פורום אוצר החכמה

מצד אחד יש שמשתדלים מאוד להכניס לפה כמה שיותר מצה בשיעורים גדולים ולשתות יין ולא מיץ ענבים ולקחת למרור את החריף,אבל מהצד השני יש שאוכלים בצורה רגילה מצה ושותים מיץ ענבים ולוקחים חסה, השאלה כיצד שוקלים את החומרא לעומת הקולא?הרי אדם יכול מאוד להחמיר ואז יסבול מאוד במצה ,והיין יגרום לו כאב ראש גדול או שישן והמרור החריף יכול לסכנו,האם כל אדם והנהגתו הפרטית או שיש בזה הדרכות ברורות?

משה גור כתב:מצד אחד יש שמשתדלים מאוד להכניס לפה כמה שיותר מצה בשיעורים גדולים ולשתות יין ולא מיץ ענבים ולקחת למרור את החריף,אבל מהצד השני יש שאוכלים בצורה רגילה מצה ושותים מיץ ענבים ולוקחים חסה, השאלה כיצד שוקלים את החומרא לעומת הקולא?הרי אדם יכול מאוד להחמיר ואז יסבול מאוד במצה ,והיין יגרום לו כאב ראש גדול או שישן והמרור החריף יכול לסכנו,האם כל אדם והנהגתו הפרטית או שיש בזה הדרכות ברורות?

חסה למרור זה דינא דגמ' והכרעת כל רבותינו הראשונים. איזה חומרא יש בלקחת חריין? (ואינני נכנס מדין מנהג אבות בזה ואכמ"ל באשכול זה)

בברכה המשולשת כתב:

משה גור כתב:מצד אחד יש שמשתדלים מאוד להכניס לפה כמה שיותר מצה בשיעורים גדולים ולשתות יין ולא מיץ ענבים ולקחת למרור את החריף,אבל מהצד השני יש שאוכלים בצורה רגילה מצה ושותים מיץ ענבים ולוקחים חסה, השאלה כיצד שוקלים את החומרא לעומת הקולא?הרי אדם יכול מאוד להחמיר ואז יסבול מאוד במצה ,והיין יגרום לו כאב ראש גדול או שישן והמרור החריף יכול לסכנו,האם כל אדם והנהגתו הפרטית או שיש בזה הדרכות ברורות?

חסה למרור זה דינא דגמ' והכרעת כל רבותינו הראשונים. איזה חומרא יש בלקחת חריין? (ואינני נכנס מדין מנהג אבות בזה ואכמ"ל באשכול זה)

לפי דברי החזון איש המרור הוא תמכא חריין לכן רציתי לשאול שזה מאוד קשה