פורום אוצר החכמה

מספקא לי מ ההדין אם אפה עשה מצה לשם אכילת מצה כל שבעה, האם חשיבא לשמה, או דבעינן לשם מצת מצוה דמקיים ביה בערב תאכלו מצות.
והנה לפי השיטה המיוחסת לגר"א דכל שבעה איכא מצוה קיומית, הלא מסתבר דיצא אף שבזה יש לפלפל אם המצוה הקיומית היא אותה מצוה דלילה ראשון אלא שאינה חיובית או דהוא מצוה אחרת ויל"פ.
אך להני שיטות דאין מצוה כל שבעה, בזה לכאורה מסתבר טפי דלא מהני וצ"ע בספרים

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

עושה חדשות כתב:שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

יישר כח גדול,
האם יש כאן ראיה שהשו"ע הרב סובר כהגר"א? או שמא נימא דסגי במה שכיון למאמר הכתוב?

רון כתב:

עושה חדשות כתב:שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

יישר כח גדול,
האם יש כאן ראיה שהשו"ע הרב סובר כהגר"א? או שמא נימא דסגי במה שכיון למאמר הכתוב?

אגרות קודש חי"ט אגרת ז'רמ:

במש"כ בהכרעת אדמו"ר הזקן בשולחנו או"ח סתנ"ג סי"ד דסגי שימור לשם שבעת ימים תאכל מצות ולאו דוקא לבערב תאכלו מצות - דלדעה זו יש מצוה כל ז' באכילת מצה (וכ"כ גם בתורה שלימה במילואים לכרך יא בפי' הש"ס פסחים מ, א), ע"כ אאפ"ל כן, כי דעת אדה"ז בזה (שם סו"ס תעה) כהרמב"ם דאין מצוה כלל כ"א בליל הא', וכ"מ גם מסתימת ל' הרא"ש, טושו"ע, אף שהם הם בעלי דעה הב' בסתנ"ג סי"ד, כמצויין שם במ"מ. וכ"מ גם ברמב"ם הל' חו"מ פ"ה ה"ט (עיי"ש במ"מ ובצפע"נ להראגצובי).
באם בכלל בהנ"ל ישנו הגדר דלשמה והדעות באכילת מצה כל ז' - האריך בזה בתו"ש שם. ואכ"מ.

סגי נהור כתב:

רון כתב:

עושה חדשות כתב:שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

יישר כח גדול,
האם יש כאן ראיה שהשו"ע הרב סובר כהגר"א? או שמא נימא דסגי במה שכיון למאמר הכתוב?

אגרות קודש חי"ט אגרת ז'רמ:

במש"כ בהכרעת אדמו"ר הזקן בשולחנו או"ח סתנ"ג סי"ד דסגי שימור לשם שבעת ימים תאכל מצות ולאו דוקא לבערב תאכלו מצות - דלדעה זו יש מצוה כל ז' באכילת מצה (וכ"כ גם בתורה שלימה במילואים לכרך יא בפי' הש"ס פסחים מ, א), ע"כ אאפ"ל כן, כי דעת אדה"ז בזה (שם סו"ס תעה) כהרמב"ם דאין מצוה כלל כ"א בליל הא', וכ"מ גם מסתימת ל' הרא"ש, טושו"ע, אף שהם הם בעלי דעה הב' בסתנ"ג סי"ד, כמצויין שם במ"מ. וכ"מ גם ברמב"ם הל' חו"מ פ"ה ה"ט (עיי"ש במ"מ ובצפע"נ להראגצובי).
באם בכלל בהנ"ל ישנו הגדר דלשמה והדעות באכילת מצה כל ז' - האריך בזה בתו"ש שם. ואכ"מ.

לכאורה ממנהג העולם יש להביא ראיה,
שהרי בשלמא מי שאוכל מצות יד רק בליל ראשון, אז בודאי שעשיית המצות דידיה היא בשביל לילה ראשון,
אבל לפי החסידים שכל שבעת הימים אוכלים רק מצות יד הרי שנאפו המצות לכל שבעה, ואיך אפשר להשתמש בהם לילה ראשון? וע"כ דאין זה חיסרון וכשיטת הגר"ז.
ואולי זה באמת עוד סיבה למה עושים מצות בערב פסח שיהיו מיוחדות לליל הסדר, לחשוש לשיטות שלא מועיל אם אפה לשאר הימים

רון כתב:לכאורה ממנהג העולם יש להביא ראיה,
שהרי בשלמא מי שאוכל מצות יד רק בליל ראשון, אז בודאי שעשיית המצות דידיה היא בשביל לילה ראשון,
אבל לפי החסידים שכל שבעת הימים אוכלים רק מצות יד הרי שנאפו המצות לכל שבעה, ואיך אפשר להשתמש בהם לילה ראשון? וע"כ דאין זה חיסרון וכשיטת הגר"ז.
ואולי זה באמת עוד סיבה למה עושים מצות בערב פסח שיהיו מיוחדות לליל הסדר, לחשוש לשיטות שלא מועיל אם אפה לשאר הימים

אינה ראיה כלל.
אופים "לשם מצת מצווה", ויודעים שזה יהיה גם לשאר הימים.

עזריאל ברגר כתב:

רון כתב:לכאורה ממנהג העולם יש להביא ראיה,
שהרי בשלמא מי שאוכל מצות יד רק בליל ראשון, אז בודאי שעשיית המצות דידיה היא בשביל לילה ראשון,
אבל לפי החסידים שכל שבעת הימים אוכלים רק מצות יד הרי שנאפו המצות לכל שבעה, ואיך אפשר להשתמש בהם לילה ראשון? וע"כ דאין זה חיסרון וכשיטת הגר"ז.
ואולי זה באמת עוד סיבה למה עושים מצות בערב פסח שיהיו מיוחדות לליל הסדר, לחשוש לשיטות שלא מועיל אם אפה לשאר הימים

אינה ראיה כלל.
אופים "לשם מצת מצווה", ויודעים שזה יהיה גם לשאר הימים.

אבל יודעים שרק חלק אחד חלקי שבע יהיה בשביל לילה ראשון, וכי צריך להגיע לדין ברירה?

רון כתב:

עזריאל ברגר כתב:

רון כתב:לכאורה ממנהג העולם יש להביא ראיה,
שהרי בשלמא מי שאוכל מצות יד רק בליל ראשון, אז בודאי שעשיית המצות דידיה היא בשביל לילה ראשון,
אבל לפי החסידים שכל שבעת הימים אוכלים רק מצות יד הרי שנאפו המצות לכל שבעה, ואיך אפשר להשתמש בהם לילה ראשון? וע"כ דאין זה חיסרון וכשיטת הגר"ז.
ואולי זה באמת עוד סיבה למה עושים מצות בערב פסח שיהיו מיוחדות לליל הסדר, לחשוש לשיטות שלא מועיל אם אפה לשאר הימים

אינה ראיה כלל.
אופים "לשם מצת מצווה", ויודעים שזה יהיה גם לשאר הימים.

אבל יודעים שרק חלק אחד חלקי שבע יהיה בשביל לילה ראשון, וכי צריך להגיע לדין ברירה?

לא גרע מחלות תודה ורקיקי נזיר.

רון כתב:

עזריאל ברגר כתב:

רון כתב:לכאורה ממנהג העולם יש להביא ראיה,
שהרי בשלמא מי שאוכל מצות יד רק בליל ראשון, אז בודאי שעשיית המצות דידיה היא בשביל לילה ראשון,
אבל לפי החסידים שכל שבעת הימים אוכלים רק מצות יד הרי שנאפו המצות לכל שבעה, ואיך אפשר להשתמש בהם לילה ראשון? וע"כ דאין זה חיסרון וכשיטת הגר"ז.
ואולי זה באמת עוד סיבה למה עושים מצות בערב פסח שיהיו מיוחדות לליל הסדר, לחשוש לשיטות שלא מועיל אם אפה לשאר הימים

אינה ראיה כלל.
אופים "לשם מצת מצווה", ויודעים שזה יהיה גם לשאר הימים.

אבל יודעים שרק חלק אחד חלקי שבע יהיה בשביל לילה ראשון, וכי צריך להגיע לדין ברירה?

יעוין רש"י בפסחים ל"ח:, וז"ל בד"ה שאינה נאכלת לשבעה, בקיצור:
"...ואית ליה לרב יוסף הא דרשה (דרבא) דבעינן שימור לשם מצוה ואההוא קרא סמיך, ובהא פליג, דאי נמי איכוין לה נמי לשימור מצת מצוה למיפק בה משום תודה ומשום מצה, לא נפיק, דבעינן שימור לשום מצה כל שבעה." עכ"ל
משמע לכאורה (גם מדבריו אלו), שהמכוין גם לשם מצת מצוה וגם לשם דבר אחר, לא גרע (לדברי רבה שם בסוגיא)

מענין לענין -

ולנושא האשכול -

עושה חדשות כתב:שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

בשו"ע אדה"ז במהדורה החדשה ציינו שהדעה הראשונה מקורה הוא בדרכי משה סי' תעז ס"ק ג, בשם אור זרוע ח"ב סי' רמט (שהוכיח כן מרש"י), והדעה השניה מקורה הוא בשו"ת הרא"ש סוף כלל יד, וכלל כד סי' ג. טור ושו"ע שם.

ופלא שהחזו"א כתב "אפשר" על דבר ששנוי במחלוקת ראשונים.
ואולי כן היתה דרכו?

נפק"מ בקהילות הנוהגים לאכול מצות מכונה כל החג, אבל לא מסתמכים ע"ז לליל הסדר מפני החששות על ה'לשמה', וא"כ אמירתם 'לשם מצ מצוה' היא פטומי מילי לכאו', ואין כוונתם אלא למצות של שבעת הימים.

עושה חדשות כתב:נפק"מ בקהילות הנוהגים לאכול מצות מכונה כל החג, אבל לא מסתמכים ע"ז לליל הסדר מפני החששות על ה'לשמה', וא"כ אמירתם 'לשם מצה מצוה' היא פטומי מילי לכאו', ואין כוונתם אלא למצות של שבעת הימים.

א. כוונתך כאשר האופים הם מקהילה כזו.
ב. לכאורה אין דבריהם פטומי מילי בעלמא, אלא הם אופים את המצות האלו לשם מצת מצווה של יהודים אחרים שיאכלו מצות אלו למצווה.

כוונתי באופן של 'חבורה' לאפיית מצות מכונה, הם האופים והם האוכלים.

ואם מסכימים כולם לדעה אחת שאין מצות אלו ראויות לכזית ראשון של ליל הסדר, (ומצוי כן מאד בחבורה של משפחה אחת או קהילה מסויימת הנוהגים מנהגיהם בשווה), וגם אינו בגדר האפשרי שיתנו מזה לאחרים אם ישאר וכד', (דאז דמי ללחמי תודה וכו'), וא"כ לא נאפו המצות אלא לשם אכילתם כל שבעה.

ומתחילה סברתי דאמנם הנוהגים כדעה זו (לאכול מצות מכונה אבל לא לקיום המצוה דאו') הרי אוכלים מאותם המצות בהמשך ליל הסדר בשולחן עורך או בכזיתים דרבנן, ולדעת הנצי"ב וכו' יש קיום מצוה בכל כזית הנאכל בליל פסח -ואולי עדיף טפי מהמצוה הקיומית של כל שבעה- אבל זאת בתנאי שבני החבורה הללו בקיאים בחידושו של הנצי"ב ומחשבים בדעתם (ולו בתור צד רחוק) לאכול מהמצות הללו בהמשך ליל הסדר לשם מצוה. אמנם שוב התבוננתי דלהחוששים דמכונה ל"ח לשמה, הרי מצות אלו פסולות גם לקיום של הנצי"ב. ויל"ע עוד מה לגבי המצוה הקיומית של כל שבעה, האם גם בזה חששו ללשמה במכונה, (מסתמא כבר כתבו בזה), וא"כ ה'חבורה' ההיא לא אופה את מצות המכונה לשם מצוה כלל וכלל, אלא רק כשאר מאכלי החג.

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תנג סעיף יד -
אין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה ששמרה ישראל מחימוץ לשם הפסח שנאמר ושמרתם את המצות שישמרנה ישראל לשם מצות מצה ויש אומרים לשם מצות בערב תאכלו מצות ויש אומרים לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות דהיינו שאם שמרה לשם מצה שיאכלנה בז' ימי הפסח יוצא בה וכן עיקר.

בשו"ע אדה"ז במהדורה החדשה ציינו שהדעה הראשונה מקורה הוא בדרכי משה סי' תעז ס"ק ג, בשם אור זרוע ח"ב סי' רמט (שהוכיח כן מרש"י), והדעה השניה מקורה הוא בשו"ת הרא"ש סוף כלל יד, וכלל כד סי' ג. טור ושו"ע שם.

ופלא שהחזו"א כתב "אפשר" על דבר ששנוי במחלוקת ראשונים.
ואולי כן היתה דרכו?

אין שום קשר בין כל הציונים הנ"ל, לנידון של השועה"ר והחזו"א.