פורום אוצר החכמה

אנחנו עוברים בין המדפים, אני מצביע על המוצרים, ונרנדה אורז אותם בשמחה. החל מקמח ובסקויטים, ועד קורנפלקס ובירה, דרך ופלים וקרקרים, את הכל יקנה נרנדה, יעמוד בקופה וישלם מכספו, כאשר לאחר מכן אני עושה לו טרמפ ומוביל עבורו את כל הכבודה למחסנו הקט שבפאתי השכונה.
אחרי פסח אנחנו נפגש. אם מכל המלאי העצום הזה ישאר לנרנדה משהו, הוא יוכל למכור לי את כל החמץ שקנה לפני פסח בתוספת של עשר אחוז - בהצגת חשבונית מקורית, רק אם אחפוץ בכך כמובן (אם לא ארצה, הוא יתקע עם כל העסק, מקסימום שנה הבאה לא יחזור שוב על הטעות), כך נוכל להנצל בעזרת ה' מחשש חמץ שעבר עליו הפסח, אפי' יהיה אפשר להבדיל על בירה במוצאי שבת...

מה אומרים על כך הרבנים היקרים חברי הפורום שליט"א?

הלא זה הוא דין התוספתא "בוא וקח במאתיים"?!
כלומר: לכאורה גלאט כשר.

ואם יואיל נרנדה למכור לך בירה בשבת - אז לדעת כמה מהפוסקים שאומרים שאין בזה מוקצה (כגון הגרא"ח נאה) תוכל גם לשתות ממנה ב"שלום זכר" של מי שיוולד בשבוע הבא...

עזריאל ברגר כתב:ואם יואיל נרנדה למכור לך בירה בשבת - אז לדעת כמה מהפוסקים שאומרים שאין בזה מוקצה (כגון הגרא"ח נאה) תוכל גם לשתות ממנה ב"שלום זכר" של מי שיוולד בשבוע הבא...

מסופר שבעיר העתיקה היו קונים ממאפיה של ערבים בשבת אבל לא בטוח שרוח חכמים נוחה הימנו.

לחם שנאפה בשבת - זו מחלוקת הפוסקים, ולשיטת המתירים שם - במקום שאין עוד לחשוש למוקצה - מותר גם בשבת זו, ולכאורה מותר ללכת בשש"פ להסיק להם את התנור כדי שיהיה פת ישראל.

עזריאל ברגר כתב:לחם שנאפה בשבת - זו מחלוקת הפוסקים, ולשיטת המתירים שם - במקום שאין עוד לחשוש למוקצה - מותר גם בשבת זו, ולכאורה מותר ללכת בשש"פ להסיק להם את התנור כדי שיהיה פת ישראל.

מה שייך "הואיל" בדבר שאינו ראוי לאכילה בחג?

האש ראויה להנאה בחג.

האם מותר סתם להגביר אש ביו"ט? הרי כאן זה כסתם, כי אסור עבור דבר שאינו יכול לאכול ביו"ט!

עזריאל ברגר כתב:הלא זה הוא דין התוספתא "בוא וקח במאתיים"?!
כלומר: לכאורה גלאט כשר.

ובכן, נכון מאד, זהו דין פשוט בשולחן ערוך (סי' תמ"ח ס"ד) 'רשאי ישראל לומר לנכרי בשעה חמישית או קודם עד שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח אבל לא ימכור לו ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן הרי זה עובר בבל יראה ובל ימצא'.

לפני שנים כאשר הגעתי לגור בשכונתנו יצ"ו, שאלתי את המו"צ המקומי שאלה הנ"ל (טרם ידעתי כי זה מפורש בשו"ע), והוא השיב לי על אתר שזו בעיה חמורה של רוצה בקיומו (מאז אני כמובן לא שואל אותו כלום), מעניין למה במכירת חמץ הנערכת על ידו שליט"א ליכא לחשש הנ"ל, אשר התרת אסרתי... ודו"ק.
אחר כך צלצלתי למענה הטלפוני השכונתי, שם השיב לי הרב מעבר לקו שאפשר לדמות את זה לשביעית, שאם אומרים לגוי לזרוע עבור ישראל זה אסור באכילה. חה חה חה

הרב השלישי ששאלתי השיב את הדין על אתר, כמנח בכיסיה [ומאז אינני שואל אלא אותו. למרות היותו תלמיד מובהק להגריש"א, ואני הדל חונכתי על ברכי תורת הגרש"ז אויערבך והגרי"י פישר, על כל המשתמע בכך, עכ"פ הכלל הראשון של רב הוא לדעת מה כתוב בשו"ע, לפני שבודקים אם הוא 'מחמיר' או 'מיקל'].

אפרקסתא דעניא כתב:האם מותר סתם להגביר אש ביו"ט? הרי כאן זה כסתם, כי אסור עבור דבר שאינו יכול לאכול ביו"ט!

היתר 'הואיל' אומר שלא משנה לנו מהי המטרה של האדם אלא האם למעשה אפשר להשתמש במלאכה שלו לצורך יו"ט, כמובן (האמת היא שזה תלוי בשאלה של 'נר של בטלה' שמבו' בירושלמי שלא נפסק לא לאיסור ולא להיתר) שמדרבנן אסור להגביר אש סתם, אבל כשעושה לצורך שבת התירו ע"י עירובי תבשילין.

לענין כתב:אנחנו עוברים בין המדפים, אני מצביע על המוצרים, ונרנדה אורז אותם בשמחה. החל מקמח ובסקויטים, ועד קורנפלקס ובירה, דרך ופלים וקרקרים, את הכל יקנה נרנדה, יעמוד בקופה וישלם מכספו, כאשר לאחר מכן אני עושה לו טרמפ ומוביל עבורו את כל הכבודה למחסנו הקט שבפאתי השכונה.
אחרי פסח אנחנו נפגש. אם מכל המלאי העצום הזה ישאר לנרנדה משהו, הוא יוכל למכור לי את כל החמץ שקנה לפני פסח בתוספת של עשר אחוז - בהצגת חשבונית מקורית, רק אם אחפוץ בכך כמובן (אם לא ארצה, הוא יתקע עם כל העסק, מקסימום שנה הבאה לא יחזור שוב על הטעות), כך נוכל להנצל בעזרת ה' מחשש חמץ שעבר עליו הפסח, אפי' יהיה אפשר להבדיל על בירה במוצאי שבת...

לענין כתב:זהו דין פשוט בשולחן ערוך (סי' תמ"ח ס"ד) 'רשאי ישראל לומר לנכרי בשעה חמישית או קודם עד שאתה לוקח חמץ במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקחנו ממך אחר הפסח'

ויש להוסיף את דברי המשנה ברורה:

(כב) עד שאתה לוקח חמץ במנה וכו' - ר"ל שיקח חמץ הרבה בסך מאתים, אף על פי שא"צ ליקח אלא במנה, שכשאצטרך אחר הפסח אקחנו ממך, ואתן לך ריוח על כל הסך:
(כג) שמא אצטרך וכו' - והאחרונים כתבו דרשאי אפילו להבטיח שיחזור ויקנה ממנו ויתן לו ריוח:

לפי הנכתב כאן, כך עשו 'משנת יוסף' השנה (אמנם לא הבטיחו לגוי שיקנו ממנו).