מדוע מבטל את החמץ "דבערתיה" - הערה מכתיבת יד רבי אריה לוין

[אברהם]

היום יום ט' ניסן, יום פטירת זקנינו רבי אריה לייב בן ר' בנימין בייניש לוין זי"ע, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

לעילוי נשמתו אני מביא כאן הערה מכתיבת ידו על עניין ביטול חמץ:
הערה בעניין הנוסח ביטוך חמץ של יום שכתוב בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים בזה"ל כל חמירא וכו' "דבערתי' ודלא בערתי'" דמלת בערתי' אין לה שום הבנה, דמאי צריך לבטל את החמץ שכבר ביער, ואפ"ל עפ"י דברי התבואות שור דפקפק בכלל על ענין מכירת חמץ שהיא הערמה גמורה, והערמה בדאורייתא אסור, לפי"ז שפיר צריך לבטל אף החמץ שכבר מכר לעכו"ם בכדי שלא יהי' איסור דאורייתא והערמה אסור בדאוריתא. אבל אי מבטל ליה לא הוי רק דרבנן, ובדרבנן הערמה מותר כידוע. ולפי"ז הכוונה במלת בערתי' היינו כל מיני ביעור, היינו מכירה שמכרתי לעכום.
הגרח"ב (רבינו חיים ברלין, או שמא צריך לקרוא: הגרח"ק, דהיינו נכדו חביבו שר התורה שליט"א)

ואולי יש להוסיף דמצאנו לשון "ביעור" על הפרשת הדבר, כמוש"כ ביערתי הקודש מן הבית ות"א פליתי, דהיינו לשון הפרשה כמו 'לפלא נדר' (תרגם אברהם, לרבינו אברהם בן הגר"א). וא"כ שפיר אפשר לכלול במילת 'ביערתיה' מה שהפריש מביתו ומכר לגוי.

[מה שנכון נכון]

'תקנת' מכירת חמץ מאוחרת בהרבה לנוסח דבערתיה. ואי"צ בה, הכוונה בערתיו מהבית לחוץ (אך לא ביערו מהעולם, ונשאר שלו). וניחא גם אליבא דרוב האחרונים החולקים על התב"ש.

[צופה_ומביט]

ואולי יש להוסיף דמצאנו לשון "ביעור" על הפרשת הדבר, כמוש"כ ביערתי הקודש מן הבית ות"א פליתי, דהיינו לשון הפרשה כמו 'לפלא נדר' (תרגם אברהם, לרבינו אברהם בן הגר"א). וא"כ שפיר אפשר לכלול במילת 'ביערתיה' מה שהפריש מביתו ומכר לגוי.

ראה כעי"ז בעיטור הלכות ביעור חמץ, שלשון "על ביעור" כולל גם מה שבודק ומה שמוצא מסלקו ומניחו לעצמו עד למחר, ומביא את הראיה מ"ביערתי הקודש מן הבית".

לגבי גוף השאלה, י"ל שהכוונה למקרה שלא הכל נשרף, מצוי מאד, ואומר שמה שלא נשרף הוא מבטל. ובאמת שעצם מה שהשליכו לשריפה אין לך ביטול גדול מזה וכ"כ הראב"ד. ואת זה גופא אומר כעת בפיו, כמו שכל ביטול בפה הוא לחזק/לבטא את הביטול בלב. לכן מזכיר את מה ששרף, שהוא בעצמו גם יש בו ביטול.

[מה שנכון נכון]

כבר נדפסו הדברים בנשמת חיים סימן ק. וצ"ע.

[הג"ה. ובזה בארתי הלשון התמוה מאד בנוסח בטול היום, שאומרים "דבערתי' ודלא בערתי'" ולשון דבערתי' אינו מובן כלל, דהיאך שייך לומר על החמץ שנתבער מן העולם שיהא הפקר, ולא ראיתי מי שהעיר בזה. ובארתי בסייעתא דשמיא ע"פ דברי הבכור שור הללו דלשון דבערתי' קאי על המכירה, והיינו על החמץ שנמכר לנכרי דאינו אלא הערמה, ובדאו' הא לא מהניא הערמה זו מידי, להוציא מידי אסור בל יראה אם לא על ידי שמבטלים החמץ, ולא נשאר עליו אלא אסור דרבנן, ובדרבנן מהניא שפיר מכירה זו שהיא בהערמה כנ"ל, והגם שמסתמא נעשה המכירה לנכרי קודם בטול היום, והביטול הוא אחר המכירה כבר, מכל מקום הקלו בזה כיון שיודע מתחילה בעת המכירה שיבטל אחר כך ולא ישאר אלא איסור דרבנן, הקלו דתהני המכירה הזאת שהיא על ידי הערמה להציל מאסור דרבנן, והביטול שמבטל אחר כך גם כן מועיל. דהא מדאורייתא לא חלה המכירה כלל, דהא הערמה בדאורייתא לא מהניא, ואם כן שוב החמץ שלו הוא ויכול להפקירו ולבטלו ונמצא דהביטול מפקיע אסור מן התורה שלא נפקע עדיין על ידי המכירה, והמכירה מועלת להפקיע חיוב הביעור שמדרבנן שלא נפטר מחיוב זה על ידי הביטול. וזהו לשון דבערתי' שאומרים בביטול היום, והיינו שבערתי כבר מרשותי על ידי המכירה. ולא נעלם ממני דוחק זה הפירוש, אבל מה אעשה שבלא זה לא ידעתי ליישב לשון דבערתי' ליבטיל ולהוי הפקר, ומאן דמתרגם לי באור נוסחא זו באופן אחר יותר מתקבל, מחזיקנא ליה טיבותא].

[אברהם]

נפלא. אז הפענוח הנכון הוא הגרח"ב ולא הגרח"ק...

הסיבה שעלה בדעתי הגרח"ק, כי אני יודע שגם הסטייפלער היה מדבר על ההערה הזו. הוא היה אומר בסגנון של צופה ומביט שהכוונה למה שלא התבער לגמרי. [וכ"כ מהרש"ם בדעת תורה תל"ד ג]. אבל אולי בנו הגרח"ק אמר תירוץ נוסף.

לעצם התירוץ הזה של המהרש"ם והקה"י (וצופה ומביט), הוספתי בהגדת התרגומים שלי, שלכאורה זה לא מובן הרי ממ"נ החלק שלא נשרף לא נקרא 'בערתיה'. ותירצתי עפ"י לשון אונקלוס על הפסוק 'והנה הסנה בוער באש... מדוע לא יבער הסנה' ות"א "והא אסנא בער באשתא... לא מתוקד אסנא" וא"כ שלשון "בערתיה" בלשון ארמי אינו נופל על הכילוי אלא על עצם בעירת האש בדבר, וא"כ שפיר נכלל בזה גם חמץ שבער באש אע"פ שלא כלה "מתוקד".

[מה שנכון נכון]

נפלא. אז הפענוח הנכון הוא הגרח"ב ולא הגרח"ק...

פשיטא בלא"ה.