פורום אוצר החכמה

כתוב בשפ"א בא תרמ"ב משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, שהיה להם חביבות ושמחה למצוה, ולכן עד היום מצוה זו נעשית בשמחה, כמ"ש כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה.
לא זכיתי כעת להבין דבריו הק', האם מצינו שמחה יתירה במצוות מצה יותר משאר מצוות? בשלמא מילה שאמרו עליה עדיין עושין אותה בשמחה, הכוונה שעושים סעודה ומוציא הוצאות וכו' - כדאי' במד', אבל היכן מצינו כזה במצוות מצה?

פוק חזי.

לענין כתב:פוק חזי.

במטותא. לא הבנתי.

שעושים אותה בעסק גדול, ואופין אותה ב'חבורה' (ויש המוסיפים אף לומר 'הלל' באותה שעה).

לציין שר' יצחק הוטנר כותב שראינו אצל אנשים גדולים שהיו אוכלים את המצה באופן רעבתני לחביבות המצוה.

דרך ישרה כתב:כתוב בשפ"א בא תרמ"ב משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, שהיה להם חביבות ושמחה למצוה, ולכן עד היום מצוה זו נעשית בשמחה, כמ"ש כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה.
לא זכיתי כעת להבין דבריו הק', האם מצינו שמחה יתירה במצוות מצה יותר משאר מצוות? בשלמא מילה שאמרו עליה עדיין עושין אותה בשמחה, הכוונה שעושים סעודה ומוציא הוצאות וכו' - כדאי' במד', אבל היכן מצינו כזה במצוות מצה?

באר היטב סימן תע"ז, סק"א, בא"ד:

כתב של"ה, ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן סוכה בכניסתו וביציאתו וכן ד' מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה.