פורום אוצר החכמה

מעשה רב קפ"ה:
שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה
מצוה ואינו קורא לה רשות אלא
לנבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה
לנבי חובה רשות קרי לה ב) אעפ״כ מצוה
מדאורייתא הוא וכן פירשו י״ט א״צ אות
פסח במצה סוכות בסוכה ג) ועוד כמה
ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה
כל שבעה וביו״ט אחרון היה אוכל סעודה
שלישית אע״פ שלא היה אוכל שלש
סעודות בשאר י״ט מפני חביבת מצות
אכילת מצה שזמנו הולך לו.

כמדומני שבספר המועדים בהלכה להרב זוין מדבר על זה

קראקובער כתב:מעשה רב קפ"ה:
שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה
מצוה ואינו קורא לה רשות אלא
לנבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה
לנבי חובה רשות קרי לה ב) אעפ״כ מצוה
מדאורייתא הוא וכן פירשו י״ט א״צ אות
פסח במצה סוכות בסוכה ג) ועוד כמה
ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה
כל שבעה וביו״ט אחרון היה אוכל סעודה
שלישית אע״פ שלא היה אוכל שלש
סעודות בשאר י״ט [b]מפני חביבת מצות
אכילת מצה שזמנו הולך לו.[/b]

מכאן עד לסעודת משיח יש קצת הבדל

ר" ת משיח.

(מפני)

ח -ביבת

מ -צה

ש- לישית

י -אכל

מה נשתנה הלילה הזה... חסידים ומתנגדים...

"ומכאן מבוא לכל קדושי עליון שבמשך כל הדורות
שהיו קורין סעודת יו"ט דשביעי של פסח 'משיח'ס סעודה'".
['פחד יצחק' פסח, קונטרס רשימות רשימה ד' אות ה']

קצת משמע שהיו שכינו את כל סעודות ז' ש"פ כ'סעודת משיח'.

העירני ח"א מדברי החתם סופר הנפלאים בדבר הקשר שבין סוף חג הפסח למשיח:

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קג

שלום ושמחה וששון לי"נ הרב המופלא החרוץ ירא ה' מרבים כמו"ה מרדכי שלאנק נ"י בק"ק אמשטרדם.

יקרתו הגיעני ביום שמחה וששון ליהודים, גם כי עדיין היום טרידנא טובא כנודע לר"מ מנהגי יקירי קהלתינו הבאים היום לקבל פנים, מ"מ נפניתי להשיב שואלי דבר בעזה"י דאורחי רחיקא והשעה דחוקה קודם ר"ח ניסן הבע"ל, והנה תוכן שאלתו, ע"ד איש צדיק א' נדבה רוחו אותו לישב בתענית כל יום ב' וה' לתיקון על קלות שנעשו לו כחמורות, האם רשאי להתענות בימי ניסן הבע"ל, דהרי המחבר בא"ח סימן תכ"ט מתיר בתענית יחיד שאין מזכירים בציבור, ויען נפשו חשקה מאוד להתענות אולי יש להמציא היתר להתענות גם בניסן דלא כהרמ"א:

מקור דין זה נובע ממס' סופרים דמייתי טא"ח סי' תכ"ט הנ"ל והרב"י הביא נוסחא דמחלק בין להזכיר בציבור ובין בצינעא נלאתי להעתיק הלשון יעיין בפנים, וכתב הרב"י בש"ס משמע דמותר להתענות בניסן דלולי דאיתוקם תמידא וחגא דשבועות היו מתענים בו והשתא דבטלה מגילת תענית חזרו להתירן הראשון, ומ"מ חשש הטור לדינו של מסכת סופרים באותן הימים עצמן ולא אחר הפסח, אלו דבריו. הנה מה שחשש הטור למנהגינו שעפ"י מסכת סופרים נגד הש"ס, הוא פשוט שכן נוהגין בכמה ענינים כמ"ש תוס' שלהי מס' מגילה [ל"א ע"ב] סוף ד"ה ר"ח אב וכו' יע"ש, וכתב מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב בשם מהרא"ש בביאורי סמ"ק דמנהג שהוא עפ"י פסיקתא או ספרים חצונים וכו' (היינו מס' סופרים וכיוצא) זו היא שהמנהג עוקר הלכה נגד הש"ס יע"ש, וא"כ יפה חשש טור להמנהג שבמס' סופרים שנגד הש"ס:

אך לע"ד נ"ל די"ל שאין ש"ס מתנגד, דהנה בודאי יש לעשות שמחה וזכר לימי וזמן חנוך בית משכן שכינת ה' בישראל כמו שמצינו שלהי מס' תענית [כ"ו ע"ב] על פסוק ביום חתונתו ושמחת לבו שהוא חנוך בהמ"ק שהיו יוצאות וחולות בכרמים אף על גב שהי' שם גם יום קבלת לוחות שניות מ"מ משמע כל טעם בפני עצמו ראוי לגרום שמחה, על כן נלע"ד בזמן שבהמ"ק בית שני הי' קיים והיו עושים יום שמחה ביום חנוך בית שני ויום י"ב אדר הוא יום טוב מגילת תענית +עי' בליקוטי הערות+ וכו' חנוך מקדש הורדוס, אז לא היו צריכים לשמוח בימי ניסן לזכר חנוך משכן הראשון, אך בעו"ה משבטלה מגילת תענית עושים זכר למשכן הראשון התחלת השריית שכינה בישראל וא"ש ש"ס ומסכת סופרים ולא פליגי:

והנה מ"ש הטור להקל אחר החג, ואפילו למנהגנו שמחמירים עד ר"ח אייר מ"מ רצה הב"ח להקל בתענית יארצייט והמג"א [סק"ה] כתב שהמיקל בתי"צ לא הפסיד והח"י [סק"ח] כתב שנ"ל עיקר שלא להתענות יע"ש, וכל זה גרם על שלא ידעו טעם מסכת סופרים שהחמיר אפילו אחר החג רק שהמציאו בי' טעם מנפשי' הואיל ויצא רוב החדש בקדושה וא"כ ס"ל להגאונים שלא להחמיר בימים הטפולים כמו בעיקר הימים, אבל זכינו לדבר ה' אמת בפי הגאון מו"ה אלעזר בראד בספרו מעשה רוקח ריש פסחים והעתיקו ג"כ בספר ככר לאדן בפכ"א +בדפוה"ק בפכ"ט+ ממס' סופרים, והנה אמת ונכון הדבר כי מעיקר הדין אוסר מסכת סופרים להתענות אחר החג מפני בהמ"ק שהתחנך +צ"ל: שיתחנך, ועי' ליקוטי הערות+ בהם ויש לנו לעשות סימן שאנו מאמינים ומצפים מתי אנחם ושמחים אנו לקראת ביאת הזמן ההוא, והמקיל בו חוששים עליו כאינו מצפה או אינו שמח, ע"כ מנהגנו ע"ד האמת בזה בלי ספק, ואם אינם נביאים בני נביאים הם:

והנה דברי מסכת סופרים צ"ע שכתב חוץ מתענית בכורים, משמע מזה דאפילו תענית יחיד שלא בהזכרה בציבור נמי אסור, ושוב כתב שהתלמידים מתענים מפני חורבן בהמ"ק וחילול ה' בצינעה אבל לא להזכיר בציבור, משמע תענית יחיד מותר וכמ"ש באמת הרב"י, וצ"ע הלא תענית בכורים נמי תענית יחידים הוא כמ"ש מג"א רסי' ת"ע. וכנלע"ד +נדצ"ל: לכן נלע"ד+ דמזה הוציא רמ"א בד"מ לפסוק דכל תענית יחיד אסור ולא התיר מס' סופרים בצינעא אלא לתלמידים המתענים על חורבן בהמ"ק, אף על גב דתענית חורבן בהמ"ק ואפילו ט"ב איננו בעצם על החורבן אלא תענית של תשובה על עונות אבותינו שגרמו החורבן ועוונותינו הרבים שהארכנו קצו כמ"ש רמב"ם רפ"ה מה' תענית מ"מ כיון שעל חורבן בהמ"ק מתענה נח לדחות מפניו י"ט של חנוך בהמ"ק העתיד להבנות ונהי שבציבור אין מזכירים מ"מ בצינעא יתענו, אבל שארי תעניתים אפילו ביחיד לא יתענה זולת תענית בכורים וצדקו דברי רמ"א, וכיון שכן אין להרהר אחר מנהגנו שהוא עפ"י ותיקין שנהגו עפ"י מס' סופרים ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א, ודין הימים האלו כימים האסורים מדבריהם כמ"ש ש"ך בי"ד סי' רט"ו ססקי"א יע"ש, ע"כ יאכלו ענוים וישבעו דורשי אלקים ויחי לבבכם:

הנלע"ד כתבתי פ"ב יום ד' ט"ו [פורים] למוקפין תקצ"ג לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ

על פי הגר"א אין זו סעודת משיח אלא סעודת ממש.
ממ"ש = מצת מצוות שביעי.

דרומי כתב:העירני ח"א מדברי החתם סופר הנפלאים בדבר הקשר שבין סוף חג הפסח למשיח:

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קג

מדובר כאן על הימים שאחרי פסח, לא על סוף הפסח. הלא כן?
(ואגב, לא נזכר כאן על ביאת משיח, אבכי"ר, אלא על חנוכת ביהמ"ק, אבכי"ר. האם פשוט לכת"ר שמרנא החת"ס לא פסק בזה כהירושלמי, התוי"ט ואדוננו הגר"א?)

האמת שאיני יודע. החת"ס מציין לדברי ספר קדמון שלא עיינתי בו עדיין.

בברכה המשולשת כתב:האם פשוט לכת"ר שמרנא החת"ס לא פסק בזה כהירושלמי, התוי"ט ואדוננו הגר"א?)

יעויין בחידושי חת"ס לסוכה מא. ויעוין ג"כ בלשונו הק' בדרוש לז' מנ"א תקצ"ט בסופו (מ"מ זה מצאתי במנוע חיפוש).

בפשטות הכינוי "סעודת משיח" מגיע מהפטרת אחרון של פסח שקוראים בה על הגאולה העתידה.
ואצלנו החרדים לדבר ה' הגרים בארצו הקדושה - אין קוראים אותה כלל בציבור, לצערנו.

הגאון הרב שריה דבליצקי, היה גאון ליטאי נודע מבני ברק שמאחוריו רשימת חיבורים ארוכה, בהלכה, באגדה ואף בקבלה. הרב דבליצקי בחיבורו "אוצר נחמד" משנת תש"מ, מצטט מודעה על 'סעודת משיח' שפירסמו צעירי חב"ד בעיתון שערים של ערב פסח תשל"ז וממשיך להטעים מעצמו כי הגאון מוילנא היה אף אוכל סעודה שלישית באחרון של פסח, אולם הטעמים חלוקים. הגר"א עשה זאת מחיבוב המצה והבעש"ט מצד "טעם יותר רוחני". כתלמיד חכם הוא מוצא נפקותא הלכתית בין השניים ובלשונו:
"ויש נפקא מינא, דלהגר"א צריכים אז להדר לגמור כל הסעודה לפני השקיעה כי לאחר השקיעה אין כבר מצוה ודאית של אכילת מצה, כי כל מצוות היום אין מקיימים אותם בספק חשיכה או בתוספת שבת ויו"ט כידוע... ולבעל שם טוב יש לומר דהענין הרוחני הנ"ל מתקיים גם בתוספת שבת ויום טוב ביציאתו".

עזריאל ברגר כתב:בפשטות הכינוי "סעודת משיח" מגיע מהפטרת אחרון של פסח שקוראים בה על הגאולה העתידה.
ואצלנו החרדים לדבר ה' הגרים בארצו הקדושה - אין קוראים אותה כלל בציבור, לצערנו.

אמנם מנחמים את בני ארץ ישראל בהפטרת ה' אייר שהוא 'עוד היום בנוב לעמוד'. ;)

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אמנם מנחמים את בני ארץ ישראל בהפטרת ה' אייר שהוא 'עוד היום בנוב לעמוד'. ;)

מה זה שאנחנו בני חוץ לארץ מפטירים ח"ו בהפטרת ה' אייר באחרון של חג?, בטח נתכוונת לומר שהרעבנים הציוניסטים נכסו לעצמם הפטרה חשובה זו, וקבעוה ביום אידם ה' אייר

בשנה זו, ששש"פ חל בער"ש, יש לעיין אם סעודה זו נחשבת סעודה שזמנה בער"ש ואם מותר לאוכלה לכתחילה לאחר פלג המנחה. עי' שו"ע סי' רמב סע' ב ובמשנ"ב ס"ק יד.

אכן, שאלה טובה. הסעודה המקורית לא היתה בה שאלה זו, שכן גם הבעש"ט וגם הגר"א התגוררו בחו"ל, והרי אחרון (שמיני) של פסח לעולם לא יחול בערב שבת.

א. לא למדתי את הסוגיא הזאת לעומק.

ב. בחב"ד נוהגים בקביעות כזאת לעשות "סעודת משיח" בשביעי של פסח, וגם בסעודה שלישית של שבת שלמחרתו (למרות שבדרך כלל לא אוכלים בחב"ד פת בסעודה שלישית של שבת, אלא סומכים על הדעות שמספיק לאכול מזונות וכדו').

ג. מישהו כתב לי בהאי לישנא "בברסלב נהגו תמיד כשיוצא ביום שישי שביעי של פסח, לדחות סעודה זו לסעודה שלישית של שבת".