פורום אוצר החכמה

מדברי הגמ' והפוסקים ראשונים ואחרונים, מבואר שהקערה שמשתמש בה עורך הסדר היא קערה שימושית למעשה, שממנה הוא נוטל את כל הדרוש לפי הסדר כרפס מרור וחרוסת.
בימינו הקערה אינה אלא דוגמית למה שאנו עושים בליל הסדר, אבל למעשה את הכרפס המרור והחרוסת אנו לוקחים ממקום אחר ולא משתמשים בקערה, האם ידוע מתי השתנה המנהג בענין זה והקערה חדלה מלשמש לתפקיד מעשי והחלה להוות סמל בלבד? ומדוע?

איני יודע מה אתה מדבר, אתה מרורי כרפסי וביצתי אכלתי מתוך הקערה השתא, כבכל השנים מיום עמדי על דעתי.

ידוע שעל פי הסוד משאירים את הקערה שלמה עד סוף הסדר.
ואין הכוונה שלא להשתמש בה כלל, אלא להשאיר מעט מכל דבר.

בהגדת חב״ד כותב הרבי שגם ע״פ קבלה יש להוריד את הכרפס לאחר אכילתו וה״ה לביצה.

המציאות היא שהקערות שבימינו יש בהם מקומות זעירים להניח את המרור וכו', ומצאתי כעת בספר מקדש ישראל (הארפענעס) פסח, עמ' רלד שתמה על כך וז"ל: "על כן צ"ע מה שבהקערות של זמנינו מייחדים מקומות קטנטנים בעד סידור המינים על הקערה, שכמעט מן הנמנע לאכול מתוכה כשיעור, וכל שכן ליתן מהם לשאר בני הבית, ודוחק לומר שכל ענין הקערה הוא רק לסימנא בעלמא לא לאכילה כלל, אדרבה יש שלאחר שמשתמשין מאחר המינים מסלקין אותו המין לגמרי מן הקערה כדיוצא ממג"א סק"ה שאחר שאכלו הכרפס מותר לסלק השאר והמי מלח מהקערה. אמנם יש מקפידים שישאר מקצת מכל המינים על הקערה עד לאחר גמר אכילת כל המינים, ויש שמשאירים הקערה עד לאחר גמר הסדר ע' בהגש"פ עטרת יהושע אות רל"ז" עכ"ל. ומסתבר שבדורות קדומים לא היה כך, וזו השאלה מתי ומדוע השתנו הדברים.

איני יודע מה אתה סח שוב ושוב, אתה אומר השתנה המנהג, ואני פוק חזי דלא השתנה, ואם השתנה - ברי זה בחלק קטן. וההוכחה: אני! וכן כל בני משפחתי, וכל מי שאני מכיר, כולם יהודים יראים ושלמים, ולא ראיתי מעולם שלא לקחו מן הקערה. אדרבה, עכשיו אני שומע על מנהג לשייר מעט מן כל סימן, ולו יהי כן כדבריו, עדיין לא נהפכה הקערה לסימנא בעלמא.

וכהלשון שהבאת "דוחק לומר שכל עניין הקערה הוא רק לסימנא בעלמא לא לאכילה כלל".

אדג כתב:איני יודע מה אתה סח שוב ושוב, אתה אומר השתנה המנהג, ואני פוק חזי דלא השתנה, ואם השתנה - ברי זה בחלק קטן. וההוכחה: אני! וכן כל בני משפחתי, וכל מי שאני מכיר, כולם יהודים יראים ושלמים, ולא ראיתי מעולם שלא לקחו מן הקערה. אדרבה, עכשיו אני שומע על מנהג לשייר מעט מן כל סימן, ולו יהי כן כדבריו, עדיין לא נהפכה הקערה לסימנא בעלמא.

וכהלשון שהבאת "דוחק לומר שכל עניין הקערה הוא רק לסימנא בעלמא לא לאכילה כלל".

הדברים נכונים.

מדברי כל הראשונים נראה שקערת הסדר היא הקערה שבה היה בעה"ב אוכל את הסעודה, ומסלקים ממנו האוכל כדי שישאלו התינוקות, ולאחר קריאת ההגדה היו מחזירים הקערה ואוכל ממנה בעה"ב, ומחלק לב"ב גם משני התבשילין.
וכהיום הזה אין הקערה משמשת כלל לאכילה אלא לדוגמית בעלמא.
מדוע נהיה כך?

אברך כולל כתב:מדברי כל הראשונים נראה שקערת הסדר היא הקערה שבה היה בעה"ב אוכל את הסעודה, ומסלקים ממנו האוכל כדי שישאלו התינוקות, ולאחר קריאת ההגדה היו מחזירים הקערה ואוכל ממנה בעה"ב, ומחלק לב"ב גם משני התבשילין.
וכהיום הזה אין הקערה משמשת כלל לאכילה אלא לדוגמית בעלמא.
מדוע נהיה כך?

כבר העירו לך שהדברים לא מדוייקים.
מי לא אוכל מהקערה?

אני הקטן הבנתי שכוונת השאלה היא שאין במה שבקערה כשיעור ולא קרוב לכשיעור, וממילא היא נעשית כדוגמית בעלמא.
וכך הוא באמת.

אדג כתב:איני יודע מה אתה סח שוב ושוב, אתה אומר השתנה המנהג, ואני פוק חזי דלא השתנה, ואם השתנה - ברי זה בחלק קטן. וההוכחה: אני! וכן כל בני משפחתי, וכל מי שאני מכיר, כולם יהודים יראים ושלמים, ולא ראיתי מעולם שלא לקחו מן הקערה. אדרבה, עכשיו אני שומע על מנהג לשייר מעט מן כל סימן, ולו יהי כן כדבריו, עדיין לא נהפכה הקערה לסימנא בעלמא.

מענין. אנו כנראה חיים בפלנטה אחרת.
אני וכל בני משפחתי וכן משפחת חמי וכל מי שאני מכיר, אינו משתמש בקערת הסדר אלא לדוגמית בלבד. כשאת הכרפס והמרור לוקחים מקערות גדולות יותר.

האם ההבדל הזה אם לקחת מן הקערה או ממקום אחר הוא כ"כ משמעותי עד שבעבורו אתם חיים בפלנטה אחרת, אני משער שיש עוד כמה נושאים (לאו דווקא הלכתיים או קשורים למצוות) בהם אתה ובני ביתך מתנהלים באורח אחד ואדג ובני ביתו מתנהלים באורח אחר.


באופן מעשי נ"ל שזה תלוי בהרבה מרכיבים טכניים פשוטים כמו גודל הקערה, כמה בני בית ליד השולחן איזה מרור לוקחים חריין או חסה (הלוקח חסה בעלים ולא בקלח הנפח גדול ואין מקום על הקערה), איזה מצות יש דקות ושבירות או עבות, מאיזה חבורות וכולי וכולי

גם אצלי ובני משפחתי ומשפחת חמי וכל מי שראיתי אצלו סדר רק עורך הסדר משתמש בקערה וגם זה בדוחק.
(איפה יש מספיק מרור בקערונת הקטנה?) וכולם מקבלים ממה שמביאים בנפרד.
אצלכם כולם מקבלים מצה ממצות הקערה? איך בדיוק?

המגן אברהם בסי' תע"ג סקכ"ה כתב דלכך אין נוהגים אצלנו להסיר הקערה קודם מה נשתנה כי יודעים התינוקות שלא הובא לאכילה ולא ישאלו כלום על זה.
בא"ר שם תמה על זה דודאי אוכלים מהם.
ובשו"ע הרב הביא דברי המ"א באופן שאין עיקר האכילה מן הקערה. דהיינו שאין זה מספיק וצריכים עוד.
ובמשנה ברורה הבין דברי המ"א כפשוטו וכתב בשער הציון שלא העתיקקו מפני קושית הא"ר.

עכ"פ הנוהג שלא לאכול מזה כלל יש לו סמך בפשטות דברי המ"א.

רב טקסט כתב:המגן אברהם בסי' תע"ג סקכ"ה כתב דלכך אין נוהגים אצלנו להסיר הקערה קודם מה נשתנה כי יודעים התינוקות שלא הובא לאכילה ולא ישאלו כלום על זה.
בא"ר שם תמה על זה דודאי אוכלים מהם.
ובשו"ע הרב הביא דברי המ"א באופן שאין עיקר האכילה מן הקערה. דהיינו שאין זה מספיק וצריכים עוד.
ובמשנה ברורה הבין דברי המ"א כפשוטו וכתב בשער הציון שלא העתיקקו מפני קושית הא"ר.

עכ"פ הנוהג שלא לאכול מזה כלל יש לו סמך בפשטות דברי המ"א.

יתכן מאוד שמנהג זה נוצר בעקבות המנהג שלא לאכול מן הזרוע משום שהוא צלי, הגם שהוא חלק ממרכיבי הקערה כמפורש בגמ' ובראשונים, וממילא הפסיקו להשתמש בכל הקערה.
אלא שצריך להבין איך הפסיקו באמת לאכול מן הזרוע כנגד הגמ' וכל הראשונים.

מייש כתב: שאחר שאכלו הכרפס מותר לסלק השאר והמי מלח מהקערה

יצויין שלשונו כלל אינו מדוייק

וכי היכי מצא לו מי מלח בהקערה ?
וחוץ מזה שעוד צריכין את המי מלח עבור הביצים בשולחן עורך

הוא רק העתיק מדברי הפוסקים, ואכן אין הכוונה לסילוק מן הקערה אלא מעל השלחן.

מה המקור לטיבול הביצה במי מלח.
אאמו"ר מקפיד לא לטבול אותו שלא להוסיף על הטיבולים, ונדמה שכן נוהג מו"ח.

רב טקסט כתב:מה המקור לטיבול הביצה במי מלח.
אאמו"ר מקפיד לא לטבול אותו שלא להוסיף על הטיבולים, ונדמה שכן נוהג מו"ח.

יש מנהגים שונים בזה, ועי' בליקוטי מהרי"ח

אגב, טעמו וראו כי טוב !!

תע"ג משנ"ב ס"ק י"ז מביאין לפני בעל הבית וז"ל אבל לפני שאר בני ביתו אי"צ להניח כסדר הזה אלא כלן נוטלין משל בעל הבית וכו'. וא"כ אפשר שמכיון שהעיקר הוא לפני בעל הבית שאר המסובים יכולים ליקח ממקום אחר ולא מהדוגמית. [ואולי בספר מקדש ישראל דיבר שאין מספיק אף לבעה"ב.]
וכמדומני שאין מנהגים חלוקים אלא השאלה כמה מתארחים ולא ידוע לי שיש קערה שמכילה מספיק לשלושים ארבעים אנשים.

בהגדת נדבורנה כתב שלא נוטלים כלל מהקערה
[וציין מקורו מכף החיים (כמדומני תע"ג כ"ו) ושם כתוב שרומז לאורות עליונים ולכן יש להשאיר בה מהדברים עד סוף הסדר

דרך אגב שם כתוב לבשל את הזרוע ולא לצלותה [אחי נוהג א' לצלות והשאר לבשל וכו']

בעניין מי מלח שמעתי שי"א שזה רומז למידת מלכות
[וי"א שהקערה רומזת לזה]