פורום אוצר החכמה

בעיצומו של חג ראשון של פסח בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין, גוי שקנה את החמץ של עשרות משפחות הגיע ותבע את מה שקנה.

בקו החדשות "קול מבשר" בניו יורק פורסם לאחר חג הפסח את הדרמה שהתחוללה במהלך החג. הגוי הגיע בקש את החמץ, בני המשפחה נבהלו והזעיקו את עסקני הקהילה.

התברר שהגוי שהיה קונה באופן קבוע את החמץ בעיר, לא יכול היה השנה לקנות מסיבות רפואיות, ושלח את חברו לקנות את החמץ במקומו. הגוי נתן דמי קדימה כמתבקש בכל עסקה, כשלאחר הפסח העסקה תתבטל ויוחזר לו כספו.

העסקנים הסבירו לגוי החדש את נושא מכירת החמץ, מסתבר שהגוי לא הבין את הענין, או שבחר שלא להבין. הוא אמר כי בחר משפחה מהרשימה שקיבל לפני החג, ובא לדרוש את החמץ שקנה, הוא ביקש לדעת אם עליו להביא רכב פרטי או שיזדקק למשאית בכדי לקחת את החמץ.

העסקנים הפחידו אותו ואמרו לו כי מדובר ב"נושא של רבנים קדושים, ולא כדאי לו להסתבך", הם הזהירו אותו כי הוא "עלול להענש מן השמים". הגוי שהתעקש לשוחח עם הרב שמכר לו את החמץ, הופגש עם הרב ששכנע אותו לשוב בחול המועד. כששב הגוי בחול המועד, הסביר לו הרב את פרטי מכירת החמץ, הגוי התרצה והסיפור הסתיים בטוב. המשפחות שחמצם היו מעורב בסיפור, ביקשו שלא לפרסם את שמם, בכדי שלא תהיה לזות שפתיים שהם לא מכרו את החמץ כדת וכדין.

אבי 1000 כתב:איני בקי בפרטי מכירת החמץ של הרב בחו"ל אך כמדומני שבכדי ליקח החמץ לא די בדמי קדימה וצריך הוא להשלים את כל הסכום [ורק כתנאי התשלומים ולא כהגבלה בזכייתו]

ועל כן איני יודע מה לנו בסיפורים אלו באם יחפוץ יקנה בזול ותערב עליו נפשו ונפשנו

וממה פחדו אותם עסקנים מהפסד מועט זה?

לעומקו של דבר כתב:

אבי 1000 כתב:איני בקי בפרטי מכירת החמץ של הרב בחו"ל אך כמדומני שבכדי ליקח החמץ לא די בדמי קדימה וצריך הוא להשלים את כל הסכום [ורק כתנאי התשלומים ולא כהגבלה בזכייתו]

ועל כן איני יודע מה לנו בסיפורים אלו באם יחפוץ יקנה בזול ותערב עליו נפשו ונפשנו

וממה פחדו אותם עסקנים מהפסד מועט זה?

אשריך ר' אבי, אני לפחות לא הייתי מסכים בשו"א שתבוא עכשיו לביתי ותרוקן את המזווה ממוצרי חמץ או מצה, אפילו תשלם את תמורתם.
בעצם אתה אני מסכים (כמובן אם יש לך צורך חשוב), אבל אם זה שייגעץ אמריקאי אז לא.

עזריאל ברגר כתב:

לעומקו של דבר כתב:

אבי 1000 כתב:איני בקי בפרטי מכירת החמץ של הרב בחו"ל אך כמדומני שבכדי ליקח החמץ לא די בדמי קדימה וצריך הוא להשלים את כל הסכום [ורק כתנאי התשלומים ולא כהגבלה בזכייתו]

ועל כן איני יודע מה לנו בסיפורים אלו באם יחפוץ יקנה בזול ותערב עליו נפשו ונפשנו

וממה פחדו אותם עסקנים מהפסד מועט זה?

אשריך ר' אבי, אני לפחות לא הייתי מסכים בשו"א שתבוא עכשיו לביתי ותרוקן את המזווה ממוצרי חמץ או מצה, אפילו תשלם את תמורתם.
בעצם אתה אני מסכים (כמובן אם יש לך צורך חשוב), אבל אם זה שייגעץ אמריקאי אז לא.

אם אינך מסכים שיבוא הגוי ויקח את החמץ וישלם - חמצך שנמכר לגוי אסור בהנאה, ועברת בבל ימצא ו/או בלאו דלא תגזול.

עזריאל ברגר כתב:בפשטות בטלה המכירה לגמרי, ע"ד הדין לגבי עירוב שאם ביקש אחד השותפים לאכול מן העירוב ולא נתנו לו - בטל העירוב!
ועכ"פ עבר עליו מדין משכון/פיקדון.


בשולי הדברים, מעשה שהיה:
אחד מזקני משפחתי עסק לפרנסתו בחמץ, וכל שנה היה מוכר את העסק לגוי.
שנה אחת היתה בפסח עליית מחירים גדולה מאוד, והגוי בא אחרי פסח ושילם את מחיר הקניה לפי הערך של לפני פסח.
התוצאה היתה הפסד של כל הרכוש שלו.

באו אליו ידידים ואמרו לו שיתבע את הגוי בערכאות ויאמר שזאת היתה "מכירה לצרכים דתיים בלבד" וכיו"ב,
אך הסבא שלי עמד בניסיון, וירד מנכסיו.

ואין לסיפור הזה "happy end"...

אבי 1000 כתב:

עזריאל ברגר כתב:בפשטות בטלה המכירה לגמרי, ע"ד הדין לגבי עירוב שאם ביקש אחד השותפים לאכול מן העירוב ולא נתנו לו - בטל העירוב!
ועכ"פ עבר עליו מדין משכון/פיקדון.


בשולי הדברים, מעשה שהיה:
אחד מזקני משפחתי עסק לפרנסתו בחמץ, וכל שנה היה מוכר את העסק לגוי.
שנה אחת היתה בפסח עליית מחירים גדולה מאוד, והגוי בא אחרי פסח ושילם את מחיר הקניה לפי הערך של לפני פסח.
התוצאה היתה הפסד של כל הרכוש שלו.

באו אליו ידידים ואמרו לו שיתבע את הגוי בערכאות ויאמר שזאת היתה "מכירה לצרכים דתיים בלבד" וכיו"ב,
אך הסבא שלי עמד בניסיון, וירד מנכסיו.

ואין לסיפור הזה "happy end"...

כמבן שיש לחלק בין עירוב לבין קניין גמור שאף שלא נתן לו לא בטוח שהמקח בטל.[ע' סוגגית עייל ונפיק אזוזי וכאן הוא בהיפך]


לגבי הסיפור

כנראה זכה ויצאו מחלציו ת"ח.

לא הבנתי למה הפסיד את כל כספו והלא המחירים עלו ורק הפסיד את הרווח הצפוי.

אפרקסתא דעניא כתב:מן העיתונות:

בעיצומו של חג ראשון של פסח בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין, גוי שקנה את החמץ של עשרות משפחות הגיע ותבע את מה שקנה.

בקו החדשות "קול מבשר" בניו יורק פורסם לאחר חג הפסח את הדרמה שהתחוללה במהלך החג. הגוי הגיע בקש את החמץ, בני המשפחה נבהלו והזעיקו את עסקני הקהילה.

התברר שהגוי שהיה קונה באופן קבוע את החמץ בעיר, לא יכול היה השנה לקנות מסיבות רפואיות, ושלח את חברו לקנות את החמץ במקומו. הגוי נתן דמי קדימה כמתבקש בכל עסקה, כשלאחר הפסח העסקה תתבטל ויוחזר לו כספו.

העסקנים הסבירו לגוי החדש את נושא מכירת החמץ, מסתבר שהגוי לא הבין את הענין, או שבחר שלא להבין. הוא אמר כי בחר משפחה מהרשימה שקיבל לפני החג, ובא לדרוש את החמץ שקנה, הוא ביקש לדעת אם עליו להביא רכב פרטי או שיזדקק למשאית בכדי לקחת את החמץ.

העסקנים הפחידו אותו ואמרו לו כי מדובר ב"נושא של רבנים קדושים, ולא כדאי לו להסתבך", הם הזהירו אותו כי הוא "עלול להענש מן השמים". הגוי שהתעקש לשוחח עם הרב שמכר לו את החמץ, הופגש עם הרב ששכנע אותו לשוב בחול המועד. כששב הגוי בחול המועד, הסביר לו הרב את פרטי מכירת החמץ, הגוי התרצה והסיפור הסתיים בטוב. המשפחות שחמצם היו מעורב בסיפור, ביקשו שלא לפרסם את שמם, בכדי שלא תהיה לזות שפתיים שהם לא מכרו את החמץ כדת וכדין.

ובכן, האם זו הכוונה במכירת חמץ? שלא יניחו לגוי לקחת את מה ששייך לו?

האם הם עברו על בל יראה ובל ימצא?

בתבונה כתב:הגוי דרש את בקבוק ויסקי הרב ה. דרש את השלמת התשלום, הם התמקחו הגוי נכנע ושילם את מלוא הסכום שדרש.

יואל שילה כתב:אם ירצה השם, ואם הרבנית קורונה תרשה - גם השנה אמכור למוסכניק הישמעאלי שלי חמץ בעין, כמו בשנה שעברה, שהוא הגיע אלי, שילם במזומן כמה שביקשתי, לקח את החמץ לביתו תוך ידיעה שהוא רשאי לאכול, למכור, ולזרוק ככל שיחפוץ.
במוצאי פסח רכשנו ממנו את כל מה שנשאר בתוספת הרווח שהובטח לו, והוא מיד ביקש לעשות כן גם בשנה הבאה עבור הרווח.
כמה קל ככה חלק.
אם נוות ביתי היתה מסכימה לבלאגן וגם לא היה זה כניסה לתחום של הרבנים - הייתי עושה הסדר כזה עבור כל שיחפוץ ברכסים.