פורום אוצר החכמה

רבים הם הנוטלים אוכל על גבם [שכמם] להראות לילדים איך יצאו ישראל ממצרים.
ואני תמה ושואל מה מקור המנהג.
שהרי רש"י כותב שהיה להם חמורים וכו' לשים את המצה עליהם ואף על פי כן נשאו על שכמם מפני חביבות המצווה. ומשום מה סיפרו לנו שיצאו ממצרים כנעבעכים עם שק על שכמם - כאילו יצאו מאושוויץ וזה אינו. וכדברי רש"י וגם בפסוק כתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
מישהו יודע או שמע או ראה.

סבך עשה מה שראה אצל אבותיו, וזהו מקור המנהג.

ואפשר שסבינו עשו כן משום דברי רש"י לחבב את המצוות ולא משום כדרך שיצאו מאושוויץ עם הפעקלע.

שאלת למקור המנהג, וע"ז השבתיך.
בטעמיו אפשר להאריך אין קץ, וכבר האריכו בספרים.

לא השכלתי הבין. היכן כתוב שיצאו ממצרים עם פעקלע על שכמם כנעבעכים מאושוויץ.?

תגיד פסוק בתורה אתה גם לא יודע ?

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם (שמות, י"ב, ל"ד)

שבטיישראל כתב:תגיד פסוק בתורה אתה גם לא יודע ?

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם (שמות, י"ב, ל"ד)

וברש"י על שכמם וז"ל אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה (מכילתא).

שבטיישראל לטובתך את מתבזה לעיני כל. חבל. וכבר אמרתי לך כמה פעמים ואני חוזר ואומר שוב.

תולעת ספרים07 כתב:

שבטיישראל כתב:תגיד פסוק בתורה אתה גם לא יודע ?

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם (שמות, י"ב, ל"ד)

וברש"י על שכמם וז"ל אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה (מכילתא).

שבטיישראל לטובתך את מתבזה לעיני כל. חבל. וכבר אמרתי לך כמה פעמים ואני חוזר ואומר שוב.

גאלאגאן !!
מה כתוב במכילתא ?!
שאע"פ שהיה להם בהמות הרבה אעפ"כ נשאו את שיירי מצה ומרור "צרורת בשמלותם על שכמם" !!
עכשיו תצייר לך איך זה היה נראה .... וכלשון כלביך "כדרך שיצאו מאושוויץ עם הפעקלע" ......

בדיוק מה אתה לא מבין ?

אין תגובה נקודה לך לישון....

תולעת ספרים07 כתב:אין תגובה נקודה לך לישון....

ליחשון ?!
הרי "חוטפין אגוזין בלילי פסחים בכדי שלא יישנו התינוקות" .......

תולעת ספרים07 כתב:רבים הם הנוטלים אוכל על גבם [שכמם] להראות לילדים איך יצאו ישראל ממצרים.
ואני תמה ושואל מה מקור המנהג.

נמצא במנהגי החתם סופר זי"ע.





ואגב , שמא אנו נכדים של אותו סבא, איי , כמה שהעולם קטן!

ללא ספק שיסודו בההרי קודש וגם רבי מרדכי אליהו ראיתי אותי נוהג כך ועוד הרבה.
הנידון כאן מה הפשט בזה שהרי אין כן משמע מרש"י ומדברי רש"י שהבאתי משמע שנטלו על שכמם מפני שהיו מחבבים את המצוות ותו לא.

מצד אבי יש ייחוס עד רש"י הקדוש וסבי רש"י כנראה נהג אחרת.
אולי מצד האמא יתכן בהחלט.
אמור לי מי אתה ואמור לך מה ייחוס שלי.

תולעת ספרים07 כתב:ללא ספק שיסודו בההרי קודש וגם רבי מרדכי אליהו ראיתי אותי נוהג כך ועוד הרבה.
הנידון כאן מה הפשט בזה שהרי אין כן משמע מרש"י ומדברי רש"י שהבאתי משמע שנטלו על שכמם מפני שהיו מחבבים את המצוות ותו לא.

בוודאי כוונתו לומר: 'מה פשט דברי רש"י?', שהרי הפסוק אומר דברו באופן הברור ביותר. ואם כן, המנהג הוא ע"פ הפסוק, ומה לך להקשות מדברי רש"י?

רש"י מפקיע את פשטות כוונת הכתוב כאילו יצאו עם פעקלע' על שכמם כמסכנים. - לדעתו של רש"י עשו כן רק מחמת חביבות המצווה.
וכדברי רש"י גם מפורש בפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
אין מנהגים על פי הפסוק יש מנהגים על פי הראשונים המפרשים את הפסוק. - לא אנו מחליטים וקובעים איך היה נראית יציאת מצרים.

בדיוק על דברים אלה אמר ראב"ע: "אם קבלה היא, נקבל".

אם הכייון שלך, יישאר כמו ההודעה האחרונה שכתבת, לא אשחית את מילי.

דראל אולי לא הובנתי נכון.
אין לי כל בעיה עם זה להראות לילדים שיצאו ממצרים עם פעקל'ע מצות על שכמם בראש מורם משום חביבות מצווה.
הבעיה שעמה אני מתמודד כאן היא שהיו מראים לנו שכאילו יצאו עם פעקל'ע כפופים כמסכנים אשר זה עתה יצאו מאושוויץ וזה אינו נכון כלל.
לדעתי יש לספר לספר לילדים שיש עניין של חביבות מצווה וכדברי הח"ס שגם על סכך של סוכה אין לדרוך ועוד כהנה.
עכשיו הובנתי נכון דראל?!

מה הקשר בין השק על הגב, לבין מסכנות?
אבל לו יהי כן, אחרי רד"ו שנים שרדו בהם, תאר לעצמך כיצד היו נראים בנ"י, לאו דווקא שהיו נראים טוב יותר מאיך שנראה סבי ממחנות ההשמדה!

אך הרב תולעת, למיטב ידיעתי מנהג זה הוא מנהג בני עדות המזרח, וזה לראשונ ה שאנוכי שומע על מנהג זה בקרב האשכנזים.

(אגב, אף בביתי נהגו הוריי שיחי' במנהג זה, אך בהבדל קטן: אנחנו הילדים היינו המציגים. אך מנהג זה הוא מטעם אחר: מכיון שסביב שולחן הסדר בבית הוריי מתארחים בכל שנה כמאה איש (כ"י) רובם כאלו שאינם שומרי תומ"צ לע"ע, הרי הדרך היחידה לגרום להם להנות מן נוסח ההגדה הארוך הוא לשלב מעט קטעים כגון אלו תוך כדי, אבל זה כבר סיפור אחר!).

והרי מקרא מלא הוא ובני ישראל יוצאים ביד רמה - ללא פחד ומורא בעצם היום הזה.
זה נכון שכך זה מצטייר שהם יצאו כפופים ומסכנים וכפשטות לשון הפסוק צררות בשמלותם על שכמם. - כאילו שכל אחד הורשה לקחת רק פעקלע' כמו אלו שהגלו לאושוויץ וכדו' אך רש"י מפקיע פשט זה וכפי שכתב בד"ה על שכמם שעשו כן משום חביבות המצווה.
דרך אגב היה לי סבא רבה רבה יקי והוא היה עושה זאת כל שנה לפני כל הנכדים להראות כאילו יצא ממצרים. - וכבר כתב כאן אחד הכותבים שכך מובא בשם הח"ס ז"ל.

אם לי היה נכד שאינו יודע לשאול רח"ל גם אני הייתי מעמיד פני מסכן בלילי פסחים ....

בספר סיפורים על האבן עזרא, קראתי שהאבן עזרא נקלע לבית שכך נהגו ,[עם איזור למתניהם], והא"ע אמר להם שלא ינהגו כך כי ליל הסדר הוא יום שאנו מתנהגים כבני חורין. [ ונא לא לשאול מאכילת מרור כי זה שאלה שאין לי עליה תשובה וקשיא אוף אמעשה.]

לכאורה הערת תולעת נכונה
דלקחו על שכמם משום חיבוב מצוה, והכסף וזהב על החמורים
וכפי שראיתי לבאר דתיכף כשיצאו מעבדות של פרעה הדגימו עבדות הבורא
-----
אבל ניתן להעיר שמצד אחר
מבואר בחת"ס בדרוש לפ' בשלח ע"פ דברי הגמרא שבעצם מהותם היו עדיין עם ישראל בדרגא שפלה כתרנגולים מנקרים באשפה עד שהתקין להם משה רבינו ע"ה סדר סעודה
עיי"ש דברים כדרבונות עם מוסר השכל מענין זה, ומש"כ לבאר בזה ולא נחם וגו' דרך ארץ פלשתים

ויש לבאר שזה ענין חיבוב מצוה של מצה, עניות ושפלות בדרכי התורה, ולא הרחבה וגאות בדרכי עכו"ם.

גם זה הבל כתב:בספר סיפורים על האבן עזרא, קראתי שהאבן עזרא נקלע לבית שכך נהגו ,[עם איזור למתניהם], והא"ע אמר להם שלא ינהגו כך כי ליל הסדר הוא יום שאנו מתנהגים כבני חורין. [ ונא לא לשאול מאכילת מרור כי זה שאלה שאין לי עליה תשובה וקשיא אוף אמעשה.]

אין צורך לספרי סיפורים, הדברים מפורשים בספרו על התורה, שמות יב יא

וטעם וככה תאכלו אותו. פסח מצרים לבדו והמינים אשר בארגלן עושים ככה היום זכר ליציאת מצרים. ואלה תועי רוח כלם ילכו יום חמשה עשר מארצם זכר ליציאת מצרים

לגוף המנהג שציין לה התולעת. ציינו לעיל שזה ממנהגי החת"ם סופר, לא מצאתי זאת במנהגי החת"ם סופר, רק בהגדה של פסח חתם סופר - חתן סופר, כשזה מוזכר בחלק חתן סופר לבד (לבן בתו של החת"ם סופר), ולא כמנהג קבוע אלא כמנהג ראוי, ז"ל:

החלק הגדול ישמרנו במפה לאפיקומן וינחו בין כר לכסת תחת מראשותיו ויהא קצה המפה הכרוכה עליו יוצאת וגלוי' לפניו למען יזכור ולא ישכח לאכול האפיקומן בגמר הסעודה והמדקדק מניח על כתיפו לזכרון ויאמר לבני ביתו ויראה להם ככה יצאו אבותינו ממצרים משארותם צרורות בשמלותם על שכמם

אך המנהג עתיק, מקור הידוע לנו ממהרש"ל בתשובותיו סימן פ"ח, הביאו החק יעקב סימן תע"ז ס"ק א'. וז"ל:

אחר האכילה יוציא מטמון דהיינו אפיקומן כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית כמו ד' אמו' ויאמר כך היו אבותינו הולכין עם משארותם צרורות בשמלותיהם וזהו שסיימתי לעיל יזכר מעשה אבותיו קאי נמי אמה שלאחריו הוצא מטמון

ובמנהגי מהרש"ל (שבספר דברים נחמדים - זכורני שראיתי פעם הדפסה מחודשת של מנהגי מהרי"ל אך אינני יכול לאתר כעת, מישהו יכול להחזיר לי אבידתי?) מפורש שזה מנהג אשכנז קדמון:

מורי מהר"ש לקח מצות אפיקומן וצרר אותה במפה קודם שאכל אותה והלך בביתו הולך ובא פעם אחת ואמר כן היו עושים אבותינו כשיצאו ממצרים ואמר שרואה כן מחמיר ר' קלמן הזקן ששמע ג"כ מר' דוד כהן הזקן שג"כ עשה ר' איסרלין ז"ל

ר' איסרלין שמזכיר הוא כנראה בעל תרומת הדשן. אבל בלקט יושר לא מצאתי מנהג זה, רק כתב שהטמנת המצה בתוך מפה היא לזכר משארות צרורות בשמלותם.
החק יעקב, אחר הביאו דברי מהרש"ל, מביא מנהג דומה מבעל כנסת הגדולה מספרו פסח מעובין לעכול האפיקומן מתניכם חגורים ומקלכם בידכם וכו' (היפוך מדברי האבן עזרא), ומסיים החק יעקב ובמדינות אלו אין נוהגין בכל זה. קשה להחליט בוודאות שכוונתו לשלול גם מנהגו של מהרש"ל, כי האם מהרש"ל לא היה מקורו ממדינות אלו. ובפרט לפי מנהגי מהרש"ל שמשמע שזה מנהג עתיק באשכנז.

ולדברי התולעת השואל על פרטי השתלשלות המנהג אצל סבו, לא אדע להשיב.

למתעמק דוק ותראה שכל שאלתי הייתה לפי פירושו של רש"י [יב,לד] ד"ה על שכמם וז"ל אע"פ שבהמות הרבה וכו' מחבבים היו את המצוות הרי שנשאו משארותם צרורות בשמלותם על שכמם לא משום מסכנות וכדו' אלא משום חיבוב מצווה והמנהג הוא לצייר אותם כאילו יצאו כמסכנים עם איזה פעקלע' שנתנו להם המצרים להוציא ועל זה הקשיתי.
וראה למעלה שביקשתי לאמץ את המנהג אך לא באופן כזה שיבינו הילדים כמה מסכנים היו ישראל בצאתם ממצרים אלא כמה גדולים היו, שחיבבו את המצוות וכפי שכבר כתב לעיל ידידי מעיין.

מנהג זה מובא במג"א סי' תעג ס"ק כב!

שמעתי פעם שהמנהג מקורו בדברי הרמב"ם

ספר זמנים הלכות חמץ ומצה פרק ז
ח [ו] בכל דור ודור, חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצריים, שנאמר "ואותנו, הוציא משם . . ." (דברים ו,כג). ועל דבר זה ציווה בתורה, "וזכרת, כי עבד היית" (דברים ה,יד; דברים טו,טו; דברים טז,יב; דברים כד,יח; דברים כד,כב), כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד, ויצאת לחירות ונפדית.

המנהג מוזכר כבר בכלבו, ויש לו עוד מקורות חשובים וקדומים.
מקובל מאוד במשפחות יוצאי אשכנז.

כף החיים (סימן תעג אות קכג): יש נוהגין להשים האפיקומן צרור במפה על כתפיהם זכר ליציאת מצרים. חק יעקב (אות ל"א), חק יוסף (אות כ"ז), רבינו זלמן (אות ל"ה). ורש"ל בתשובה הנזכרת כתב ראוי לכורכה במטפחת ולהניח בין הכר והכסת וכשרוצה לאכול יוציאה כמו שהיא בתוך המפה וישלשל לאחוריו וילך כמו ארבע אמות ויאמר כך היו אבותינו הולכים משארותם צרורות בשמלותם. והביא דבריו אליה רבה שם.

ובפסח מעובין (סימן שט"ו) כתב וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה', ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל. והביא דבריהם חק יעקב (סימן תע"ז אות א') וכתב ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה עכ"ל. ואם כן כל אחד יעשה כמנהגו כיון דדברים אלו אינם כי אם מצד מנהג.

ומנהגינו לכרוך אותו במפה ולקשרו בכתף התינוק, ואחר כך אומרים הא לחמא עניא וכו', ואחר כך הולך התינוק ודופק על הדלת ואומרים לו מי אתה, ואומר ישראל, ומאין באת, ואומר ממצרים, ולאן אתה הולך, ואומר לירושלים, ומה אתה נושא, ואומר מצה, ואחר כך בא לפני המסובים וקורא מה נשתנה וכו', ואחר כך מתחיל הגדול ואומר עבדים וכו', ונשאר קשור בכתפו עד שמגיעין לאכילת האפיקומן. ואך אם ישן התינוק קודם לזה, אז לוקחים אותו בעודו כרוך במפה ומניחים אותו בין הכר לכסת עד שמגיעין לאכילת האפיקומן.

כמש"כ לעיל מהכף החיים, דומני שהצגה מאוד דומה לאשכנזים נהוגה אצל כל עדות הספרדים הידועים לי כעת (ואולי גם תימנים)
שהילד נכנס ושואלים: "מאין באת? ממצרים. ולאן אתה הולך? לירושלים. ומה בידך? מצה" משהו בסגנון הזה עם שינויי ניואנסים בין העדות השונות.