פורום אוצר החכמה

הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?

יש שמוכרים את "החמץ הבלוע בכלים", ויש שפקפקו בזה.
בשטר המכירה שתיקן בעל התניא, הוא מכליל רק "כלים מחומצים שיש עליהם חמץ בעין", ועפ"ז כלים נקיים אכן אינם נמכרים.

מי שאין לו חמץ כלל - אינו צריך לעשות מכירה. אלא שעדיף תמיד לתת הרשאה למכירת החמץ, שמא יש לך חמץ חשוב במקום כלשהו שלא נתת דעתך עליו, ובפרט מפני עסקי המניות וכיו"ב.

עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?

בכל מקרה א''א למכור ''חמץ בלוע''.

חוששים שמא נשאר חמץ דבוק בכלים או שמא נשאר חמץ או פירורי חמץ בארון או במדף פלוני, ומוכרים את החמץ הזה, ומשכירים את הכלים או את הארון בו הוא עשוי להימצא.

לא מומלץ להימנע ממכירה, היות שעם כל ההשתדלות שלנו לבער את כל החמץ שבעין, לא ימלט שעשויים לפספס משהו. ובפרט אם ישנם ארונות בבית שילדים מגיעים אליהם או כלי מטבח וכיו''ב שלא הספקנו לבודקם ולנקותם באופן יסודי, כדאי מאד למכור, כדי להימלט מכל חשש. בפרט במציאות שלנו כיום שיש לנו בתים עמוסים בכלים וחפצים וארונות וקשה מאד להיות בטוחים שבאמת בדקנו וניקינו ביסודיות את הכל (ובינתיים הילדים ממשיכים להתרוצץ ולבטל את ה''חזקתו בדוק'' גם מהמקומות שכבר בדקנו..).

ובנוסף, גם קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) לבדוק את הכל ככל פרטי דין ''בדיקת חמץ'', ואם מוכרים (במכירת י''ג, השנה י''ב, בוודאי), אזי גם לא צריך לבדוק את המקומות המושכרים ומכורים באור לארבעה עשר (השנה אור לשלושה עשר).


וכבר אירע באנשים שהתחכמו ונמנעו מלמכור, ולבסוף מצאו גלוסקא יפה שהיתה בביתם בכל ימ הפסח בארון פלוני או בכלי אלמוני.

פרנקל תאומים כתב:לא מומלץ להימנע ממכירה, היות שעם כל ההשתדלות שלנו לבער את כל החמץ שבעין, לא ימלט שעשויים לפספס משהו. ובפרט אם ישנם ארונות בבית שילדים מגיעים אליהם או כלי מטבח וכיו''ב שלא הספקנו לבודקם ולנקותם באופן יסודי, כדאי מאד למכור, כדי להימלט מכל חשש. בפרט במציאות שלנו כיום שיש לנו בתים עמוסים בכלים וחפצים וארונות וקשה מאד להיות בטוחים שבאמת בדקנו וניקינו ביסודיות את הכל (ובינתיים הילדים ממשיכים להתרוצץ ולבטל את ה''חזקתו בדוק'' גם מהמקומות שכבר בדקנו..).

ובנוסף, גם קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) לבדוק את הכל ככל פרטי דין ''בדיקת חמץ'', ואם מוכרים (במכירת י''ג, השנה י''ב, בוודאי), אזי גם לא צריך לבדוק את המקומות המושכרים ומכורים באור לארבעה עשר (השנה אור לשלושה עשר).


וכבר אירע באנשים שהתחכמו ונמנעו מלמכור, ולבסוף מצאו גלוסקא יפה שהיתה בביתם בכל ימ הפסח בארון פלוני או בכלי אלמוני.

לא ברור כלל שחמץ שנמצא במקומות שנוקו ונבדקו אכן נכלל במכירה לנכרי, ואם נכלל הרי אין טעם וגם אין אפשרות לבטלו.
לענין גלוסקא יפה שנמצאה לאחר הפסח, להלכה אם המוצא בדק ככל שידו מגעת קודם הפסח לא עבר על שום איסור.

זכורני שהגריח"ס דן בזה בא' מספריו.

פרנקל תאומים כתב:

עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?

בכל מקרה א''א למכור ''חמץ בלוע''.

ראיתי פעם כתי"ק [איני זוכר אם היה מהג"מ וואלף המבורג זצ"ל או מתלמידו הג"מ יצחק דב במברגר זצ"ל] שכתב בשם הנשר הגדול רבי נתן אדלר זצ"ל שלא כדאי למכור כלי חמץ לנכרי משום שאח"כ צריך לטובלן אלא ימכור החמץ הבלוע בהן. כמדומני שיש לזה עוד מקורות [בדפוס] לפני החזו"א.

גל של אגוזים כתב:ראיתי פעם כתי"ק [איני זוכר אם היה מהג"מ וואלף המבורג זצ"ל או מתלמידו הג"מ יצחק דב במברגר זצ"ל] שכתב בשם הנשר הגדול רבי נתן אדלר זצ"ל שלא כדאי למכור כלי חמץ לנכרי משום שאח"כ צריך לטובלן אלא ימכור החמץ הבלוע בהן. כמדומני שיש לזה עוד מקורות [בדפוס] לפני החזו"א.

שלא למכור הכלים כדי שלא יצטרך לטובלם - היא דעת הנוב"י והחת"ס, ויש חולקים (כפי שהובא לעיל, בשטר מכירת חמץ שבשוע"ר נכללים גם הכלים).

אלא שיש בזה שני נידונים נפרדים: האם נמכרים הכלים עצמם או רק החמץ שעליהם, והאם נמכר החמץ הבלוע או רק החמץ בעין (כמדומה הסכמת רוב הפוסקים שא"א למכור חמץ בלוע).

סגי נהור כתב:שלא למכור הכלים כדי שלא יצטרך לטובלם - היא דעת הנוב"י והחת"ס, ויש חולקים (כפי שהובא לעיל, בשטר מכירת חמץ שבשוע"ר נכללים גם הכלים).

אלא שיש בזה שני נידונים נפרדים: האם נמכרים הכלים עצמם או רק החמץ שעליהם, והאם נמכר החמץ הבלוע או רק החמץ בעין (כמדומה הסכמת רוב הפוסקים שא"א למכור חמץ בלוע).

במכירת החמץ הבלוע בכלים יש לכאורה משום חוכא ואיטלולא.
וכי קא סלקא דעתך שיבוא הנכרי לקחת החמץ הבלוע בסיר? הלא ודאי שאין כל אפשרות להשתמש בזה ואם כן מה שייך למוכרו?

באורחות רבנו ח"ב כ' שהחזו"א היה מוכר את הכלים והיה טובלם אחרי פסח (ובשנים מאוחרות היה מוכר רק את הטעם הבלוע) והביא שם שהקה"י הוסיף בשטר שמוכר את הטעם הבלוע בהם מה שאפשר עפ"י דין תורה שהרי אין בטעם שווה פרוטה ולא מועיל מכירה בזה מעיקר הדין.
ועי"ש עוד מה שכ' במכתב לגריש"א לבאר את דעת החזו"א בזה.

סגי נהור כתב:

פרנקל תאומים כתב:לא מומלץ להימנע ממכירה, היות שעם כל ההשתדלות שלנו לבער את כל החמץ שבעין, לא ימלט שעשויים לפספס משהו. ובפרט אם ישנם ארונות בבית שילדים מגיעים אליהם או כלי מטבח וכיו''ב שלא הספקנו לבודקם ולנקותם באופן יסודי, כדאי מאד למכור, כדי להימלט מכל חשש. בפרט במציאות שלנו כיום שיש לנו בתים עמוסים בכלים וחפצים וארונות וקשה מאד להיות בטוחים שבאמת בדקנו וניקינו ביסודיות את הכל (ובינתיים הילדים ממשיכים להתרוצץ ולבטל את ה''חזקתו בדוק'' גם מהמקומות שכבר בדקנו..).

ובנוסף, גם קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) לבדוק את הכל ככל פרטי דין ''בדיקת חמץ'', ואם מוכרים (במכירת י''ג, השנה י''ב, בוודאי), אזי גם לא צריך לבדוק את המקומות המושכרים ומכורים באור לארבעה עשר (השנה אור לשלושה עשר).


וכבר אירע באנשים שהתחכמו ונמנעו מלמכור, ולבסוף מצאו גלוסקא יפה שהיתה בביתם בכל ימ הפסח בארון פלוני או בכלי אלמוני.

א) לא ברור כלל שחמץ שנמצא במקומות שנוקו ונבדקו אכן נכלל במכירה לנכרי, ואם נכלל הרי אין טעם וגם אין אפשרות לבטלו.
ב) לענין גלוסקא יפה שנמצאה לאחר הפסח, להלכה אם המוצא בדק ככל שידו מגעת קודם הפסח לא עבר על שום איסור.

א)מה זאת אומרת?
בדקתי את ארונות המטבח וניקיתי אותם. ואעפ''כ לא ימלט וכו'. עכשיו אני סוגר את הארונות הללו (כמה מהם) לכל הפסח, משכיר אותם לנכרי ומוכר לו את החמץ שיש בהם (אם יש). יש צד שזה לא מועיל?
וחוץ מזה, יש עוד ארונות בבית שאני יודע שלא הספקנו לבודקם ביסודיות (או לא הספקנו לבודקם בכלל..), ואני רוצה למוכרם.
ולמה כוונתך במילים "אין טעם ואין אפשרות לבטלו"? אני לא מבטלו, אני מוכרו.

אולי אתה מתכווין לחמץ שנמצא פה או שם ברחבי הבית, (לא במקום מוגדר שהשכרתי ומכרתי). ובזה אין הכ''נ, זה לא ברור כלל שהוא יכול להיכלל במכירה. אבל עכ''פ בנוסח השטרות כותבים גם "ובכל מקום שהוא" על הצד שזה מועיל, ועכ''פ זה יותר טוב מכלום.

ב) השאלה היא האם אכן בדקנו עד מקום שידינו מגעת. רק בעולם האמת נקבל על כך תשובה. ואגב, המג''א מפרש את דברי הטור כפשוטם שמי שלא ביטל אחרי הבדיקה, אם איתרמי שימצא חמץ בפסח, עובר עליו ב''בל יראה'', עכ''פ בשוגג, כמו ''אוכל חלב בשוגג''', ולא נחשב אנוס. (אמנם הט''ז חולק וכו'). אע''פ שהוא בדק.

פרנקל תאומים כתב:אולי אתה מתכווין לחמץ שנמצא פה או שם ברחבי הבית, (לא במקום מוגדר שהשכרתי ומכרתי). ובזה אין הכ''נ, זה לא ברור כלל שהוא יכול להיכלל במכירה. אבל עכ''פ בנוסח השטרות כותבים גם "ובכל מקום שהוא" על הצד שזה מועיל, ועכ''פ זה יותר טוב מכלום.

אכן לזה כוונתי, והבנתי מלשון הודעתך שלזה גם אתה התכוונת.
הסברא הזאת שמכירת חמץ מועילה גם לחמץ שנמצא ברחבי הבית, נשמעת כל שנה, ולטעמי היא אחת הסברות המעצבנות (משמע, גם אם היא מועילה באופן כלשהו, היא עדיין מעצבנת...). איפה מצינו מכירת חמץ כתוספת לבדיקה, באותם המקומות שבהם משתמשים בפסח?! אם ליתר בטחון - הרי לזה בדיוק תקנו חכמים את הביטול. המכירה היא לאותם המקומות שלא נתקיימו בהם (או שחוששים שלא נתקיימו בהם) הבדיקה והביעור כדינם, ואת המקומות האלו מסמנים, סוגרים ומשכירים לנכרי, ומציינים בשטר.
ונפק"מ למוצא חמץ ברשותו בפסח, ש(להמג"א ושוע"ר) מברך על ביעור חמץ, משא"כ אם החמץ הוא של הנכרי.
ולדידי ניחא יותר לפרש ש"כל מקום שהוא" היינו מקומות המחומצים שמאיזו סיבה לא ציין בשטר, או שלא זכרם בשעת מעשה, אבל לא למקומות הידועים לו שבדקם וביער מהם החמץ, ומה שלא ביער הריהו מבטלו.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:זכורני שהגריח"ס דן בזה בא' מספריו.

ראה בספרו זכרון משה ח"ב סי' ו בטטו"ד

גל של אגוזים כתב:

פרנקל תאומים כתב:

עליך עיננו כתב:הנה רוב בני התורה נהגו להחמיר לא למכור חמץ גמור לגוי בבתים פרטיים,א"כ מה מוכרים? הרי מבואר להדיא שלא עוברים כלל על שום איסור בבליעות הכלים,וכן כ' המ"ב בפשיטות שיניח במקום סגור ובזה סגי, וכל הכלים נקיים מחמץ בעין אז מה נשאר למכור?
ראיתי שמביאים שזה חומרה של החזו"א האם מוזכר בעוד מקום?

בכל מקרה א''א למכור ''חמץ בלוע''.

ראיתי פעם כתי"ק [איני זוכר אם היה מהג"מ וואלף המבורג זצ"ל או מתלמידו הג"מ יצחק דב במברגר זצ"ל] שכתב בשם הנשר הגדול רבי נתן אדלר זצ"ל שלא כדאי למכור כלי חמץ לנכרי משום שאח"כ צריך לטובלן אלא ימכור החמץ הבלוע בהן. כמדומני שיש לזה עוד מקורות [בדפוס] לפני החזו"א.

הלא איננו מוכרים את הכלים, כ''א את החמץ שעליהם.

אנו משכירים את הכלים.

האם כלי שהושכר לנכרי וחזר לרשות ישראל חייב טבילה?

איש גבעות כתב:

סגי נהור כתב:שלא למכור הכלים כדי שלא יצטרך לטובלם - היא דעת הנוב"י והחת"ס, ויש חולקים (כפי שהובא לעיל, בשטר מכירת חמץ שבשוע"ר נכללים גם הכלים).

אלא שיש בזה שני נידונים נפרדים: האם נמכרים הכלים עצמם או רק החמץ שעליהם, והאם נמכר החמץ הבלוע או רק החמץ בעין (כמדומה הסכמת רוב הפוסקים שא"א למכור חמץ בלוע).

במכירת החמץ הבלוע בכלים יש לכאורה משום חוכא ואיטלולא.
וכי קא סלקא דעתך שיבוא הנכרי לקחת החמץ הבלוע בסיר? הלא ודאי שאין כל אפשרות להשתמש בזה ואם כן מה שייך למוכרו?

האם יותר סביר שיבוא לקחת את החמץ הדבוק בדפנות הכלים?
עכ"פ את החמץ הבלוע גם אין צורך למכור כיון שאין איסור להשהותו, ולכן גם לדידן שמוכרים את הכלים עצמם (וממילא שפיר אפשר למכור גם את הבלועים מחמץ) אין מוכרים אלא את הכלים שיש עליהם חמץ בעין.

האם בבית רגיל יש כלים בפסח שדבוק בהם חמץ בעין?.
ואם לא, למה מוכרים?
מלבד החזו"א שהחמיר על הבליעות האם מצינו מי שחושש לכך?

עליך עיננו כתב:האם בבית רגיל יש כלים בפסח שדבוק בהם חמץ בעין?.
ואם לא, למה מוכרים?

להלכה צריך לשפשף ולהדיח היטב את כלי החמץ, והמכירה פוטרת מחובה זו (או עכ"פ מצילה אם לא עשה כן).

סגי נהור כתב:להלכה צריך לשפשף ולהדיח היטב את כלי החמץ, והמכירה פוטרת מחובה זו (או עכ"פ מצילה אם לא עשה כן).

במחילה איני מבין מה כוונתך.
כל כלי שמכניסים לארון הביתי עבר שטיפה והוא נקי. (בכו"א מספיק בשביל לשמש פעם אחרת) מ"ש לשפשף ולהדיח היטב זה רק על החמץ בעין ופשוט.
וא"כ הדק"ל.

עליך עיננו כתב:

סגי נהור כתב:להלכה צריך לשפשף ולהדיח היטב את כלי החמץ, והמכירה פוטרת מחובה זו (או עכ"פ מצילה אם לא עשה כן).

במחילה איני מבין מה כוונתך.
כל כלי שמכניסים לארון הביתי עבר שטיפה והוא נקי. (בכו"א מספיק בשביל לשמש פעם אחרת) מ"ש לשפשף ולהדיח היטב זה רק על החמץ בעין ופשוט.
וא"כ הדק"ל.

ארונות החמץ בביתי אינם מנוקים מחמץ באותה רמה שבה מנקים את המקומות שמשתמשים בהם בפועל בפסח (אף שמן הדין די בנקיון סתם, ישראל קדושים וכו'). אולי בביתך זה אחרת.