עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עזריאל ברגר כתב:1. ביטול ברוב מסתמא אסור מדרבנן, והעמידו דבריהם במקום לאו.
א. אין מבטלים איסור לכתחילה. ב. מוקצה. ג. מבטל "כלי" מהיכנו - שהאוכל המותר נאסר באכילה. (חוץ מזה שבד"כ זה לא מעשי פרקטית).
על מה שכתב מר מצד מבטל האוכל מהיכנו, כמה הרהורי דברים יש לי בזה:
א. הא איתא בשו"ע או"ח סי' תמ"ו ס"א דהמוצא חמץ ביו"ט יכפה עליו
כלי עד הלילה, ולכאורה גם זה מבטל כלי מהיכנו?
ב. ואם תימא, הא במקור הדברים לאיסור ביטול כלי מהיכנו - שו"ע או"ח סימן ש"י ס"ו - איתא דהאיסור הוא דווקא להניח כלי מתחת המוקצה, אבל לכפות עליו כלי - שרי. הנה זה לכאורה בגלל שהכלי הנכפה אינו נאסר בטלטול ויכול לקחתו מתי שירצה, אבל בנדו"ד הלא מחויב לכפות הכלי כדי שלא יבוא לאכלו, ואינו רשאי להסירו ממקומו. ולפי זה, קשה איך הותר איסור דרבנן זה של ביטול כלי מהיכנו לפי הסוברים שאין לעבור על איסור דרבנן כדי להציל עצמו מאיסור דאורייתא של ב"י וב"י.
אלא אולי שיש קולא מיוחדת בנדו"ד כמו שהקילו לבטלכלי מהיכנו במקום צער בעלי חיים, או במקום הפסד מרובה. ואם כן הדרא קושייתי הראשונה לדוכתא.
ג. ועוד יש לכאורה מקום להרהר בעניין ביטול ברוב באופן שמהני מדאורייתא, ולא מהני מדרבנן, אם הווי ביטול כלי מהיכנו, שכן, יש אולי להסתפק בעניין זה כך:
כאשר רבנן אמרו על חמץ שאפילו באלף לא בטיל, האם הפשט הוא שהם "ביטלו" ו"פסלו" את הביטול ברוב, ועכשיו מה שאסור לו לאכול את התערובת, זה בגלל שיש ספק על כל חתיכה וחתיכה אולי היא של החמץ, כי הרי ה"ביטול" אזל והלך לו(מדרבנן). ואם כן, לא חל דין מוקצה על כל מאכל ההיתר, ואין כאן ביטול כלי מהיכנו, אלא הוא רק מנוע מכל תערובת המאכל מצד איסור מעורב בהיתר.
או דנימא: שחז"ל לא "פסלו" את הביטול מדאורייתא, אלא רק אמרו שכל התערובת הזאת אסורה "
כאילו" לא התבטל האיסור מעולם, ואם כן הלא הם החילו דין איסור דרבנן גם על חתיכות ההיתר, ומכח זה נאסרו באכילה ובהנאה והפכו למוקצה, ויש כאן ביטול כלי מהיכנו.