פורום אוצר החכמה

שיבר כתב:מאדמור"י רוז'ין היו שפשטו את אבנטם לפי השה"ט, ונימקו בטעם הנ"ל.

גוראריה כתב:

שיבר כתב:מאדמור"י רוז'ין היו שפשטו את אבנטם לפי השה"ט, ונימקו בטעם הנ"ל.

הטעימו זאת בכוונה הפנימית של 'משיתיר חגורו', שכבר א"צ להפסק וכו'.
ובעיני ראיתי לאדמו"ר זי"ע מבוהוש עושה כן קודם סעודת ליש"ק.

גוראריה כתב:

שיבר כתב:מאדמור"י רוז'ין היו שפשטו את אבנטם לפי השה"ט, ונימקו בטעם הנ"ל.

הטעימו זאת בכוונה הפנימית של 'משיתיר חגורו', שכבר א"צ להפסק וכו'.
ובעיני ראיתי לאדמו"ר זי"ע מבוהוש עושה כן קודם סעודת ליש"ק.

הגה"ק ר' משה'ניו מבויאן - קראקא זצ"ל - הי"ד נשאל על מה שסופר על דודו, אחי אביו הרה"ק ר' שלום יוסף זצ"ל, כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל, שכאשר ניגש לשולחן הטהור בפעם הראשונה כשאך ישב על כסא קודשו, התיר את חגורתו ואמר את המימרא דחז"ל: מאימתי התחלת אכילה משיתיר חגורו. ואז נגש אל השולחן הטהור ע"כ.
והשיב על כך הגה"ק מבויאן - קראקא כדלהלן: ואודות שדרשת ממני מיציב פתגם שאמרו לך בעת שבת אחים בשם כ"ק דודי הה"צ שליט"א בנידון התרת החגורה, כנים הדברים. והיות שהמנהג הי' בהוסיאטין אצל כ"ק זקני הק' והנורא זצוק"ל לילך להשלחן שישב בש"ק במסיבת חסידים בהתרת חגורה, תחת אשר בסדיגורא הי' המנהג לחגור חגורה אצל השלחן וכן הי' המנהג בבאיאן ואלו ואלו דא"ח.
וענין חגירת החגורה בעת השלחן כי היא עבודה כמו תפילה. והתרת החגורה היא על אופן עבודה בבחי' (שמות כד, יא): ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, ומבשרי אחזה אלוקי (איוב יט, כו), וכמבואר בזוהר הקדוש האי בישרא דאדם לבושין דאדם מיקרי, וכשעובדין להשי"ת באכילה ושתי' היא בבחינת בכל לבבך בב' יצריך (ברכות נד ע"א) ומכתנות עור בעין נעשה כתנות אור באלף כמו שהי' כתוב בתורתו של ר' מאיר (בראשית רבה כ, כט), ולכן אין צריכין להפסיק בין לבו לערוה אחרי שמבשרי אחזה אלוקי נהפך הכל לשרשו, שרומז לגבוה מעל גבוה, וזה הוא כוונת דודי הה"צ אור יקרות וקפאון שליט"א וזוכר אני את הפתגם הלז עכד"ק.
(ספר דעת משה - סדיגורה, אגרות קודש איגרת א')

ובספר אהלי יעקב להרה"ק ר"י מהוסיאטין זצ"ל (על כ"ט כסלו תש"י) כותב: אני רוצה לאמר לכם דבור ממנו שאמר אותו בטרם נכנס לעריכת שלחנו הראשון אחרי שבתו על כסא אביו זצוק"ל. בהוסיאטין הי' המנהג לשבת אל ה"שלחן" בלי החגורה, ובשעת התרת החגורה בחדרו אמר הדיבור הזה. אשר אמר למקורבו (רד"ש ע"ה שהי' חסיד ות"ח). אך צריך אני להקדים מלים אחדים לתוספת ביאור.
בפר' בראשית (ב, כה) כותב רש"י ולא יתבוששו, לא ניתן בו יצה"ר עד אכלו מן העץ. ור"ע ספורנו מסביר את הענין כך, לפני החטא לפני כניסת יצה"ר היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד. לא להשיג תענוגות נפסדות כלל. לכן היו כל איבריהם שווים. והנה ברא הקדוש ברוך הוא יצה"ר וברא לו תבלין (קדושין ל ב), לכן בה במדה שהאדם הולך ומשתלם בקדושת התורה, בה במדה הולך היצה"ר הלוך ונחלש. ובהתאם לכך הולכים האיברים ומשתווים. והנה טעם החגורה, שלא יראה הלב את האיברים של מטה. אולם ע"י השתלמות האדם בקדושת התורה הגורמת לטיהורן ולזיכוכן של פעולות האיברים, שתבוצענה לא להשיג תענוגות נפסדות, כי אם לעשות רצון קונם. הולכים האיברים ומשתווים והחגורה נעשית מיותרת.
ואמר כ"ק ז"ל: מתי אפשר להתחיל בהנהגת "שולחנות", בזמן שההשתלמות בקדושה התקדמה כל כך, שכבר אפשר לוותר על החגורה. וסיים: אימתי התחלת אכילה, משיתיר החגורה (שבת ט' סע"ב) עכד"ק והדברים נפלאים.

אמסטרדם כתב:הגה"ק מבעלזא ז"ל כשלבש ה"קיטל" לא התיר מקודם הגארטל שעל הבעקיטשע אלא תחב הקיטל מתחת הגארטל - וטעמו משום דלבישת הקיטל הינו עבודה שצריך חגירת אבנט... ומי יעמוד בסוד קדושים...

ישראל גד כתב:הבעייה בזה היא אחרת שכיודע כל עניין הגרטל הוא שיהיה חגורה מיוחדת לתפילה ויש הרבה חסידים שלובשים אותו רוב היום ומ"מ לפחות בשעת הלימוד וא"כ מה הרוויחו בזה דמה גרע מהחגורה הרגילה ונראה שי לעורר בזה

בן החבורה כתב:הבעיה בזה היא וכך דרכו של ענין שמי שמערער סתם על פי סברתו מבלי ללמוד ולעיין במקורות, כי אדרבה במשנ"ב מביא דעה מהראשונים שכל החיוב לחגור אבנט בשעת התפלה הוא רק למי שרגיל לחגור כל היום.

אלכסנדר וימפן כתב:אדרבה, לפי המשנ"ב הזה א"צ כלל ללבוש גרטל וסגי בחגורת המכנסים.

עלי גפן כתב:

אלכסנדר וימפן כתב:אדרבה, לפי המשנ"ב הזה א"צ כלל ללבוש גרטל וסגי בחגורת המכנסים.

ראיתי שאחד מתלמידי הח"ח סיפר שהחפץ חיים עצמו בזקנותו חגר עצמו בגארטל לפני התפילה, מפני שבנדודיו בכפרים הגיע למקום של חסידים, ורצה לעלות חזן (יארצייט) והכריחוהו לחגור עצמו בגארטל, והסתפק אם אמר בלי נדר ולכן המשיך במנהג עד סוף ימיו.