פורום אוצר החכמה

עלה בליבי כעת ספק לדון בו,

כידוע אין העיסה מחמיצה אלא אם עברו עליה ח"י רגעים בלי התעסקות, או לחילופין אם כבר נתעסקו בה והיא מתחממת עי"ז, החימוץ מתחיל מהר יותר. ולש' הפוס' דבשהייה של רגע היא כבר מחמיצה, אבל כבר עמד בזה הביאוה"ל שאין הכוונה 'רגע אחד' ממש, (והרי א"א להימלט מזה), אלא הכוונה לשיעור מסויים של זמן, שהוא קטן מח"י רגעים.

ולכן מזדרזים מאד בעלי החבורות למנוע שהיות אפילו מועטות ביותר, ע"י כל מיני תכסיסים וכו'. ומ"מ כבר נשמעו בזה שיעורים שונים, (כמו למשל "חצי דקה" ששמעתי בשם הגריש"א, ועוד כהנה, ועדיין צריך להיזהר כמובן גם מצירופי שהיות וכו').

והנה אם אדם מזדרז כדי לא להיכנס לספיקות של שהייה, ודאי יש בזה קיום מצויין של "ושמרתם את המצות", אבל השאלה היא האם יש ענין לקצר את הזמן, גם כאשר ודאי אין הבדל מבחינת החימוץ, (וכגון שאדם מזדרז שהשהיות יהיו רק 8 שניות ולא 9, ואין שם שיטה או צד שזה הזמן הקובע, או אם מתחילה הוא מזדרז שלא יהיה הפסקה של ה' רגעים, ואינו 'סומך' על השיעור של ח"י, וכיו"ב).

מחד גיסא י"ל דאין בכך כלום, "ושמרתם" היינו לשמור מחימוץ ואפילו בצד רחוק, אבל לא כאשר זה חסר משמעות. ומאידך י"ל דבכל גוונא שמקצר את זמן הכנת המצה הרי הוא מתרחק מאפשרות החימוץ, ומקיים בזה תוספת שימור.

אשמח לפשוט את הספק.

עושה חדשות כתב:עלה בליבי כעת ספק לדון בו,

כידוע אין העיסה מחמיצה אלא אם עברו עליה ח"י רגעים בלי התעסקות, או לחילופין אם כבר נתעסקו בה והיא מתחממת עי"ז, החימוץ מתחיל מהר יותר. ולש' הפוס' דבשהייה של רגע היא כבר מחמיצה, אבל כבר עמד בזה הביאוה"ל שאין הכוונה 'רגע אחד' ממש, (והרי א"א להימלט מזה), אלא הכוונה לשיעור מסויים של זמן, שהוא קטן מח"י רגעים.

ולכן מזדרזים מאד בעלי החבורות למנוע שהיות אפילו מועטות ביותר, ע"י כל מיני תכסיסים וכו'. ומ"מ כבר נשמעו בזה שיעורים שונים, (כמו למשל "חצי דקה" ששמעתי בשם הגריש"א, ועוד כהנה, ועדיין צריך להיזהר כמובן גם מצירופי שהיות וכו').

והנה אם אדם מזדרז כדי לא להיכנס לספיקות של שהייה, ודאי יש בזה קיום מצויין של "ושמרתם את המצות", אבל השאלה היא האם יש ענין לקצר את הזמן, גם כאשר ודאי אין הבדל מבחינת החימוץ, (וכגון שאדם מזדרז שהשהיות יהיו רק 8 שניות ולא 9, ואין שם שיטה או צד שזה הזמן הקובע, או אם מתחילה הוא מזדרז שלא יהיה הפסקה של ה' רגעים, ואינו 'סומך' על השיעור של ח"י, וכיו"ב).

מחד גיסא י"ל דאין בכך כלום, "ושמרתם" היינו לשמור מחימוץ ואפילו בצד רחוק, אבל לא כאשר זה חסר משמעות. ומאידך י"ל דבכל גוונא שמקצר את זמן הכנת המצה הרי הוא מתרחק מאפשרות החימוץ, ומקיים בזה תוספת שימור.

אשמח לפשוט את הספק.

ידקדק מר את דברי המכילתא (לצערי אין בידי כעת אלא את דברי רש"י על ושמרתם את המצות)
רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות אלא אם באה לידך עשה אותה מיד
לכאו' נראה שאותו דין של שמירה האמור כאן (מצה) - יהיה גם שם (מצווה). וב"מצווה" אמר: עשה אותה מיד! שלכאורה היא תוספת מיותרת, מספיק לשמור שלא תחמיץ המצה או שלא תחמיץ את קיום המצווה.
אלא חזינן לכאורה דכתיב כאן לעשות מיד גם אם אין חשש ממשי לחימוץ או החמצה.

כיון ואף אחד לא יודע את השיעור בדיוק, בוודאי יש עניין כמה שיותר מהר, וגם שלא יהיו שהיות מצטרפות שבזה בוודאי לא יודע מי יהיה עוד רגע, ובזה מקיים "ושמרתם", [כמו שאמר הברסקר רב שבכלל זה "הנערוון"].

כיון ואף אחד לא יודע את השיעור בדיוק, בוודאי יש עניין כמה שיותר מהר, וגם שלא יהיו שהיות מצטרפות שבזה בוודאי לא יודע מי יהיה עוד רגע, ובזה מקיים "ושמרתם", [כמו שאמר הברסקר רב שבכלל זה "הנערוון"].

ממ"ש הגמ' (פסחים קטו) "לחם עוני, מה עני מסיק ואשתו אופה.."
למד הרי"ד [פסקי הרי"ד; תוס' רי"ד מהדורא תליתאה פסחים קט"ז] שיש ענין להזדרז, אף בלי חשש חימוץ.

וחכ"א הביא דוג' מהמשנה במס' פרה -
הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואח"כ ממלא את של חטאת ואם מלא של חטאת תחלה ואח"כ מלא את שלו פסול נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול היו שניהן של חטאת נותן א' לפניו וא' לאחוריו וכשר מפני שאי אפשר.
ודו"ק.

עושה חדשות כתב:וחכ"א הביא דוג' מהמשנה במס' פרה -
הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואח"כ ממלא את של חטאת ואם מלא של חטאת תחלה ואח"כ מלא את שלו פסול נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול היו שניהן של חטאת נותן א' לפניו וא' לאחוריו וכשר מפני שאי אפשר.
ודו"ק.

ונתכוין אותו חכם במקצת לדברי הנצי"ב בהעמק שאלה, הנה:

העירני חכ"א מהא דאמר רבא בפסחים ד"מ 'מצוה ללתות', דלכאו' כל עסק של שימור יש בו מצוה גם אם בלא"ה נמי אגלאי לן שהמצה לא היתה מחמיצה, שהרי הלותת ומשמר אין המצה רחוקה מן החמץ יותר ממי שלא לתת.