פורום אוצר החכמה

כך טוען בעל הבד קודש בהגדת פוניבז (דף האחרון בספר) שלפי הגר"א ששבעת ימים תאכלו מצות כפשוטו ה"ה שיש חיוב סיפור כל שבעה.

(ולגבי מה נשתנה וחלוקת אגוזים לתינוקות עדיין צ"ע....)

מבואר בהגדה שאף שהגיע הבוקר וכבר עבר זמן סיפור יצי"מ מכ"מ לא היו מפסיקים לספר לולי שהגיע זמן מצוה עוברת של ק"ש של שחרית. הרי מבואר שמצות סיפור יצי"מ הוא יותר מליל הסדר, וגם זה נכלל בכלל כל המברה לספר. אלא שהשאלה היא מהו הזמן והשיעור לזה, ויש ראשונים שכתבו בפי' וכל המרבה לספר בכל השנה. וא"כ ודאי שיש מקום לומר שזה מתלא תלי' במצות אכילת מצה.
ובפרט שכ"ה לשו' הפסו' שבעת ימים וגו' למען תזכור וגו'.

(יצויין שלא ראיתא דברי הב"ק ואי"ז אלא בדרך אפשר)

ויש ראשונים שכתבו בפי' וכל המרבה לספר בכל השנה. וא"כ ודאי שיש מקום לומר שזה מתלא תלי' במצות אכילת מצה.

כלפי לייא, הראשונים שכתבו שמצווה לספר לא התנו את זה לשעה שיש מצה מונחים לפניך.

ידוע הקושיא שרבי אלעזר בן עזריה סבר דזמן אכילת מצה עד חצות ואפילו הכי היה ער כל הלילה. ויש בזה הרבה תירוצים והאחד מהם שזמן סיפור יציאת מצרים הוא כל הלילה אף שאין זה זמן אכילת מצה, אבל כל שבעת הימים זה לא שמענו.

אה"נ, הבאתי את זה רק להוכיח שיש מקום לזה שיש מצוה אף כשאין מצה ומרור מונחים לפניך.
(והיום הושרש אצלינו לחלק בין פסח לכל השנה שבכל השנה זה חיוב זכירה ובליל הסדר סיפור, ולפי"ז לכאו' א"א לומר שבכל השנה שייך כל המרבה לספר)

יעויין בהעמ"ד דברים ט"ז ח'

הגרב"ד הסמיך זאת על תשו' הרא"ש המפרש שאין מברכין על סיפור יציאת מצרים לפי שהוא חלק ממצוות אכילת מצה - לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה, ולדבריו אף במצוה הקיומית של אכילת מצה כל שבעה מיישך שייכי למצוות סיפור יציאת מצרים.

בעניותי, ביארתי לעצמי משכבר הימים את דברי רבינו הגרב"ד שליט"א,
לפי הנוסח, שסיפור יצי"מ זהו מדיני המצה כדין לחם שעונין עליו דברים הרבה[ועיין להלן], מעתה, אם יש מצוה קיומית לאכול ז' ימים מצה לגאון [ויש בית אב לדבריו כנודע], אם כן הוא הדין שיש מצוה קיומית לספר ביצי"מ מדיני המצה כל שבעה.
דהנה, נחלקו המפרשים האם נשים חייבות באמירת ההגדה, החינוך [מ' כא] כתב דמצות והגדת לבנך נוהגת בזכרים ובנקיבות. והמנחת חינוך השיג על דבריו דהא הוי מ"ע שהז"ג. וכתב, שמכל מקום חייבות מדרבנן כפי שחייבות בד' כוסות.
ומרן הקהילות יעקב [נדפס בכתבי הקה"י החדשים, ובלקוטים ח"י סי' נה] כתב בדעת החינוך, דייתכן שחייבות משום חיובן במצות מצה דמתנאי וגדרי המצוה הוא לספר ביציאת מצרים ומקור לזה מקרא דלחם עוני ודרשינן שעונים עליו דברים הרבה, וברש"י שאומרים עליו הגדה והלל, וכיון דאיתרבו לחיוב איכילת מצה איתרבו נמי לכל פרטי דיני מצה ובכללם שיהיה לחם עוני דהיינו סיפור יציאת מצרים
ובספר פניני הפסח [תעב] כתב שכעין זה מבואר במהר"ם שיק בספרו על המצוות מצווה כא ,עיי"ש].

כמובן שיש בנוסף את הדין של כל השנה שהוא בלא קצבה ומקיימים מצוה דאורייתא בהזכרת יצ"מ