פורום אוצר החכמה

זה לא קשור דוקא לפסח, זה ס"ה הדוגמא.

השאלה ידועה, התעצלתי לנסח אותה, אז השתמשתי בניסוח של הרב יהודה הלדסהיימר.
עכ"פ, בזכרוני שדנו בזה הגרד"ל, והגרא"ג, ועוד.
אני מתעניין, האם יש מישהו מהחכמים שמצדד אליבא דאמת לחייב לאכול את החצי הפורש, למרות שממ"נ, או שאינה כשירה או שכבר יצא בחצי הראשון.

ראיתי טענה לאחרונה על שאלה דומה בשם החזו"א, בנגע בספק שרץ ברה"ר שנידון כטהור ואח"כ שב ונגע באותו ספק עצמו ברה"י, שעדין יהיה נידון כטהור. שאף אם אכן זה שרץ הנגיעה השניה ודאי לא טימאה אותו כיון שכבר טמא מחמת הנגיעה הראשונה.
וכזה יש לדון אף במקרה זה, שאין כל הנידון רק מחמת ממ"נ או שיצא באכילה הראשונה או שלא יצא גם שיאכל כעת, וא"כ מה שייך לחייבו לאכול, [שבזה יש לומר שכיון שאת האכילה השניה דנים כמועילה שפיר חייב לאכול], אלא שהאכילה השניה היא ודאי לא אכילת מצוה.

הזכרתני -
viewtopic.php?f=17&t=26479&hilit#p306232

באמת אפשר לצייר הרבה כה"ג, טמא שטבל במקווה, ורק אח"כ העיד עד אחד להכשיר את המקווה, ול"מ נגד איתחזק טומאה, אבל כעת המקווה מוחזק לכשר ע"פ העדות, ובא לטבול שוב באותו מקווה.

וכן ע"ז הדרך. אני מחפש האם יש מי מהחכמים שנוקט כצד הזה שלא איכפ"ל מהאי "ממה נפשך"?

ומה לגבי הנידון השני, (אכל את ה'קבוע', ואח"כ את ה'פריש'), האם אפ"ל שנוקטים בזה שלא יצא יד"ח, כי המצה השניה לא הוסיפה כלום, והראשונה היא קבוע?

ומה הדין כשאכל חצי כזית מה'פריש' מי כייפי' ליה להשלים השיעור בחצי כזית מה'קבוע'?

עושה חדשות כתב:זה לא קשור דוקא לפסח, זה ס"ה הדוגמא.

השאלה ידועה, התעצלתי לנסח אותה, אז השתמשתי בניסוח של הרב יהודה הלדסהיימר.
עכ"פ, בזכרוני שדנו בזה הגרד"ל, והגרא"ג, ועוד.
אני מתעניין, האם יש מישהו מהחכמים שמצדד אליבא דאמת לחייב לאכול את החצי הפורש, למרות שממ"נ, או שאינה כשירה או שכבר יצא בחצי הראשון.

חצי מצה קבוע וחצי פריש.png

יש לעיין בזה טובא
ומונח בזכרוני שבשו"ת רע"א קמא (איני זוכר כעת הסימן)מובא הגה מר"ש איגר דרוב אינו בירור אלא דין וראייתו ממכה אביו שחייב מיתה והרי כל מה שאנו יודעים שהוא אביו הוא על פי רוב (דרוב בעילות וכו') ועפ"כ חייב מיתה ואם כן יצא לנו נ"מ ברורה דכל דפירש הרי החצי שפירש הוא חצי חדש
אמנם יש לדון אם אמרינן הכי גם ברובא דאיתא קמן וצ"ע

בנידון של הבהמות מקראקא וכו',

אם יש לפנינו שתי חתיכות מאותה בהמה, אחת קבוע ואחת פריש, אז אחת מותרת באכילה ואחת אסורה.
זאת למרות שלפי האמת שתיהם שוות לפסול או לכשרות.
ולכן כל מי שבא לאכול, חייב לבחור את החתיכה שנפסק עליה להכשר (מצד רוב), ולא לאיסור (מצד קבוע).

אבל נניח שיש כאן חולה שיב"ס, שהוא חייב לאכול חתיכת בשר אחת, והוא רוצה לבחור דוקא בזאת שנפסקה לאיסור,
האם נפריש אותו ממנה בטענה שהוא יכול לבחור את השניה שנפסקה להיתר,
או שאין טעם בהפרשה שכזו כי הרי בלא"ה לפי האמת שתי החתיכות שוות?

לענ"ד מאד קשה לענות על זה בסברא. ובכל זאת, אשמח לכל עזרה שהיא.

הוספה: קיבלתי במייל -