פורום אוצר החכמה

והרי ידוע לפניו לפני הקב"ה שלא ייצא עד הבוקר וגם הוזהרו שלא ייצא מפתח ביתם עד הבוקר א"כ לשם מה אמר להם לאכול בחיפזון (כלומר עד חצות).
כמו כן מדוע לא הוזכר בשום מקום מה עשו ישראל מחצות עד הבוקר האם חזרו לישון. וכדו'.

שאלה יפה. אבל יכול להיות שהיו צריכים את הזכות של המצוה הזו להינצל ממכת בכורות כפי שכתוב והיה הדם לכם לאות. ובקרבן פסח עיקר המצוה היא האכילה. לכן רצה הקב"ה שיסיימו לאכול לפני חצות.

לגבי אם ישנו בלילה, אתה חושב שהיית מצליח להירדם בלילה כזה?

כבודו יצא מתוך הנחה שבני ישראל הוצרכו לזכות כל שהוא להינצל ממכת בכורות - אכן כך משמע מרש"י ד"ה וראיתי את הדם וכו'. ע"ש. וכן משמע קצת מדברי רש"י י"ב פסוק ו' ד"ה והיה לכם למשמרת בדמייך חיי דם מילה ודם קרבן פסח שיהיו צריכים לזכות להיגאל ע"ש אמנם מכמה מקומות ברש"י משמע שלא כך היו פני הדברים והארכתי בזה במקום אחר.
עוד יש להעיר שכבודו תירץ רק מדוע הוצרכו לחיפזון אך עדיין קשיא קצת לשם מה מתניכם חגורים נעליכם ברליכם וכו' וברש"י שם מזומנים לדרך וכו' ולא הבינותי שהרי ידוע לפניו שלא ייצאו עד הבוקר.
החכימני.

קודם כל, תעזוב את הכבודו. אני נראה לך שופט בדימוס?

לגבי מה ששאלת ממותניכם חגורים וכו', בצעירותי שמעתי מחסיד אחד שזו ראיה לחסידים שצריך לחגור גארטל בעשיית מצוה.
אמנם ההערה שלך באמת נכונה. כפי הנראה צריך לומר שבאמת לא היה כאן ענין טכני שיהיו מוכנים לתזוזה בכל רגע אלא רצון הבורא שהמצוה תיעשה באופן של בחיפזון גם אם למעשה יש זמן. למה? יש כאן כר נרחב לאנשי המחשבה לפתח את הנושא.
מה דעתך?

הגאון ר שלמה פישר שליטא הסביר זאת יפה עיין בספרו בית ישי דרשות

אולי תביא לנו בשני משפטים את תורף דבריו?

ל

גבי אם ישנו בלילה, אתה חושב שהיית מצליח להירדם בלילה כזה?

ניתן לומר על פי דבריך שזו הסיבה לכך שצוו להיות מזומנים לדרך. להבדיל, אדם הנוסע ואפילו לטיול קטן, מאורגן בדרך כלל עם תרמילו עוד מהליל.. למרות שיוצא רק בבוקר.
בני ישראל שעמדו לצאת משעבוד, גלות וחשכות לאפילה ולאורה היו מוכנים ומזומנים לרגע יציאתם. וניתן לומר שבא הצווי להוסיף שכר על עשייתם.

רש"י ד"ה מזומנים לדרך. פירש האי מתניכם חגורים ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם דקרא לאו דווקא, אלא שיהיו מזומנין לדרך, ואורחא דמילתא נקט כדרך היוצאים לדרך, וכן שנינו במכילתא וככה תאכלו אותו כיוצאי דרכים וכו'. ואילו מתניכם חגורים ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם לא קתני ש"מ דכל הני לאו דווקא אלא שיאכלו אותו בחפזון כדרך היוצאים לדרך וכו'.
עד כאן מדברי הרא"ם (בא יב,יא)
והמבואר להדיא מדבריו שאכן לא הוצרכו כלל למתניכם חגורים וכו' ולדעתו ציוום הקב"ה להיות מוכנים לדרך ותו לא וזהו מה שרש"י הק' דייק לכתוב מתניכם חגורים מזומנים לדרך ותו לא.

טעם שאכלו בחיפזון את הפסח מהגאון המופלא ר שלמה פישר וז"ל כל ישראל היו צריכים לצאת מעבדות פרעה לעבדות הי"ת והלכך ככה תאכלו אותו במצב כוננות של עבד לשרות בעליו עכ"ל

שאלתי היא בחיפזון למה לי, והרי היה להם זמן עד הבוקר והיה להם לאכול את הקרבן בחיפזון בטרם יעלה השחר ולשם מה מיהרו לאכלו עד חצות. [ועל זה לא יספיק לנו תירוצו של רבי שלמה פישר].

מה השאלה כמה שיותר מהר להכניסם תחת כנפי השכינה ודברי הגר"ש מקורים ומתוקים

שאלני חכם אחד שליט"א בהאי קרא, "וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון", מה כאן לעיכובא, ומה הדין אם אכלו יחף, ומה יעשה מי שאין לו מקל, וכו'.
יש מקורות ע"ז?

לענין ההערה המחכימה מה ענין מתניכם חגורים ומקלכם בידכם וגו'.
ויש לבאר כך:
דזה היה ניסיון גדול לבני ישראל וזכות גדולה אם יעמדו בנסיון. שהרי כבר היו עשר מכות שהיו בטוחים שהנה כבר כבר יוצאים ממצרים, וכי מי יוכל לעמוד בלי לשתות מים ומי יוכל להעמיס על עצמו את הצפרדעים, וכו' וכו', וא"כ היו ישראל מוכנים כבר תשע פעמים ליציאה ממצרים והתאכזבו, וכל פעם שהכינו מעצמם לצאת ממצרים היתה אכזבה גדולה. וכעת שהקב"ה מצוה אותם להתכונן ליציאה, יש לראות האם יכינו את הכל כמו שהכינו בפעם הראשונה ושניה או שמחכים לראות את הישועה בפועל, וזה גופא היה נסיון.

ואיך נהיגי' השתא?

עי' בספר הקדמון הזה ד"ה מתוך
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 93&hilite=

מתפעל כתב:לגבי אם ישנו בלילה, אתה חושב שהיית מצליח להירדם בלילה כזה?

אני מסתמא גם לא הייתי נרדם בלילה שלפני מתן תורה...

אם כי בלילה זה הם לא יכלו לישון מהרעש כדכתיב "והיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף"...

אגב, ראיתי בחיזקוני פ' בא "ומקלכם בידכם לנהוג את החמורים כמו שמצינו ויך את האתון במקל", האם זה הפשט הפשוט בצורך במקל?

לשם מה הוצרכו לאכול בחיפזון?
האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב.
כיון שאני מספר ביציאת מצרים, לכן אני מאמין בה', ומה אני מספר? שאני עניתי מאד במצרים, מלשון עניות ועינוי. ודווקא מתוך חפזי יכלתי לומר שכל האדם כזב. שאם היציאה ממצרים היתה שלא בחיפזון, היו בני ישראל מתפתים להכנס לסדרי המוסר הקלוקלים של המצרים שעינו אותם. ודווקא מתוך החיפזון כשיצאו לחירות נשאר להם הטעם המר של העבדות ומבינים שאלו לא סדרי מוסר מתוקנים.
וכן: לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה, ונתתי לה את כרמיה וגו' וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. שכדי שעם ישראל יתנתק בצורה נכונה ממ"ט שערי טומאה היה צריך לצאת מגבולות היישוב וללכת למדבר, ורק שם הקב"ה יכל לפתות את עם ישראל אליו ולתת לנו את התורה. ואח"כ בענותינו את סיפור יצ"מ, אנו חוזרים לכך.
(מעט מזעיר ממה ששמעתי בעניין מפי ר' נתן רוטמן)

לכאורה ע"פ המבואר בספר לקוטי אמרים תניא בפרק לא יובן הדבר. עיי"ש.