פורום אוצר החכמה

הנה בתוך שאלות מה נשתנה המובאים במשנה (קטז,א) לא נזכרה שאלת מסובין, וצ"ב.

וביאר רבינו הגר"א בפירושו להגדה עמד על כך, וביאר דמשנה זו מזמן הבית היא, שהרי נזכר בה הקושיה על קרבן פסח דהלילה הזה כולו צלי, ובזמן זה לא היתה ההסיבה שינוי יען כי היו יושבים תמיד בהסיבה, שכן היה דרכם כמו דאיתא בגמ' בכמה מקומות. אבל עתה שאין לנו קרבן פסח וליכא השינוי דכולו צלי, השמיטו שאלה זו והכניסו תחתיה שאלת מסובין, הנחשבת לשינוי כיון שאין דרכינו לישב מסובין.

וראיתי מעירים מלשון הרמב"ם הל' חו"מ פ"ח, שבה"ב העתיק כל סדר מה נשתנה, וודאי מיירי בזמן הבית, שהרי הזכיר גם השינוי של כולו צלי, ומ"מ זכר גם השינוי של הסיבה. וביותר, שבהל' ג כתב: בזמן הזה אינו אומר כולו צלי שאין לנו קרבן, הרי להדיא דבה"ב מיירי בזמן הבית, ומ"מ שואל גם על הסבה.

ונראה דאין זו קושיא כ"כ, שדברי הגר"א אמורים כפשט במשנה שלא הזכירה, והרמב"ם לא נקט שזה בדווקא, ופשוט. (וזה מסתברא טפי ממה שבדו מלבם שהיה בזה כמה נוסחאות, ואכמ"ל), ושוב ראיתי שכ"כ בספר אור אברהם.

ונראה לבאר בס"ד ענין שינוי ההנהגה דווקא לאחר חורבן הבית, דמאותה שעה ואילך כבר נחשבת ההסיבה לשינוי, דהנה בבמדבר רבה (ב,א) איתא: ויסב אלקים את העם דרך המדבר, מהו ויסב, שהרביצם כדרכי המלכים רבוצים על מיטותיהם. וראה עוד כעי"ז בספר המנהיג סי' נד ובאורחות חיים סי' ב.

ונראה דענין הסיבה אינו דרך חירות בעלמא לאפוקי מדרך עבדות, אלא זוהי הנהגה מיוחדת של בני מלכים, וכן כתב בפירוש המשניות להרמב"ם: כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חירות.

ומעתה נראה לומר דמה שבזמן הבית נהגו לאכול בהסיבה היינו לפי שהיו מורגלים באכילת בשר קדשים, וגבי אכילת קדשים איתא בזבחים כח,א: אבל הכא אימא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ופירש"י: לענין קדשים כתיב גבי מתנות כהונה, לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה, והיינו לגדולה כדמתרגמינן לרבו, ללמד שיהיו אוכלין אותן דרך אכילת מלכים המשוחים וכו'. ולכך הורגלו לאכול בהסיבה כדרך המלכים ולא היה בזה שינוי.

ויש מתרצים הקושיא הנ"ל בחילוק נחמד, דהנה במתני' סתם לן תנא הלכה כראב"ע דאכילת מצה עד חצות, כמבואר בגמ' קכ,ב דמה"ט תנן דהפסח אחר חצות מטמא את הידים, וא"כ י"ל דזהו הטעם להסב כדתנן במס' נגעים: הנכנס לבית המנוגע מיסב ואוכל. ופירש"י הטעם משום שע"י הסיבה ממהרין לאכול, ולא בעי דווקא לטעמא דדרך חירות, שישנו קיום דין של הסיבה. ורק לדעת בעל הגדה דסבר כר"ע דזמנו כל הלילה, מתעורר לשאול על השינוי של הסיבה.

מענין לענין -
ולמה לא נזכר ברמב"ם ובגמ' דקרבן פסח נאכל ג"כ בהסיבה?

נוטר הכרמים כתב:וראיתי מעירים מלשון הרמב"ם הל' חו"מ פ"ח, שבה"ב העתיק כל סדר מה נשתנה, וודאי מיירי בזמן הבית, שהרי הזכיר גם השינוי של כולו צלי, ומ"מ זכר גם השינוי של הסיבה. וביותר, שבהל' ג כתב: בזמן הזה אינו אומר כולו צלי שאין לנו קרבן, הרי להדיא דבה"ב מיירי בזמן הבית, ומ"מ שואל גם על הסבה.

הקושיא הזו ראיתי ששאל האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בליקוטי טעמים ומנהגים (נדפס בשוע"ר סוף הלכ' פסח)

בספר חדש של הנשקה, "מה נשתנה", טוען שנוסח ההגדה דווקא נכתבה אחרי החורבן. עיי"ש הוכחותיו.

עושה חדשות כתב:מענין לענין -
ולמה לא נזכר ברמב"ם ובגמ' דקרבן פסח נאכל ג"כ בהסיבה?

אינו מענין לענין אלא באותו הענין, כי לפי דעת הגר"א שהובאה בראש האשכול שבזמן הבית כך היה מנהגם להסב בכל סעודה ובכל ימות השנה, הרי מיושב קושייתך למה לא נזכרה ההסבה בקרבן פסח, כיון שברור שהיו מסיבים בו ואין בו דבר מיוחד מעבר לכל שאר הסעודה, ולא נזקקו להדגיש זאת דווקא לגבי הקרבן.

הלשון "בדו מליבם" כמובן אינה לשון תורנית אלא ביטוי לקטנות מוחין וכל כוונת הכותב היא להערות הנודעה של הוד כ"ק אדמו"ר מליובואויטש בהגדה המופלאה שלו הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים. ומצו"ב דברי קדשו המדוייקים ביחד עם ההערות של הגרשד"ב לוין שליט"א

האם לא יהיה נכון לומר בפשטות, שהרמב"ם כותב את השאלות שנשאל כאשר יבנה בית המקדש השלישי במהרה, ושבאמת גם הוא סובר שבזמן המקדש לא שאלו את שאלת ההסבה?
אם נאמר שלרמב"ם היתה גירסה שונה במשנה, הרי שגירסה זו איננה קיימת בשום אחד מעדי הנוסח המצויים.
הוכחה לדברי יש להביא מפירוש המשניות של הרמב"ם ששם לא נזכר כי אם 3 קושיות ונשמט מרור והסבה (כברוב עדי הנוסח של המשנה).
ולפי זה הרמב"ם הזכיר ב3 מקומות 3 נוסחים למה נשתנה, 1. 3 קושיות שהיו שואלים בזמן בית המקדש השני (פירוש המשניות). 2. 4 קושיות שאנו שואלים כיום בגלותנו (נוסח ההגדה). 3. 5 קושיות שנשאל לעתיד לבא (הלכות).