הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' מרץ 26, 2018 12:10 pm
בעניותי, ביארתי לעצמי משכבר הימים את דברי רבינו הגרב"ד שליט"א,
לפי הנוסח, שסיפור יצי"מ זהו מדיני המצה כדין לחם שעונין עליו דברים הרבה[ועיין להלן], מעתה, אם יש מצוה קיומית לאכול ז' ימים מצה לגאון [ויש בית אב לדבריו כנודע], אם כן הוא הדין שיש מצוה קיומית לספר ביצי"מ מדיני המצה כל שבעה.
דהנה, נחלקו המפרשים האם נשים חייבות באמירת ההגדה, החינוך [מ' כא] כתב דמצות והגדת לבנך נוהגת בזכרים ובנקיבות. והמנחת חינוך השיג על דבריו דהא הוי מ"ע שהז"ג. וכתב, שמכל מקום חייבות מדרבנן כפי שחייבות בד' כוסות.
ומרן הקהילות יעקב [נדפס בכתבי הקה"י החדשים, ובלקוטים ח"י סי' נה] כתב בדעת החינוך, דייתכן שחייבות משום חיובן במצות מצה דמתנאי וגדרי המצוה הוא לספר ביציאת מצרים ומקור לזה מקרא דלחם עוני ודרשינן שעונים עליו דברים הרבה, וברש"י שאומרים עליו הגדה והלל, וכיון דאיתרבו לחיוב איכילת מצה איתרבו נמי לכל פרטי דיני מצה ובכללם שיהיה לחם עוני דהיינו סיפור יציאת מצרים
ובספר פניני הפסח [תעב] כתב שכעין זה מבואר במהר"ם שיק בספרו על המצוות מצווה כא ,עיי"ש].