פורום אוצר החכמה

שמעתי היום מעשה שהיה לפני שנתיים באחד מבעלי מפעל גדול של חמץ, שחתם על כתב הרשאה למכור את חמצו כדת וכדין כשבוע לפני פסח.
בליל בדיקת חמץ נפטר בעל המפעל בפתאומיות, היורשים של המפעל הם חילונים, והם לא מכרו את חמצם לא לפני ולא לאחרי פטירת אביהם, אף שהם היו ביום י"ד בבוקר הבעלים של המפעל.
כשנודע הדבר אחרי פסח, נשאלה השאלה, האם אסור החמץ מדין חמץ שעבר עליו הפסח כיון שהבעלים האמיתיים לא מכרו חמצם.
ולכאורה אסור, כיון שפשוט שהרשאה שעשה האב פג תוקפה ברגע שכבר אינו בעלי החמץ.
אשמח לשמוע מה הם הצדדים שיתכן להקל על פיהם

הרי אף שהאיסור הוא מדרבנן משום קנס מ"מ מבו' בשו"ע דאף באונס ושוגג אסור מדין חמץ שעבר עליו הפסח.
ושמא יש לדון כאן מדין 'זכין', ולא מבעי אם הבנים שומרי תו"מ, אלא אפי' באינם שומרי תו"מ יש לדון שאין רוצים שחמצם ייאסר לשומרי תו"מ.

כמדומה יש בנושא הזה תשובה ארוכה בנודע ביהודה אורח חיים.

כמדומה יש בנושא הזה תשובה ארוכה בנודע ביהודה אורח חיים.

הוא דן במת אחר חצות שקיי"ל כר"י שאסור מדאורייתא ואינו ברשות היורשים וזה לא קשור לנדון פה.

מענין לענין
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=26378#p268572

חיים סגל כתב:שמעתי היום מעשה שהיה לפני שנתיים באחד מבעלי מפעל גדול של חמץ, שחתם על כתב הרשאה למכור את חמצו כדת וכדין כשבוע לפני פסח.
בליל בדיקת חמץ נפטר בעל המפעל בפתאומיות, היורשים של המפעל הם חילונים, והם לא מכרו את חמצם לא לפני ולא לאחרי פטירת אביהם, אף שהם היו ביום י"ד בבוקר הבעלים של המפעל.
כשנודע הדבר אחרי פסח, נשאלה השאלה, האם אסור החמץ מדין חמץ שעבר עליו הפסח כיון שהבעלים האמיתיים לא מכרו חמצם.
ולכאורה אסור, כיון שפשוט שהרשאה שעשה האב פג תוקפה ברגע שכבר אינו בעלי החמץ.
אשמח לשמוע מה הם הצדדים שיתכן להקל על פיהם

אני מניח שהמפעל היה בבעלות חברה בע'מ.
אם נניח להלכה שחברה בע'מ נחשבת לגוף שיש לו בעלויות, ובעל מפעל שהוא בעל המניות שלה איננו ה"בעלים" של החמץ אלא החברה, א'כ החברה חיה וקיימת ומכירתה מכירה, ולא אכפת לן ממותו של המנהל ובעל המניות

אליהו בן עמרם כתב:

חיים סגל כתב:שמעתי היום מעשה שהיה לפני שנתיים באחד מבעלי מפעל גדול של חמץ, שחתם על כתב הרשאה למכור את חמצו כדת וכדין כשבוע לפני פסח.
בליל בדיקת חמץ נפטר בעל המפעל בפתאומיות, היורשים של המפעל הם חילונים, והם לא מכרו את חמצם לא לפני ולא לאחרי פטירת אביהם, אף שהם היו ביום י"ד בבוקר הבעלים של המפעל.
כשנודע הדבר אחרי פסח, נשאלה השאלה, האם אסור החמץ מדין חמץ שעבר עליו הפסח כיון שהבעלים האמיתיים לא מכרו חמצם.
ולכאורה אסור, כיון שפשוט שהרשאה שעשה האב פג תוקפה ברגע שכבר אינו בעלי החמץ.
אשמח לשמוע מה הם הצדדים שיתכן להקל על פיהם

אני מניח שהמפעל היה בבעלות חברה בע'מ.
אם נניח להלכה שחברה בע'מ נחשבת לגוף שיש לו בעלויות, והמנהל שלה נחשב כשלוחה, א'כ החברה חיה וקיימת ומכירתה מכירה, ולא אכפת לן ממותו של המנהל ובעל המניות

מעמדה של חברה בע"מ נידון רחב הוא, החל מימי גדולי האחרונים כהמהר"ם שיק זצ"ל וכה"צפנת פענח" זצ"ל ועד פסיקות דיינים ומורי הלכה בדורנו.
רואים בדברי הנ"ל פסיקות מקצה אל קצה, וע"כ נראה שהנושא כלל איננו פשוט להכרעה.
מ"מ נראה שהגר"א וייס שליט"א ב"מנחת אשר" ח"א סי' ק"ה מכריע כי מעמדה ההלכתי של חברה כשל "אישיות ממונית" בפני עצמה, בדומה ל"מעמד המשפטי" - להבדיל.
ואם אכן מדובר על מפעל בבעלות חברה בע"מ, יש לכאורה צד להקל, שמכירת החמץ של החברה עדיין שרירה וקיימת (ויש מצדדים שמעיקר הדין כלל איננה חייבת במכירת חמץ...), ועל כן, לכאורה יש גם צד להקל בספיקא דרבנן של איסור חמץ שעבר עליו הפסח.