פורום אוצר החכמה

מה ההבדל בין לשונות אלו בארמית, דלא 'חזיתיה'-דלא 'חמיתיה'??? הלא בשניהם הכוונה דלא ראיתים.

אולי כמו ההבדל בין לראות ל-להסתכל.

אם אפשר להסביר יותר, תודה.

ראה בזמירות שבת להאר"י ז"ל בסעודת שלוש סעודות חדו השתא וכבר דשו בזה הרבה אם צריך לומר חמו השתא ומהו הכוונה חמו - ובסידורי המכוונים יש בזה אריכות.

ובדרך אגב: אם מישהו יודע פשט בדברי הזוהר שמשה רבינו נאסף ביום השבת בעת רעוא דרעוין והרי אמרו בגמ' שביום שמת משה רבינו כתב י"ג ס"ת וס"ת כשרות היו וראה שם בדברי המהרש"א שהקשה איך כתב משה בדמעות שאין זה כשר - בזמנו אמרתי תירוץ על פי יסוד של האבני נזר אך לא כולם הסכימו עמי - אם יש מישהו שראה ידע ושמע מי דיבר מקושיא זו

בזמנו אמרנו להסביר שתיקנו לומר שתיהם מפני חמץ הנמצא מעל גובה האדם שאין יכול להגיע אליו ואין צריך לבטלו - ובעז"ה למחר יהיה האות הזה כאשר אחפש בכתובים.

דרך אגב: יש לעיין במידה ומבטל הכל לפני מכירת חמץ אם יש תוקף כל שהוא למכירה שלו או שמא נאמר שיש בזה משום חוכא ואיטלולא.
כמו כן יש לעיין אם אלו הממתינים לר"ת אם חייבים למכור לרב שגם הוא ממתין לר"ת והאם מישהו יודע מהו הנוהל אצל הרבנים מדוע אינם ממתינים לר"ת שגם בזה אם אינו ממתין לר"ת יתכן שיש בזה חוכא ואיטלולא ואולי גם חמץ שעבר עליו הפסח. החכימו אותי.

כמו כן יש לעיין אם אלו הממתינים לר"ת אם חייבים למכור לרב שגם הוא ממתין לר"ת והאם מישהו יודע מהו הנוהל אצל הרבנים מדוע אינם ממתינים לר"ת שגם בזה אם אינו ממתין לר"ת יתכן שיש בזה חוכא ואיטלולא ואולי גם חמץ שעבר עליו הפסח. החכימו אותי.

מה כוונה מתי ממתין לר"ת בי"ג?
בסוף הפסח? (אז מספיק לכאורה שיכתוב שהמכירה חוזרת (כפי התנאי) עם סיום החג ולא לפי שעה וא"כ יהיה בזמן הראוי ע"פ דין.

לכאו' כבודו צודק אך מתפלא אני על האדמו"ר מקלוזונבורג שליט"א שמקפיד על ר"ת במוצאי החג ואפשר שאין זה מספיק לכתוב בסיום החג.
בכל מקרה העולם כבר עומדים באנג'ל לפני ר"ת והגוי צריך להבין מהו צאת החג - ואפשר שהגוי סומך על הכתוב בסיום החג אצל היהודים. וכך יוצא שסיום החג מתפרש גם ר"ת וגם גאונים.
כמו כן השאלה תישאל אם ניתן למכור חמץ לגוי באמריקה ושם סיום החג הוא למחרת. - וכבר ראיתי רבנים שהתקשרו לאמריקה למכור חמץ כאשר מאן דהוא לא הגיע בזמן.

השאלה בפתיחת האשכול היא קושית הב"ח בסי' תלד, ומבאר בדרך אפשר: דלא חמיתיה בשעת הבדיקהאע"ג דחמיתיה מקודם, ודלא חזיתיה מעולם, וזהו כאילו אמר ולא ידענא ליה (שזהו נוסח הביטול המתוקן לפי הב"ח כמו שהאריך שם בס"ק ה), אבל מסיק שנכון שיאמר ולא ידענא ליה, ולא יזדקק לומר ודלא חמיתיה.

אם ההבדל בין חזיתיה לחמיתיה הוא כהבדל בין ראייה להסתכלות, חשוב לציין ש'ראייה' הוא שיטחית ו'הסתכלות' הוא מעמיקה.
מקורות רבים לכך (מהראשונים, כמו 'ספר המשכיל' לאחיינו של הרא"ש), ואת חלקם אסף ר' שלמה אלברט, במאמרו ב'אור ישראל'.

מכל הפירושים שהובאו כאן לא הבינותי מדוע בליל בדיקת חמץ אומרים אלא דלא חמתיה ורק לאחר שריפת חמץ אנו מוסיפים ודלא חזתה.
ומכל זה נראה שאין אנו פוסקים כדברי הב"ח שהובא לעיל. [שצריך לבטל מה שראה אי פעם בעולם וכן את מה שראה לאחרונה בשעת הבדיקה].
וקושיא במקומה עומדת.
ובהכרח שהפירוש בחמתיה וחזתה הם לא כפי שפירושו כאן - וכידוע שבלילה אין מבטלים את כל החמץ שהרי משאירים חמץ עדיין למחר - ואולי משום כך תיקנו לומר בלילה רק דלא חמתיה. ועדיין צ"ב הקשר ביניהם.

שאלני פעם הגרח"ג צימבליסט, מהו שמבטלים את החמץ דבערתיה ודלא בערתיה, לשם מה נצרך ביטול על חמץ מבוער? והוא מפרק לה, דנפק"מ לנפל עליו גל דתנן במתני' דהרי הוא כמבוער ואעפ"כ צריך לבטלו שמא יפקח הגל במועד.

נראה לי שחזא/חמא זה הבדלי ניבים בשפה הארמית ואין משמעות לשינוי ביניהם. זכור לי שבבבלי בד"כ משתמשים במילה "חזא" ובירושלמי "חמא".


לא אמור להיות הבדל בין כל חמירא דלילה לדיום. ותקנת הביטול היא בלילה בלבד, ונראה לי שהראשונים הוסיפו לומר שוב ביום (בתוספת של דחזיתיה/חמיתיה... ודבערתיה...).
ומסתמא בכל המקורות כתוב רק אחד מהם.


ומרשימת המקורות דלהלן נראה שה"חמיתיה" יותר מושרש בלשון רבותינו מאשר "חזיתיה" והוא מנהג יותר ישן וותיק.


מחזור ויטרי הלכות פסח (עמ' 310-254) סימן א

ואומר כל חמירא דאית בהדא דירה דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא: ואית דאמרי כל חמירא דאיכא בביתא הדין דחמיתיה ודלא חמיתיה. ביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהו כעפרא: ובהלכות גדולות כת' בלשון זה: כל חמירא דאיכא ברשותי ולא ידענא ביה לבטיל ולהוי כעפרא. וכן עיקר:

♣♣♣

ספר הנייר ו. הלכות פסח

יאמר הכי, כל חמירא דאיתיה בהדא דירה דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא.


♣♣♣

ספר המנהגים (טירנא) ערב פסח

כל חמיעא וחמירא דאיכא ברשותי דלא חמיתי' ודלא בערתי' ליבטל וליהוי כעפרא [דארע'].


♣♣♣

ספר המנהגים (חילדיק) מנהגי חודש ניסן - מנהגי ליל הסדר וחג ראשון של פסח

יאמר כל חמירא דאיכא בביתא הדין וברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא.



♣♣♣

האגודה מסכת פסחים פרק א

וכן יאמר בלילה אחר שיגמור לבדוק, כל חמירא וחמיעה דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא חזיתיה ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא, ולמחרת בשעת הביעור יאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דחזיתיה ודלא חזיתיה ליבטל וכו'



♣♣♣

מאמר חמץ לרשב"ץ

ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה. דביערתיה ודלא ביערתיה. לבטל ולהוי כעפרא דארעא.


♣♣♣

ספר האגור הלכות חמץ ומצה סימן תרצח

יאמר כל חמירא דאיכא ברשותיה דלא חמיתיה ודלא בערתיה


♣♣♣

ספר מצוות קטן, הגהות רבינו פרץ מצוה צח

כל חמירא דאיתא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה וכו' ולמחר בשעת שריפה יחזור ויבטל פעם אחרת ויאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתי' וכו'


♣♣♣

ראבי"ה חלק ב - מסכת פסחים סימן תלא

כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא ידענא ביה ליבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא. ודבר זה פירשתי יפה בתשובתי שביטול משום הפקר ה[ו]א, דלא קרינא ביה (ד)לא יראה לך, דלא הוי שלך. וכן קבלתי מרבינו יצחק הלוי נ"ע כך. אך רבינו אבי מורי לא היה אומר וליהוי הפקר, גם בהלכות גדולות לא הזכיר הפקר. ואומר א[נ]י אפילו לדבריהם צריך לפרש וליהוי כעפרא דארעא שהוא מסתמא הפקר. ורבינו שלמה כתב שאומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין דלא חמיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וליהוי כעפרא דארעא. פירוש ביערתיה על ביעור חמץ מלשון בערתי הקודש מן הבית, שהוא לשון פינוי:



♣♣♣

ספר המנהגים (קלויזנר) סימן צד

ולאחר הבדיקה אומר כל חמירא דאיכא בהדא דירא דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא. ורב האי גאוןב כתב כל חמירא דאיכא ברשותי דלא ידענא ביה ליבטל ולהוי כעפרא


♣♣♣


ספר סדר היום סדר ביעור חמץ וכוונתו

כל חמירא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה להוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא:



♣♣♣

טור אורח חיים הלכות פסח סימן תלד

ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי כעפרא

שם

ובביטול היום יאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה




♣♣♣

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות בדיקת חמץ

כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתי' ודלא בערתי' ליבטל וליהוי כעפרא.

שם הלכות ערב פסח

כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתי' ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא. .


♣♣♣


שו"ת מהר"י ווייל סימן קצג

ויאמר כל חמירא דלא חמיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי הפקר כעפרא.



♣♣♣

ב"ח אורח חיים סימן תלד

וכתב באגודה דלא חמיתיה ודלא חזיתיה ליבטל וכו' ולא כתוב שם ודלא ביערתיה ונראה שהוא טעות סופר שהרי בכל הנוסחאות כתוב ודלא ביערתיה ועוד דלא חמיתיה היינו דלא חזיתיה ואין צורך בשניהם ואפשר הטעם לומר דלא חמיתיה בשעת הבדיקה אף על גב דחמיתיה מקודם ודלא חזיתיה מעולם וזהו כאילו אמר ולא ידענא ליה כמ"ש למעלה (סע' ה) אבל הנכון שיאמר בפירוש ודלא ידענא ליה ואין צריך לומר דלא חמיתיה:



♣♣♣

ט"ז אורח חיים סימן תלד

ואי לא אמר דחמיתיה ודלא חמיתיה


♣♣♣

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תמה

יבטל מקודם ויאמר דחמיתיה ודלא חמיתיה,


♣♣♣


אליה זוטא סימן תלד

המדקדק במעשיו יאמר נוסח זה, כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא בערתיה ודלא ידענא ליה לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא (ב"ח):


♣♣♣


שולחן ערוך הרב אורח חיים הלכות פסח סימן תלד

כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה לבטל ולהוי כעפרא דארעא




♣♣♣

ערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תלד

כל חמירא דאיתא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה ליבטל וליהוי כעפרא דארעא




♣♣♣

לבוש אורח חיים סימן תלד

כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה,



♣♣♣

חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קיט

כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה





♣♣♣

והנה באנציקלופדיה תלמודית כרך ג, [בטול חמץ] עמוד פה טור 1 כתבו:

ובביטול זה יאמר: דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה72, ויש מוסיפים: דחמיתיה ודלא חמיתיה73.
ובהערה 73 כתב:

73. עי' ב"ח שם, וכ"ה ברוב ההגדות.

והנה המעיין בב"ח רואה שמשם מעשה לסתור כי הוא כותב בדיוק הפוך שא"צ לומר גם חזיתיה וגם חמיתיה כי שניהם אחד כמו שהבאנו לשונו למעלה.

הביאו את הב"ח כראיה שיש שאמרו כן, ולא שזו שיטת הב"ח עצמו

בברכה המשולשת כתב:הביאו את הב"ח כראיה שיש שאמרו כן, ולא שזו שיטת הב"ח עצמו

אני גם חושב ככה. אבל הניסוח שלהם קצת לא מדויק.

ושמעתי מבדחן מקומי ומקורי דפה, שמתכוונים להפקיר גם את החמץ של השויגער (חמיתיה מלשון חמות) שלא תמיד יכולה או זוכרת להפקיר מפני סיבות כאלו ואחרות ל"ע וזה על דרך הפירוש המקביל על שפוך חמתך אל הגויים וד"ל.