פורום אוצר החכמה

חלק א'

א. המשנה בקידושין (א', ז'):

"כל מצות עשה שהזמן גרמא, אנשים חייבין ונשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין".

ב. כתב בספר החינוך (מצוה כ"א):

"לספר ביציאת מצרים בליל פסח לספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם. שנאמר "והגדת לבנך" (שמות יג, ח). וכבר פרשו חכמים (מכילתא על שמות, יג ח) דמצות הגדה זו הוא בליל ט"ו בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב "לבנך", לאו דוקא בנו (פסחים קטז.) אלא אפילו עם כל בריה. וענין המצוה שיזכר הנסים והענינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם... ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה, בטל עשה".

ג. ובמנחת חינוך שם הקשה על דבריו שהרי מצות סיפור יציאת מצרים היא מצות עשה שהזמן גרמא, ואם כן מהיכא תיתי שנשים חייבות בה?!

ד. וכן רוצה להוכיח מלשון הרמב"ם שכתב במפורש (חו"מ, ו',י') לגבי מצות אכילת מצה שנשים חייבות בה.

"הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועבדים".

ואילו לגבי מצות סיפור יציאת מצרים לא הזכיר כלל נשים. ואפשר לומר שסבר הרמב"ם שהיא מצעשהז"ג ונשים פטורות ממנה ולכן השמיטן.

ה. וכן הוא הדבר ברמב"ם ע"ז (י"ב, ג') שהשמיט את מצות סיפור יציאת מצרים ולא כללה באותן אלו מצעשהז"ג שנשים חייבות בהן:

"כל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות, חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי הפסח ואכילת הפסח ושחיטתו והקהל ושמחה שהנשים חייבות."

ועל פניו נראה פשוט שסבר הרמב"ם שנשים פטורות מסיפור יציאת מצרים.

ו. ובאמת צריך לעיין בזה, שהנה הרמב"ם בספר המצות (סוף מצות עשה) שוב מונה את כל אותן מצעשהז"ג שנשים חייבות בהן והפעם מונה ומזכיר בתוכן גם את מצות סיפור יציאת מצרים.

"והעשירית אין הנשים חייבות בה. והאחת עשרה ולא תתחייב לנשים, והשתים עשרה ולא תתחייב לנשים, והשלש עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן, והארבע עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן. והחמש עשרה, והשמנה עשרה ואין הנשים חייבות בה. והתשע עשרה, והשש ועשרים מיוחדת בזכרי הכהנים, ול"ב ונ"ד וע"ג וצ"ד [וקמ"א] וקמ"ג וקמ"ז וקמ"ט וק"נ וקנ"ב וקנ"ד וקנ"ה וקנ"ו וקנ"ז וקנ"ח וקג"ט וק"ס, וקס"א ואין הנשים חייבות בה, וקס"ב וקס"ג וקס"ד וקס"ה וקס"ו וקס"ז, וקס"ח ואין הנשים חייבות בה."

וכתב במצוה קנ"ז:

"מצות עשה קנז - לספר ביציאת מצרים בליל פסח היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן, בתחלת הלילה, כפי צחות לשון המספר...".

ועל פניו יש כאן סתירה בדברי הרמב"ם.
מעניין שגם הרמב"ם וגם ספר החינוך השתמשו באותו הביטוי "כפי צחות לשון המספר" ברמב"ם, ובספר החינוך "כל אחד כפי צחות לשונו".

חלק ב'

א. כתב הרמב"ן (קדושין לג:):

"ובמצות עשה שאין הזמן גרמא שייר טובא; מורא וכבוד, בכורים, חלה, כסוי הדם, ראשית הגז, מתנות, ספירת העומר, פריקה וטעינה, פדיון פטר חמור ורוב המצות כן".

ב. יש להבין מדוע כתב הרמב"ן על מצות ספירת העומר שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא? הלא נראה פשוט שהיא כן מצעשהז"ג לפי שקבוע לה זמן מסויים בשנה.

ג. ואולי אפשר לתרץ ולומר שמצוות עשה שהזמן גרמא היא מצוה שאפשר היה לקיימה כל השנה ובאה התורה וקבעה אותה בזמן מסויים דווקא (כמו לולב). אך מצוה שקיומה תלוי בזמן מסויים או בתנאים מסויימים - אע"פ שבפועל מקיימים אותה בזמן מוגבל בשנה - לא נחשבת למצעשהז"ג.

ד. ועל פי הסבר זה יש הרוצים לבאר את דברי הרמב"ן, ולומר שסובר הרמב"ן שמצות ספירת העומר היא אינה מצעשהז"ג לפי שהתורה קבעה את זמן הספירה לא לפי תקופת השנה אלא לפי זמן הבאת קרבן העומר (ובאותה המידה יכול היה זמן הקרבת העומר להיות בין חנוכה לפורים).
ואם כן אין חיוב הספירה מכוון כלפי הימים שבין פסח לשבועות אלא שצוותה התורה לספור את הימים שבהם מביאים את קרבן העומר ובדיעבד מתברר שהם הימים שבין פסח לשבועות.
ולפיכך סובר הרמב"ן שמצות ספירת העומר היא אינה מצות עשה שהזמן גרמא וממילא נשים חייבות בה.

ה. כתב בעל ההגדה:

"וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ".

ועוד כתב במנחת חינוך לגבי סיפור יציאת מצרים לאחר חצות:

"להפוסקים כראב"ע ורבא באכל מצה אחר חצות לא יצא ידי חובתו, אם כן מצוה זו (של סיפור יצ"מ) גם כן עד חצות, דהוי בזמן שיש מצה...".

ונראה לדייק שמצוות סיפור יציאת מצרים נקבעה דווקא לאותה שעה בה מצה ומרור מונחים לפניך, דהיינו ליל ט"ו בניסן.

ו. ולפי כל הנ"ל שמא יש ליישב את ספר החינוך ואת הסתירה בדברי הרמב"ם.
כלומר; שמצוות סיפור יציאת מצרים אינה נחשבת למצעשהז"ג ואכן נשים חייבות בה כמו שכתב החינוך.
ומה שהשמיט הרמב"ם ולא הזכיר נשים במצות סיפור יצ"מ הוא משום שהיה פשוט לו שהן חייבות בזה (שהרי כנ"ל וכו').

וכל זה הוא משום שהתורה לא קבעה לספר על נפלאות יציאת מצרים דווקא בליל ט"ו בניסן, אלא כיוונה התורה שיספרו ביציאת מצרים "בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ..." (ואכן אם אין מצה ומרור מונחים לפניו ( = אחר חצות הליל) - לא יוכל לצאת ידי חובת המצוה, וכמו שכתב המנחת חינוך).
ואותה השעה עם אותם התנאים עליהם דיברה התורה לא מתקיימת אלא בליל ט"ו בניסן.
וממילא מצות סיפור יציאת מצרים לא נחשבת למצות עשה שהזמן גרמא. וד"ל.

חלק ג'

א. אכן עדיין קשה על זה שהרי הרמב"ם עצמו פסק לגבי מצות ספירת העומר שנשים פטורות ממנה, ולפי האמור היה לו לומר שהן חייבות. ואפשר לתרץ בדוחק.

ב. ושוב קשה שהרי לפי המבואר למעלה כל מצות סיפור יצ"מ תלויה במצה ומרור, ולפי"ז אם לא יהיו לו מצה ומרור לא יכול לקיים כלל מצות סיפור יציאת מצרים.
ולהלכה נראה שחייב בסיפוי"מ גם אם נאנס ואין לפניו מצה ומרור.
וצ"ע.

ע"כ.

קמצן_קדוש כתב:ב. יש להבין מדוע כתב הרמב"ן על מצות ספירת העומר שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא? הלא נראה פשוט שהיא כן מצעשהז"ג לפי שקבוע לה זמן מסויים בשנה.

ג. ואולי אפשר לתרץ ולומר שמצוות עשה שהזמן גרמא היא מצוה שאפשר היה לקיימה כל השנה ובאה התורה וקבעה אותה בזמן מסויים דווקא (כמו לולב). אך מצוה שקיומה תלוי בזמן מסויים או בתנאים מסויימים - אע"פ שבפועל מקיימים אותה בזמן מוגבל בשנה - לא נחשבת למצעשהז"ג.

ד. ועל פי הסבר זה יש הרוצים לבאר את דברי הרמב"ן, ולומר שסובר הרמב"ן שמצות ספירת העומר היא אינה מצעשהז"ג לפי שהתורה קבעה את זמן הספירה לא לפי תקופת השנה אלא לפי זמן הבאת קרבן העומר (ובאותה המידה יכול היה זמן הקרבת העומר להיות בין חנוכה לפורים).
ואם כן אין חיוב הספירה מכוון כלפי הימים שבין פסח לשבועות אלא שצוותה התורה לספור את הימים שבהם מביאים את קרבן העומר ובדיעבד מתברר שהם הימים שבין פסח לשבועות.
ולפיכך סובר הרמב"ן שמצות ספירת העומר היא אינה מצות עשה שהזמן גרמא וממילא נשים חייבות בה.

יישר כח!

האם כוונת הדר"ג למה שכתב השרידי אש?

שו"ת שרידי אש חלק ב סימן צ
[עמוד תרג] ועפי"ז אמרתי לבאר דברי הרמב"ן בקידושין, שספירת העומר היא מצוה שלא הזמן גרמא, והגאון בעל אבני נזר באו"ח סי' שפ"ד נתקשה מאוד לבאר דבריו, יעו"ש. ולענ"ד הוא פשוט, שמצוה שהזמן גרמא היא מצוה שיש לה זמן קבוע, הזמן הוא המסגרת של המצוה, כמו מצה, לולב וסוכה וכו', משא"כ בספירת העומר, שהזמן הוא עצמותו של המצוה, הוא מחויב למנות אותם הימים שבין פסח לשבועות, ול"ש לומר על זה מצוה שהזמן גרמא. ודו"ק, כי עמוק הוא.

זה קצת דומה אבל לא נראה אותו הסבר.

כונתו לדברי השו"ת דברי יחזקאל סימן מ"ה על פי דברי הטורי אבן מגילה (כ' ע"ב) לעניין ביכורים

ביליצר כתב:כונתו לדברי השו"ת דברי יחזקאל סימן מ"ה על פי דברי הטורי אבן מגילה (כ' ע"ב) לעניין ביכורים

אכן, ההסבר הנ"ל מבוסס על הטורי אבן.

אגב,
העירו לגבי קידוש לבנה שכתב ע"ז המ"ב שנשים פטורות לפי שהוא מצעשהז"ג.
ומעניין שכתב שנשים לא תקדשנה את הלבנה כלל לפי "שהן גרמו מיעוט הלבנה" ע"כ.

אבל על פי הטורי אבן אין זו כלל מצעשהז"ג, לפי שהחיוב לקדש את החודש הוא תמידי ורק יוצא שאפשר לקיימו אך ורק עד אמצע החודש שאז הלבנה מתמעטת והולכת.
(אך כחיוב בפנ"ע הוא אינו תלוי בזמן).

אם אינני טועה האג"מ שואל את זה באיזשהו מקום.

זוהי קושיית רבי שלמה קלוגר והאגרות משה חולק עליו

לגבי עיקר הנידון ראה ב'משנת חיים' (רח"מ שטיינברג) עניני יציאת מצרים סי' ז-ט.

מצאתי אזכור של הנידון (מובא בספר "מבשר צדק" לרד"צ קצבורג עורך ה"תל תלפיות").
הכותב חותם בכינוי שלמה בן אהליאב.
לענ"ד זהו היה כינויו של ר"ש פישר.

ולעניות דעתי נראה ליישב ב' הערותיך:
א.הרמב"ם שלא כלל לנשים בכלל חיוב ספירת העומר אינו מפני שהוא חולק על עצם ההנחה,אלא שלשיטתו הוא שהולך שאין לספירת העומר ביום וע"כ אף שמצד עצם הזמן שהמצוה נתונה בה אינה נחשבת מצעש"ג אלא מפני שאינה נוהגת ביום כלל הוא שחשיב כן ועל כן נשים פטורות כמבואר בסוף פ"ז מתמידים ומוספים,ולפי זה אפשר שהרמב"ן סובר שהסופר ביום יוצא יד"ח.
ב.אפשר בדוחק לומר דהכוונה היא בשעה שראוי להיות מונח מצה ומרור.

האמת והשלום כתב:ולעניות דעתי נראה ליישב ב' הערותיך:
א.הרמב"ם שלא כלל לנשים בכלל חיוב ספירת העומר אינו מפני שהוא חולק על עצם ההנחה,אלא שלשיטתו הוא שהולך שאין לספירת העומר ביום וע"כ אף שמצד עצם הזמן שהמצוה נתונה בה אינה נחשבת מצעש"ג אלא מפני שאינה נוהגת ביום כלל הוא שחשיב כן ועל כן נשים פטורות כמבואר בסוף פ"ז מתמידים ומוספים,ולפי זה אפשר שהרמב"ן סובר שהסופר ביום יוצא יד"ח.
ב.אפשר בדוחק לומר דהכוונה היא בשעה שראוי להיות מונח מצה ומרור.

יש"כ!
מצאתי אתמול שמתרצים את החינוך ע"פ דברי הגרי"ש שמה שנשים חייבות במצוות סיפור יציאת מצרים ואע"פ שהוא מצעשהז"ג, זהו משום שהן נתחייבו בכך קודם מתן תורה. ורק אחרי מת"ת פטרו נשים ממצעשהז"ג אבל מה שכבר נתחייבו - נשארו חייבות.

קמצן_קדוש כתב:

האמת והשלום כתב:ולעניות דעתי נראה ליישב ב' הערותיך:
א.הרמב"ם שלא כלל לנשים בכלל חיוב ספירת העומר אינו מפני שהוא חולק על עצם ההנחה,אלא שלשיטתו הוא שהולך שאין לספירת העומר ביום וע"כ אף שמצד עצם הזמן שהמצוה נתונה בה אינה נחשבת מצעש"ג אלא מפני שאינה נוהגת ביום כלל הוא שחשיב כן ועל כן נשים פטורות כמבואר בסוף פ"ז מתמידים ומוספים,ולפי זה אפשר שהרמב"ן סובר שהסופר ביום יוצא יד"ח.
ב.אפשר בדוחק לומר דהכוונה היא בשעה שראוי להיות מונח מצה ומרור.

יש"כ!
מצאתי אתמול שמתרצים את החינוך ע"פ דברי הגרי"ש שמה שנשים חייבות במצוות סיפור יציאת מצרים ואע"פ שהוא מצעשהז"ג, זהו משום שהן נתחייבו בכך קודם מתן תורה. ורק אחרי מת"ת פטרו נשים ממצעשהז"ג אבל מה שכבר נתחייבו - נשארו חייבות.

אין בעד מה בשמחה.
ובכל אופן לגבי דברי הגרי"ש,נראה לי שיש להעיר כידוע מגמ' סנהדרין כמדומני פרק ז' ששמה דנה לגבי חיוב שבע מצוות בני נח מדוע נשנה בשנית אצל בני ישראל שהרי כבר בני ישראל היו בכלל בני נח?,אלא שאין אני זוכר כל כך כרגע המקור והסוגיא על בוריה אך דבר א' נשמר בזכרוני ממנה והוא שאף שהיו חייבים לאחר שניתנה תורה חזרו לכלל פטור וע"כ צריך לצוותם בשנית.

קמצן_קדוש כתב:

האמת והשלום כתב:ולעניות דעתי נראה ליישב ב' הערותיך:
א.הרמב"ם שלא כלל לנשים בכלל חיוב ספירת העומר אינו מפני שהוא חולק על עצם ההנחה,אלא שלשיטתו הוא שהולך שאין לספירת העומר ביום וע"כ אף שמצד עצם הזמן שהמצוה נתונה בה אינה נחשבת מצעש"ג אלא מפני שאינה נוהגת ביום כלל הוא שחשיב כן ועל כן נשים פטורות כמבואר בסוף פ"ז מתמידים ומוספים,ולפי זה אפשר שהרמב"ן סובר שהסופר ביום יוצא יד"ח.
ב.אפשר בדוחק לומר דהכוונה היא בשעה שראוי להיות מונח מצה ומרור.

יש"כ!
מצאתי אתמול שמתרצים את החינוך ע"פ דברי הגרי"ש שמה שנשים חייבות במצוות סיפור יציאת מצרים ואע"פ שהוא מצעשהז"ג, זהו משום שהן נתחייבו בכך קודם מתן תורה. ורק אחרי מת"ת פטרו נשים ממצעשהז"ג אבל מה שכבר נתחייבו - נשארו חייבות.

אני מאוד מאוד מאוד אבל באמת מאוד מאוד מצטער.
אני נתבלבלתי ונשתכחו ממני דבריו הקדושים של הרמב"ם,ואכן ברמב"ם מפורש להדיא שלא כדבריי והרי הוא סובר דאם קצר לעומר ביום קצירתו כשרה וכן על זה הדרך פסק במפורש שאם לא ספר בלילה יספור ביום.