פורום אוצר החכמה

ידוע שהיה בזה פולמוס ומחלוקת גדול אי מותר לאכול מצות שנאפו שלא לשמה בערב פסח כיון שאינו יוצא בהם, והיה בזה עצה פשוטה לשבת ערב פסח כבשנה הזאת.

מישהוא יודע הפרטים, האוסרים והמתירים?

נכב"ב קצת (וראה כאן שציין דברי הראשונים בנדון).

פלפלת בחכמה כתב:ידוע שהיה בזה פולמוס ומחלוקת גדול אי מותר לאכול מצות שנאפו שלא לשמה בערב פסח כיון שאינו יוצא בהם, והיה בזה עצה פשוטה לשבת ערב פסח כבשנה הזאת.

מישהוא יודע הפרטים, האוסרים והמתירים?

לכאו' לתיאבון אינו שייך דגם שלא לשמה אסור לאכול מצות שיאכל לתיאבון

יעויין בהפסח במועדו סימן ו'.

לפני 13 שנה, בתשס"ח, הייתי בצבא (בשירות חובה), והרבנות הראשית סיפקה לכל חיילי צה"ל מצות שנאפו "שלא לשמה" כדי לאכול אותן בשבת זו בכל סעודות השבת.
זאת ע"פ מה שמקובל בצה"ל, שהחל מזמן ביעור חמץ (וכמדומני שעוד לפניו) - בל ייראה ובל יימצא חמץ כלל במחנות צה"ל.
ב"ה שלא הייתי צריך להיות באותה שבת בבסיס, ולא נאלצתי להתמודד בעצמי עם השאלה הזאת למעשה.

תניא (ביצה יט,ב) אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה.
ופירשו בגמרא (שם) אמר רב אדא בריה דרב יצחק ואמרי לה רב שמואל בר אבא הכא בארבעה עשר עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול.
ופירש"י: לבית הפסול - שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר:

ואי תימא שאסור לאכול בערב פסח מצות שהן כטעמן של מצות הראויות לצאת בהן ידי חובה, אף שנאפו שלא לשמן - הול"ל שאף המצות שבתודה (עכ"פ חלות ורקיקין) אסורות באכילה במשך כל היום, ונמצא ממעט אף בזמן אכילתן!
ועוד, היה מקום לומר עפ"ז שאף נזיר לא יביא קרבנו בערב פסח, משום "אין מביאין קדשים לבית הפסול", שהרי רקיקי נזיר הם מצות הראויות לצאת בהן ידי חובה!

ולכן מכאן היה נראה לי להביא ראיה שמותר לאכול בע"פ מצות שנאפו במפורש "שלא לשמן", וכדתנן (פסחים לה,א) "חלות התודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן".

אלא שיש לדחות שכאן מותר לאכול את המצות האלו אפילו בערב פסח מפני שיש חיוב באכילתן, וכעין "עשה דוחה לא תעשה", ובמקום מצווה - לא גזרו חכמים (ובפרט בנזיר, שלא להשהות קרבנותיו ביומיים, ולא למנוע ממנו את שתיית ה4 כוסות בליל הסדר!).
וכך משמע לכאורה מדברי הצ"צ המצו"ב (שער המילואים חידושים למסכת פסחים דף טז), שבדיעבד שהקריב תודה בערב פסח - מותר לאכול את מצותיה, ולא סייג את דבריו שאסור לאכלן מבעוד יום.

ולולא דבריו וכו' - היה אפשר לומר שהמשנה על "חלות תודה ורקיקי נזיר" מדברת בפסח שני.

לגבי הגמ' בביצה - יעויין בצל"ח שם

שש ושמח כתב:לגבי הגמ' בביצה - יעויין בצל"ח שם

יישר כח גדול. אלו הם דבריו:

(ובפסחים - הוא מדבר על ענין אחר שקשור לסוגיית תודה בע"פ ואינו שייך לנדו"ד)

הצל"ח בפסחים גם קשור [במהדורה שבפרוייקט השו"ת זה בד"ה אלא דקשיא]

שש ושמח כתב:הצל"ח בפסחים גם קשור [במהדורה שבפרוייקט השו"ת זה בד"ה אלא דקשיא]

הבאתי עכשיו את דבריו בשלמותם, וברוך שכיוונתי לסברתו (שלא גזרו חכמים במקום מצווה דאכילת קדשים).

לכאו' עוד ישוב היה אפ"ל, דמה שאסור לאכול מדין לתיאבון או כאילו בא על כלתו בבית חמיו זה דין על הגברא. ולא על המצה.
לכן גם אם היא שלא לשמה אסור לאוכלה בער"פ אבל לא נחשב שמיעט זמן אכילת הלחמי תודה.
ומה שנחשב מיעוט זמן זה כאשר הלחמי תודה עצמם נאסרים קודם סוף זמנם.
דהרי אם יארע עוד סיבה שלא יכול לאכול שתלויה באדם האוכל, אין איסור להביא מצד מיעוט זמן אכילה.

הוה אמינא כתב:לכאו' עוד ישוב היה אפ"ל, דמה שאסור לאכול מדין לתיאבון או כאילו בא על כלתו בבית חמיו זה דין על הגברא. ולא על המצה.
לכן גם אם היא שלא לשמה אסור לאוכלה בער"פ אבל לא נחשב שמיעט זמן אכילת הלחמי תודה.
ומה שנחשב מיעוט זמן זה כאשר הלחמי תודה עצמם נאסרים קודם סוף זמנם.
דהרי אם יארע עוד סיבה שלא יכול לאכול שתלויה באדם האוכל, אין איסור להביא מצד מיעוט זמן אכילה.

קיי"ל שכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן.
ועדיין אפשר לחלק ולומר שגם המיעוט באוכליהן הוא רק מיעוט ב"חפצא" (כגון לבשל בכור עם מעשר) ולא בגברא, וצ"ע.