פורום אוצר החכמה

גמח כתב:א. הלל בליל פסח הוא חובת ציבור. אם יש ציבור, אומרים.

תורה מפוארת כתב:

גמח כתב:א. הלל בליל פסח הוא חובת ציבור. אם יש ציבור, אומרים.

מקור?

גמח כתב:הלל בליל פסח הוא חובת ציבור. אם יש ציבור, אומרים.

לענין כתב:כפי זכרוני הורה הגריש"א רק בציבור.

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעא
מדליקין. ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחברתה והרי אשר גאלנו שניא שאם שמעה בב"ה יצא:

ומעתה מה שנראה שהוא דרך ישרה ונוחה הוא, שגומר את ההלל בברכותיו [בביתו או בבית הכנסת] הן ביחיד הן בעשרה, ומצוה בעשרה משום ברוב עם הדרת מלך

מענה איש כתב:

לענין כתב:כפי זכרוני הורה הגריש"א רק בציבור.

אולי מקורו בדברי הגר"א בהלכות חנוכה על הדין שמברכין ומדליקין בבית הכנסת

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעא
מדליקין. ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחברתה והרי אשר גאלנו שניא שאם שמעה בב"ה יצא:

שאלה: האם הנשים צריכות לגמור ההלל בברכה בליל חג הפסח, קודם התחלת הסדר, כמו שנוהגים כן האנשים לגמור ההלל בברכה בבית הכנסת בתפלת ערבית של ליל פסח?.
תשובה: בתוספתא (פרק ג' דסוכה הלכה ב') שנינו: שמנה עשר יום ולילה אחד קוראים בהם את ההלל, ואלו הם, שמונת ימי חג הסוכות, שמונת ימי חנוכה, יום טוב הראשון של פסח, ולילו, ויום טוב של עצרת. וכן אמרו בירושלמי (סוכה פרק ד' הלכה ה'): תני, שמונה עשר יום ולילה אחד קוראים בהם את ההלל, ח' ימי החג, וח' ימי חנוכה, ויום טוב של עצרת, ויום טוב הראשון של פסח, ולילו. וכן הוא גם כן במסכת סופרים (פרק כ' הלכה ט'). ומסיים שם: ובגולה בשני הלילות של פסח. ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בנעימה, לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו. ובספר יראים (מצוה קכה) כתב: ואמרינן בערכין (י ע"א) שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהם את ההלל, ואלו הם, ח' ימי החג, וח' ימי חנוכה, ויום טוב של עצרת, ויום טוב הראשון של פסח, ולילו. ע"כ. ולפנינו אין הגירסא כן בערכין, אלא שמונה עשר יום, ולא נזכר לילה הראשון של פסח. וכן בספר הרוקח (סימן רפג) הביא דברי מסכת סופרים הנ"ל, שגומרים ההלל בגולה בשני לילות הראשונים של פסח, וכתב על זה, אבל בפרק ב' דערכין לא חשיב להו. ע"כ. והסמ"ג בהלכות חנוכה הביא להלכה דברי הירושלמי ששמונה עשר יום ולילה אחד קוראים את ההלל, ובכלל זה ליל פסח ויומו. וכן כתבו בספר המכתם בפסחים (קטז ע"ב), ובארחות חיים (הלכות ליל פסח אות כא), ובכל בו (סימן נ'), ובשבולי הלקט (סימן ריח, דף צט ע"א). וכן כתב הטור /או"ח/ (בסימן תעג): ומה טוב ומה נעים המנהג שנוהגים לקרות ההלל בצבור בבית הכנסת בליל פסח בברכה, ויש לו סמך במסכת סופרים. וכתב הרשב"א בחידושיו לברכות (יא ע"ב) שעיקר התקנה (בליל פסח), לצאת ידי חובת ההלל בבית הכנסת, ולא בבית, ולכן תיקנו לברך על קריאת ההלל בבית הכנסת, שהוא מעיקר התקנה ומצות הקריאה, אבל לא בבית (מפני שחולקים אותו). ע"ש. וראה עוד בראבי"ה (סימן קסח), ובאור זרוע חלק א' (סימן מג), ובמאירי (ברכות יד ע"א ופסחים קיז ע"ב), ובפסקי תוספות (סוף תענית). ועוד. וזו לשון מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סימן תפז סעיף ב'): בלילה הראשון של פסח גומרים את ההלל בצבור בבית הכנסת בברכה תחלה וסוף. וכן בלילה השני בשני ימים טובים של גליות. ואמנם הרמ"א בהגה שם /א"ח סי' תפ"ז/ כתב על זה: ואין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים ההלל בלילה בבית הכנסת כלל. אבל המנהג פשוט אצלינו בארץ ישראל ובכל תפוצות המזרח לגמור את ההלל בליל פסח בבית הכנסת בברכה, כדברי מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואין לשנות. +והנה במגילה (יד ע"א) למדו חיוב מקרא מגילה בפורים מקל וחומר, ומה מעבדות לחירות (ביציאת מצרים) אומרים שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות, שמכאן יש ללמוד חיוב מקרא מגילה בין בלילה בין ביום, כשם שקוראים ההלל בליל פסח בלילה וביום, וקריאתה זו הילולא. ע"ש. ומשמע דהיינו קריאת ההלל בבית הכנסת, שהיא בברכה, מה שאין כן הלל שאומרים בתוך ההגדה בסדר ליל פסח, שאין מברכים עליו, וכמו שכתב רבינו יוסף הלוי בן מיגאש בתשובה (סימן מד), שהטעם שאין מברכים על ההלל בליל פסח, משום דלאו מצוה הוא, אלא שמחה בעלמא ונתינת שבח לפני המקום ברוך הוא, ואין מקום לברכה. ע"ש. והגאון בעל שאגת אריה בטורי אבן (מגילה יד ע"א) העיר במה שאמרו בגמרא שם, שהטעם שאין אומרים הלל בפורים, לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ, והקשה רב נחמן בר יצחק, והרי יציאת מצרים שהוא נס שבחוץ לארץ, ואומרים הלל, ותירצו, כדתניא, עד שלא נכנסו ישראל לארץ ישראל הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ ישראל לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, והקשה הטורי אבן, דמאי קושיא מאמירת הלל של יציאת מצרים, הרי יש לומר שההלל ביום טוב של פסח אינו משום הנס, אלא מפני שהוא מועד, וכמו שקוראים הלל ביום טוב של עצרת ובחג הסוכות, אף שלא נעשה בהם נס. ואפילו ביום טוב של ראש השנה היה צריך לומר הלל, אלא משום שכיון שהמלך יושב על כסא דין, וספרי חיים ומתים פתוחים לפניו, אין ראוי לומר שירה, כמו שאמרו בראש השנה (לב ע"ב) ובערכין (י ע"ב). ואם כן ביום טוב של פסח ראוי לומר הלל, משום יום טוב. ותירץ הטורי אבן, שקושית הגמרא כאן מהלל של ליל פסח, שמשום שמחת יום טוב אין לאומרו אלא ביום, כמו בשאר רגלים שאין אומרים ההלל אלא ביום, וכדתנן במגילה (כ ע"ב), ויליף לה בגמרא מהכתוב: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. ובעל כרחך שאמירת ההלל בלילה הראשון של פסח אינה אלא משום הנס, ומשום הכי פריך שפיר. ע"כ. ולפי זה גם כן אנו למדים שיש סמך לקרוא ההלל בבית הכנסת בברכה גם מהתלמוד שלנו. (כי מההלל שבתוך קריאת ההגדה, יש לומר שאינו אלא לשמחה בעלמא, וכנ"ל). אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפז סק"ב) כתב, ששמע שיש מביאים ראיה לומר הלל בליל פסח מהש"ס דמגילה (יד ע"א) והרי נס דיציאת מצרים ואמרינן הלל. וכנ"ל. (אלא שתלה הטעם של הקושיא הנ"ל דנימא דבפסח הוי משום קרבן, ולא משום הנס. ע"ש). וכתב לדחות, שבאמת נראה שהקושיא מיום טוב של פסח, ולא מליל פסח, שהרי לא נזכר דבר זה בדברי רבי יוחנן כלל וכו'. ע"ש. והניף ידו שנית בשו"ת יוסף אומץ (סוף סימן עט), והסתייע מדברי הרמב"ן בליקוטיו שכתב, שהגמרא בערכין לא הזכירה הלל שבעשיית המצות, ולכן לא אמרה הלל של ליל פסח. ע"ש. ומוכח שהגמרא בערכין לא דיברה כלל בהלל של ליל פסח. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן יא), ובשו"ת ערוגת הבושם (חלק אורח חיים סימן קמה). ע"ש. אבל בשו"ת מהר"ש אנגיל חלק ז' (סימן קנט) כתב כדברי הטורי אבן הנ"ל, שקושית הגמרא מהלל של ליל פסח, שאינו משום יום טוב. ע"ש. ועיין עוד בספר יקר הערך (דף מז ע"ב מהספר). ע"ש. ועל כל פנים מה שלא נזכר הלל של ליל פסח שבבית הכנסת, אלא בתוספתא ובירושלמי ובמסכת סופרים, ולא הוזכר בש"ס דידן בערכין, (אף שבספר יראים מביאו בשם הגמרא דערכין כנ"ל), לא משום שהתלמוד שלנו חולק על כך, אלא דלא קתני הלל של ליל פסח שעיקרו נתקן על שחיטת הפסח. וכמו שכתב הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי דוד פארדו בספר חסדי דוד (דף קג ע"ב). ע"ש. ועיין להגאון רבי יצחק טאייב בערך השלחן (סימן תפז סוף סק"ה) שהעיר על דברי הברכי יוסף הנ"ל, ממה שכתב בספר הרוקח (סימן רפג), וזו לשונו: ואין מברכים על ההלל, אף על גב דאמרינן בערכין (י ע"א) שחייב בשני לילות של פסח, לפי שאינו גומר אותו בבת אחת, שהוא פוסק בו בסעודתו. ומוכח דסבירא ליה דבערכין קאי על הלל של ליל פסח שבתוך ההגדה, שצריך לקרותו אלא שאין מברכים עליו משום הפסק. ע"כ. אבל בספר הרוקח שלפנינו ליתא הכי, שאף שהביא מה שאמרו במסכת סופרים, כתב לאחר מכן דברי הגאונים שאין לברך על ההלל שבסדר, ושאף על פי שבמסכת סופרים אמרו שגומרים את ההלל בשני לילות של פסח, אבל בפרק ב' דערכין לא חשיב להו. ע"ש. וכן כתב באור זרוע (סימן מג). ע"ש. וצ"ע. ועיין בתוספות פסחים (מ ע"ב) שבהרבה דברים אנו סומכים על מה שנאמר במסכת סופרים וכו'. ע"ש.+
והנה הדבר ברור שעיקר אמירת ההלל בליל פסח היא משום הנס של יציאת מצרים, שבו יצאנו מעבדות לחירות, וכמו שאמרו בירושלמי (פסחים פרק ה' הלכה ה'): אמר רבי לוי, נתן הקדוש ברוך הוא כח בקולו של פרעה בלילה ההוא, והיה קולו מהלך בכל מצרים, והיה אומר: קומו צאו מתוך עמי, לשעבר הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך אתם עבדי ה', באותה שעה פתחו ואמרו: הללויה עבדי ה', ולא עבדי פרעה. ע"ש. ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו'. ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן נא, וחלק יורה דעה סימן רלג). ע"ש. [אמנם יש טעם נוסף, שהוא זכר למה שהיו אומרים אותו על שחיטת הפסח, וכמו שכתב בספר המכתם (פסחים קטז ע"ב). ועיין עוד בשו"ת ערוגת הבושם (חלק אורח חיים סימן קמה). ע"ש]. ובירושלמי (פסחים פרק ט' הלכה ג'): אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב, ונמצא למד ממנו, מה זה טעון הלל, אף זה טעון הלל. ופירש בקרבן העדה, מה במפלתו של סנחריב צריך לומר הלל על הנס, אף ליל פסח צריך הלל. ע"ש. ורבי שמעון בן יהוצדק לשיטתו במסכת סופרים (פרק כ' הלכה ט') שאמר, י"ח ימים ולילה אחד יחיד גומר את ההלל, והיינו ליל פסח, כנ"ל. וכן אמרו בירושלמי (בפרק קמא דברכות הלכה ה'), שאומרים הלל בליל פסח בבית הכנסת. והובא בתוספות (ברכות יד ופסחים קד) ע"ש. וכן כתב הגר"א בביאוריו (סימן תרעא סעיף ז'), על מה שכתב מרן השלחן ערוך שם, שמדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת בברכה, וכתב על זה הגר"א, שהוא משום פרסומי ניסא, וראיה לזה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרים אותו בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, וכמו שכתב בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחבירתה, שניא התם שאם שמע בבית הכנסת יצא. ע"ש. (והוא הירושלמי שהובא בתוספות ברכות ופסחים הנ"ל). וכן כתב הטורי אבן (מגילה יד ע"א) שאמירת ההלל בליל פסח הוא משום הנס של יציאת מצרים. ע"ש. ולפי זה נראה שגם הנשים חייבות באמירת ההלל של ליל פסח, כדין האנשים, מפני שאף הן היו באותו הנס. וכמו שאמרו בפסחים (קח ע"ב), נשים חייבות בארבע כוסות מפני שאף הן היו באותו הנס. ומטעם זה כתבו התוספות (סוכה לח ע"א), שהטעם שנשים פטורות מאמירת הלל בחג הסוכות, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות. ואף על פי שבהלל של סדר ליל פסח נשים חייבות, שמכיון שמחוייבות בארבע כוסות, מסתמא לא תיקנום אלא כדי לומר עליהם הגדה והלל, זהו משום שהלל של פסח על הנס הוא בא, ואף הן היו באותו הנס, אבל הלל של חג הסוכות לא על הנס נאמר. ע"כ. (ועיין עוד בספר ערוך לנר שם). ומעתה יש לומר שכשם שהאנשים אומרים ההלל בברכה בליל פסח קודם הסדר, גם הנשים חייבות לאומרו, כיון שעל הנס נתקן. (וכן מתבאר בשו"ת מהר"ש אנגיל חלק ז' סימן קנט). ונראה עוד שזה נכלל במה שפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סימן תעב סעיף יד): גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצות הנוהגות באותו לילה. והלל של ליל פסח בברכה, הוא בכלל המצות של ליל פסח. ואם כן גם הנשים צריכות לאומרו בברכה קודם התחלת הסדר לאחר תפלת ערבית שמתפללות. ואין לדחות ולומר שלא תיקנו לומר הלל בליל פסח בברכה אלא בבית הכנסת בצבור, משום פרסומי ניסא, אבל ביחיד אין לאומרו, זה אינו, שהרי כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפז סק"ח), שההלל של ליל פסח בבית הכנסת מיוסד על אדני פז, ועל דרך האמת יש לו סמוכים דקשוט, ואף מי שנמצא בבית כנסת שנוהגים שלא לומר הלל בליל פסח בתפלת ערבית, רשאי לומר הלל בינו לבין עצמו ולברך עליו, וכמו שכתב הרה"ג המקובל רבי ישראל שלמה לינגו, בכתיבת יד, ושכן קיבל מרבו הרמ"ע מפאנו, וכך נהג הרה"ג מהר"ר נחמן פואה זצ"ל. ע"כ. ודברי הרמ"ע מפאנו מבוארים בספרו אלפסי זוטא (פרק ב' דשבת כד:). ע"ש. ונודע שגם רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פא ע"ב) כתב עליו הנפק. ואישר וקיים אמירת ההלל בבית הכנסת. ע"ש. ובתשובה מאהבה חלק א' (סימן צ') העיד בגדלו שרבו הגאון בעל נודע ביהודה, היה נוהג לומר ההלל בליל פסח לאחר התפלה, אף על פי שהקהל שלו נהגו שלא לאומרו כדברי הרמ"א. ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן תפז סק"ד) כתב, שאם טעו הצבור ושכחו לומר ההלל בבית הכנסת בתפלת ערבית של ליל פסח, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו קודם הקידוש. ע"ש. (ויש סיוע לזה מדברי המאירי בפסחים קיז ע"ב ע"ש). ובספר מאורי אור (עוד למועד דף לב ע"א) כתב, שאף על פי שהרמ"א כתב שלא נהגו במדינתו לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת, מכל מקום טוב ונכון ליחיד לגמור ההלל בברכה בפני עצמו קודם התחלת הסדר של ליל פסח, ויסוד מוסד לאמירת ההלל בליל פסח, ממה שאמרו בספר התיקונים (תיקון י"ג), מצה שלימה ופרוסה, כנגד הלל גמור והלל לחצאין בליל פסח. וגם על פי הזוהר שתי מצות ופרוסה, שתי מצות כנגד הלל גמור בלילה וביום, והפרוסה כנגד הלל לחצאים, שהסעודה מפסקת בין תחלתו לסופו וכו'. ע"ש. ולפי התיקונים ברור שגם הנשים חייבות בהלל ליל פסח, כמו במצה. (וגם לדברי הזוהר יש לומר כן. ודו"ק). והן אמת כי בשו"ת בית יהודה עייאש חלק ב' (סימן לג) כתב, שאפילו במקומות שנהגו לומר הלל בברכה בליל פסח, לא נהגו כן אלא בצבור, אבל לא ביחיד. ע"ש. והסתמך עליו הרה"ג רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אורח חיים סימן כג). ע"ש. זהו מפני שלא ראו דברי הרמ"ע מפאנו וסיעתו הנ"ל, אבל בהגלות נגלות דברי הפוסקים הנ"ל, נראה שהעיקר להלכה שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. וכן כתב הרה"ג רבי חיים הכהן בספר ערב פסח. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה, קודם הקידוש +והן עתה ראיתי לידידי הגר"י קוליץ שליט"א בשו"ת מנחת אליהו חלק ב' (סימן טו) שמצדד גם כן לחייב הנשים בקריאת ההלל של ליל פסח, משום שאף הן היו באותו הנס, אלא שסיים שנראה שאינן מוציאות את האנשים ידי חובתם, משום שכל חיוב הנשים אינו אלא משום שאף הן היו באותו הנס, דהוי רק מדרבנן, ואילו האנשים חייבים בהלל גם משום מועד, וחיוב מועד הוי מדברי קבלה, ודברי קבלה כדברי תורה (ראש השנה יט ע"ב). וכיוצא בזה כתב הטורי אבן (מגילה ד ע"ב) לגבי חיוב מגילה, שלדעת בעל הלכות גדולות אף שהנשים חייבות במקרא מגילה אינן מוציאות את האנשים מהטעם הנ"ל. ע"כ. אולם לדידן דקיימא לן כפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סימן תרפט סעיף א') שגם במקרא מגילה הנשים מוציאות את האנשים, וכן דעת רוב הפוסקים, (הלא הם רש"י ערכין ג ע"א ואור זרוע חלק ב' סימן שסח, והרמב"ם בתחלת הלכות מגילה, וכמו שכתבו הרב המגיד והגהות מיימוני שם. וסיים הרב המגיד וכן עיקר. וכן כתבו הרשב"א והריטב"א והמאירי (מגילה ד ע"א), ובספר האשכול חלק ב' עמוד ל' כתב, שכן דעת הרי"ף. וע"ש. ודו"ק). וכן הסכימו האחרונים בדעת מרן השלחן ערוך, כמו שכתב בברכי יוסף (סימן רעא סק"א), ובמאמר מרדכי (סימן תרפט סק"ב), ובספר מאורי אור (קן טהור דף קפז ע"א). ועוד אחרונים. וראה עוד בספר כלי חמדה (פרשת מקץ דף נו ע"א), שלדעת רש"י וסיעתו, כיון שיש בכל מצוה דרבנן משום לא תסור, ונאמר שאל אביך ויגדך וכו', כמו שאמרו בשבת (כג ע"א), הוי כמו דברי קבלה, ולכן אף הנשים מוציאות את האנשים ידי חובת מקרא מגילה. ע"ש. ואם כן גם לגבי ההלל של ליל פסח יש לומר כן. ועיין עוד בענין זה להגאון ממונקאטש בספר אות חיים ושלום (סימן לא עמוד פט). ע"ש. [וראה עוד בשו"ת קנין תורה חלק ב' סימן יח אות ב'].+
ודע שהנוהגים להתפלל ערבית של ליל פסח מבעוד יום, רשאים לומר ההלל בברכה, אף על פי שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים, שהוא לילה ודאי. ואמנם ראיתי להרב רבי שטרנבוך בספר מועדים וזמנים חלק ג' (סימן רס), ובספרו על הגדה של פסח (עמוד נא), שהעיר על הנוהגים להתפלל ערבית של ליל פסח מבעוד יום, ואומרים ההלל קודם צאת הכוכבים, שיש לתמוה על זה, שהרי ההלל הזה הוא מחיובי הלילה, כדין מצה שאינה נאכלת אלא עד לאחר שתחשך, וכמו שכתבו התוספות פסחים (צט ע"ב), ואם כן צריך להיות לילה ממש, ואינו מועיל בזה דין תוספת מחול על הקודש. ולכן צריך להזהר שלא לברך על ההלל אלא בלילה, לאחר צאת הכוכבים. ע"כ. אולם בספר המכתם (פסחים קטז ע"ב) כתב: ובמסכת סופרים אמרו למה אין מברכים על הלל בליל פסח (שבתוך ההגדה), מפני שכבר בירכו בבית הכנסת. פירוש, שמנהגם היה לומר ההלל בבית הכנסת בערב פסח בין מנחה לערבית, זכר למקדש שהיו ישראל קוראים ההלל בשעת שחיטת הפסח, וכמו שאמרו בפסחים (סד ע"א). ועל אותה קריאה שבבית הכנסת היו מברכים. ע"כ. גם המאירי (בפסחים קיז ע"א) הביא מה שאמרו בירושלמי, שנייא היא שאם שמע בבית הכנסת יצא. ופירש, שהיה מנהגם לקרוא ההלל בבית הכנסת מבעוד יום, זכר להלל שהיו אומרים בעזרה בשעת שחיטת הפסח, וכיון שבירך בבית הכנסת אין צריך ברכה ראשונה להלל שעל השלחן. ע"ש. הרי מבואר בדבריהם שאין חיוב דוקא לומר ההלל לאחר צאת הכובים /הכוכבים/. ולכן הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו. [ושוב מצאתי בשו"ת חמדת צבי חלק ג' סימן כו שגם כן כתב ליישב המנהג על פי המאירי. ע"ש].
בסיכום: גם הנשים צריכות לגמור ההלל בברכותיו בליל פסח קודם הקידוש. וישאו ברכה מאת ה'.

גמח כתב:

תורה מפוארת כתב:

גמח כתב:א. הלל בליל פסח הוא חובת ציבור. אם יש ציבור, אומרים.

מקור?

כך מובא בספרו של הרב טשזנר.

פלפלת בחכמה כתב:בספר נטעי גבריאל לפסח פס״א ס״ט פוסק לאמרו אף ביחיד, וראה בהערה שם שמביא חולקים, אך כאמור הכרעתו הוא שיאמר ובברכה

ש. ספראי כתב:

פלפלת בחכמה כתב:בספר נטעי גבריאל לפסח פס״א ס״ט פוסק לאמרו אף ביחיד, וראה בהערה שם שמביא חולקים, אך כאמור הכרעתו הוא שיאמר ובברכה

אכפת לך להעלות בבקשה כאן את הנטעי גבריאל והערותיו שם? תודה רבה

ש. ספראי כתב:אכפת לך להעלות בבקשה כאן את הנטעי גבריאל והערותיו שם? תודה רבה

לבי במערב כתב:

ש. ספראי כתב:אכפת לך להעלות בבקשה כאן את הנטעי גבריאל והערותיו שם? תודה רבה

נטע"ג פסח ח"ב ע' שי (פרק סא ס"ט):

נטע''ג פסח פס''א ס''ט, והע' יד.png

ש. ספראי כתב:יש"כ.
הסתכלתי בברכ"י שהנט"ג מציין. הוא כותב שם שיחיד המתפלל בבית הכנסת והציבור אינו אומר הלל- יאמר הלל בעצמו.עכ"ד.
אמנם אם הסברא היא שההלל נתקן רק בבית הכנסת, ולא בציבור, אם כן אין ראיה מהברכ"י גם לתפילה במנין בחצרות ולא בביהכנ"ס. כיון די"ל שתקנה זו נתקנה רק בביהכ"ס ולא בציבור. וכהא דמעין שבע. וכהא דכ' הגר"א שהזכיר גבי הדלקת נרות בביהכנ"ס דייקא, ולא בציבור.

אשמח אם יעלו גם את הרוח חיים ועבודת הקודש דיליה, שהזכיר הנטע"ג. יש"כ.

יוצא פוניבז' כתב:

לבי במערב כתב:

ש. ספראי כתב:אכפת לך להעלות בבקשה כאן את הנטעי גבריאל והערותיו שם? תודה רבה

נטע"ג פסח ח"ב ע' שי (פרק סא ס"ט):

נטע''ג פסח פס''א ס''ט, והע' יד.png

לא מצאתי את הבית יהודה שהביא.
בכל אופן אין סברות אלו כדאים להניח דברי הריטב"א המפורשים.

יוצא פוניבז' כתב:לא מצאתי את הבית יהודה שהביא . .

לבי במערב כתב:

יוצא פוניבז' כתב:לא מצאתי את הבית יהודה שהביא . .

הוא בס' 'בני יהודה' (הנק' ג"כ 'שו"ת בית יהודה ח"ב') סי' לג.

מן המרחב כתב:מדהים לראות את הנהגת הנודע ביהודה שהיו כמה מנהגים שנהג כמו ספרדים
כמו שמעיד תלמידו בשו"ת תשובה מאהבה חלק א סימן צ
הנה ראיתי ממורינו ורבינו הגדול מוהר"י סג"ל לנדא אב"ד ור"מ נשמתו בג"ע עליון שינה לעצמו כמה נוסחות ומנהגים כמנהג ספרדיים
שאמר בברכת הצדיקים על שארית עמך בית ישראל ונוסח זה זכר הרמב"ם ז"ל
וכן הי' גומר הלל בליל פסח אחר התפלה בבהכ"נ ואנו אין נוהגין כן כאשר העיד הרמ"א בא"ח סימן תפ"ז סעיף ד' וכיוצא בהן הרבה מאד עכ"ז מעולם לא עלה על לבו הטהור ועל לבו /לב/ הצבור שינהגו כוותי'

מענה איש כתב:

לענין כתב:כפי זכרוני הורה הגריש"א רק בציבור.

אולי מקורו בדברי הגר"א בהלכות חנוכה על הדין שמברכין ומדליקין בבית הכנסת

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעא
מדליקין. ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחברתה והרי אשר גאלנו שניא שאם שמעה בב"ה יצא:

גלרשטיין כתב:שמעתי מכמה וכמה תלמידי חכמים, שהשנה שלא אומרים הלל בבית הכנסת, צריך לברך על ההלל שבליל הסדר.

יוצא פוניבז' כתב:

גלרשטיין כתב:שמעתי מכמה וכמה תלמידי חכמים, שהשנה שלא אומרים הלל בבית הכנסת, צריך לברך על ההלל שבליל הסדר.

כבר קדמך מישהו כאן. אבל משום מה נעלמה ההתייחסות לדברי הראשונים והפוסקים. עי' טור סי' תעג.
ואף עצם הקביעה שביחידות לא אומרים הלל בתפילה, משוללת כל יסוד וכפי שנתבאר.

סופר-סתם כתב:הרב אחרון התלמידים, לדבריך בכל שנה לדעת הגר"א אין לברך, ומה נשתנה האי שלא. ואילו לדעת הטור ראוי לקרותו קודם הסדר כדי להנצל מספק, ולדעת הריטב"א להרוויח ברכה.
וחזרנו לשאלה הפותחת האם זה דין בציבור או בבית הכנסת או גם ביחיד.