נא נה. מיהו הלועז. הזהות שהוחלפה - עיונים בהלל.

[יהודהא]

שבת ראש חודש -וחג הפסח המתקרב הביאנו לעיין בהלל על לשונותיו -

הלל- מצליח להפתיע חלק א'

א.נא אנא, אנה.
. נא ,נא, אנה, אנא, ומיהו ברברי ?. עברי או יהודי ?
.
מה טמון בהם - בלשונות הייחודיות בהלל?
גוונים רבים להם - אך לדבר אחד נתכוונו "לפשט המילים ולשרשיהן" ולכולם יש מקור במפרשים השונים.
.
נא. נא. אנה. אנה.... למה הכוונה? והרי נא. נא. אומרים עשר פעמים בהלל. =
וגם - האם מישהוא מכיר הבדל בין אנה בה' , לאנא בא' ?
ממה שאני ראיתי במפרשים אין הבדל ,וזה קצת מפליא !


ל אנא מספר מובנים -
מלשון בקשה / סליחה/ תודה.

כולם בהלל וכולם נכונים:
א נ ה. ה' כי אני עבדך...
אנה ה' מלטה נפשי..
א נ א ה' הושיעה נא...


.
נא, נא (בלי האות א') מובנו -

עתה / בבקשה. או כהדגשת הנאמר !

למה יאמרו הגויים איה נ א = עתה.
נגדה נ א לכל עמו. הנא כהדגשה וחיזוק לפרהסיה.
כמו גם " הנה נא זקנתי". - כהטעמה.

הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את= עכשיו.עתה.
הצילני נא...= בבקשה

[וגם נא בהושענות הוא דו- משמעי:" הושע נא (בבקשה).והושיעא נא( עתה).]

וההוכחה:
"קל נא. רפא נא לה."
הראשון בקשה. השני עתה.
ובתרגום הראשון " בבעו".
השני מתורגם " כען".

ויש עוד משמעויות לנא:
נא - אינו מבושל.

פעמים כה רבות אומרים אנו את ההלל. וראוי להתעכב על אוצרותיו.
--------------------
ב. מיהם הלועזים

הברברים
מיהם הברברים ומה הקשר ללעג ולזות שפתיים?
היוונים כינו את כל שאר דוברי השפות - שאינם יוונית- ברברים. שמובנו = קישקוש. שכן ליוונים זה נשמע כ: ברה ברה ברה.

ולכן כל הזרים כונו ברברים. בשפתינו אנו מכנים אותם " עם לועז" בתרגום הוא כותב על - מעם לועז=
" ברבראי". כנל.

הבנו .ואיך הגלגל מסתובב לו. .. ללועזית. הלועזים. הוציא לעז. לעג. ל- לזות שפתיים.

ובכלל בחזל היה מהפך כמאמר :
" ולעז להם הוא לשון יוונית" סוטה מט.
אז אל תלמדו אותנו מי לועזי \ ברברי - אתם היוונים בעצמכם לועזים !

והיהודים ? 'היתה יהודה לקדשו' ( ולא לקודש) . אומר המדרש: שהיו מספרים לשון הקודש. שנאמר - ' בית יעקב מעם לועז.
היתה יהודה לקדשו' , ללשון הקודש ש ל ו.

ככלל - מעם -לועז- היא מילה יחידנית בתנך. ולרשי במקו"א מפרש שהכוונה לעם נועז ,ויש כאן חילפי ל\נ.

נ.ב
בשאר השפות בלעז -השמות הם מוסכמות. בלהק הם מבטאות את המהות.

--------------------------
ג. מתי וישראל היתה ליהודה ?
וגם בצאת ישראל .. היתה יהודה לקדשו , התבלבלנו, מי אנחנו ! ישראל או יהודה -וממתי כל זה השתנה ?
אז קבלו - חידוש

1, אברהם העברי - חַוִי לְאַבְרָם עִיבְרָא תרגום בראשית יד, יג,
2.למילדות העברית , הרגום לחיתא יהודיתא ,שמות א, ט,

מה נשתנה בין בראשית לשמות ? השם השתנה ! מעברי ליהודי. אבל למה ומתי ?
זה קורה בסוף בראשית ב מט, ח " יהודה אתה יודוך אחיך",

".. .למילדת העברית". תרגום אונקלוס: "לחיתא יהודיתא". וצריך לבדוק, אימתי התחיל אונקלוס לתרגם עברי - יהודאי, השוה בראשית (יד, יג), שם מתרגם "עבראה". והשוה גם לבראשית (לט, יד; מא, יב).
.
והנה ב"נפש הגר " ביקש לומר שלשון עברי השתנה בברכה הנל, לדעתו בתרגום אונקלוס נרמזה דרשת חז"ל (בראשית רבה צח, ו) לפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מח, ח) ועל פיה אנו עתידים להקרא "יהודים" ("יהודה אתה יודוך אחיך - אמר ר' שמעון בר יוחאי: יהיו כל אחיך נקראים על שמך. אין אדם אומר: ראובני אֲנָא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא"). והואיל ודרשתם נסמכה לברכת יעקב שבסוף ספר בראשית, לכן, כרמז לדרשתם, תרגם יְהוּדָאֵי החל מחומש שמות.
.
בצאת ישראל..שבתחילה נקראו ישראל ובשם זה היו מוכרים למצרים.. היתה יהודה ...שאז נשתנה שמם ליהודה
ונאים הדברים בדרך אפשר, [ פוזן חולק עליו מסיבות היסטוריות ואכמל, ]

[יהודהא]

הלל - חלק ב'


. .עיקר או עקרה\. תרדמה או דממה.\ רועד או רוקד\. מחבלים או חבלים\. צועק או עונה\. ייסורים או איסורים\. נגיד או נגד\. אומלל או אלמנה. ועוד....

פעמים כה רבות אומרים אנו פרקי ההלל, ושווה לכן לנסות ולחשוף משמעויות נוספות במספר מילים מעבר לרגיל ולידוע.
הכוונה היא להביא פשט ולא פשעטלאך שחלילה לזלזל בהן , אבל הפעם לנבכי המילים שלעיתים מצליחים לגרום לנו להיות מופתעים ומהנים גם יחד.

1. מושיבי עקרת הבית.
כרגיל הכוונה לעיקר הבית, כמוכר בחזל , אך הפשט הוא עקרת = עקרה , שאין לה ילדים.
שכן כל הפרק במוי על ניגודים : שמיים וארץ, המגביהי המשפילי, ממזרח שמש\ עד מבואו
ןעוד, וגם כאן האשה העקרה העשבת בדד בביתה ,תיהפך לאם הבנים שמחה.
ומעניין איך המטבע לשון - עקרת הבית - הפך לאישה שאינה עובדת מחוץ לביתה.

2. מלפני אדון חולי ארץ.
מחולל= בורא הארץ- רשי. חלחלה=חיל- פחד מהקבה- גר"א . . מחולל- רוקד - רדק. כנאמר: ההרים ( הארץ) ירקדו...

3. יורדי דומה.
יורדי דומה: מלשון אדמה - כך בתרגום. ויא מלשון ת ר ד מ ה- כך ברסג. או קבר. ויא שזה הגהינום. או דממה- ברסג. ובזוהר-דומא זה שמו של המלאך הממונה על הגהינום..
ולכולם הכוונה למתים.

4 . חבלי מוות.
חבלים שקושרים ומקיפים . או מלשון חבלי- לידה= כאבים. או מלשון חבלה = מכות שבירה .

5. אני עניתי מאוד.
לרשי - נעניתי לך , האמנתי את דברי ציבא שאמר על מפיבושת כשאדבר (שם ב' ט"ז) הנה אז אני עניתי מאד דברתי קשה ונעניתי לך. .למצודת והמלבים מעונה = עינויים, . ולאבע = עני ושפל .
ויא מלשון הרמת קול , כמו "וענית ואמרת" בביכורים, דהיינו האמנתי בשם - למרות שהרמתי קולי והטחתי דברים על מצוקתי.


6. כוס ישועות אשא.
כוס עם יין ארים לעת הנסכים או כוס יין ארים במשתה השמחה על ההצלה - רדק.
או כוס = חלק, דהיינו את חלקי בישועות אקבל, אבע ( כמו "מנת חלקי וכוסי").


7 . פיתחת למוסרי:
פתחת והיתרת את את הרצועות והחבלים שאזקוני, ויא מוסרי = מאסר= כלא, ששיחררת אותי ממאסרי ומכבלי כלאי.
ויא מוסרי = ייסורים, שהסרת וסילקת ממני את הייסורים.
ובמדרש מוסרי= איסורי, שהיתרת לי את האיסור של לא יבוא עמוני וכו,

8. נגדה נא.
. נגדה נא לכל עמו.= נגד - מול - לעיני כול, בפרהסייה.

והכוהק פירש אחרת -
נגדה= מלשון ל ה ג י ד - לכל עמו. וזה עפ התרגום. " איתני (נשנו) כדון (עתה) " . וכך גם מפרש בשויתי ה' לנגדי.. . ( בראשית לא. יג.). שכן : בארמית כנגד = לקבל או לבהדי. ואין התרגום כאן אומר כך. ואף בשוויתי השם לנגדי - פירש כך.


11 הודו לשם כי טוב : מי פה הטוב ?
ה' הוא הטוב בעצמו - אבע. ה' המטיב לנו. טוב להודות - ההודייה לה' - היא טובה ( רשי ר" ה.ג.).
וכנאמר בפסוק- טוב להודות לה'.

12. מן המיצר
מלשון צר ודחק לרשי. או צוררים= אויבים לרדק. . או צרות.
ויא מהקצה (הפינה)= מהגבול = מיצר. [ למעשה נראה שמיצר כגבול הוא מלשונות חזל].

13. בשם השם כי אמילם.
מלשון - כריתה - חיתוך. ( ברית מילה) מלבים. ויא אומלל - לאמללם, אבע לשון שני.
או למולל ( לפורר לרסק ) אבע לשון ראשון.

ובחילופי ל / מ. י"א שייתכן שזה מלשון: אילמים =להשתיקם.
או .אמילם= מול - נגד רחוק.להרחיקם . ברטנורא.
או מלשון - אלמנה= מיתת הגברים.( נשותיהם אלמנות).

14. דועכו.
דועכו כאש: קפיצה\ ניתוק של השלהבת - רשי . או כבו מהר ( כי אין להם גחלת) רדק. .
או נשרפו - המלבים. ויא נחלש (גווע) - פסק.

15. ראש פינה.
אבן מאסו. "עם כי הייתי אני דוד כמו האבן אשר מאסו הבונים לתתו בבנין עתה אני אבן הניתן בראש הזויות (כי הדרך לתת האבן המשובח ביותר בפנת הכותל להיות נראה משתי הרוחות)", רדק ומצודות.

הסבר - בעבר צורת הבנייה של פינת המבנה,היה שבחרו אבנים ארוכות וכבדות , והניחו אבן אחת כשאורכה פונה (למשל) למערב, ואילו הצד הקצר לדרום , האבן שמעליה שמו הפוך, וכך כולם. דבר זה גרם שגם כאשר הרסו את המבנה הרי שאת הפינה קשה היה להרוס, ובהרבה מבנים עתיקים שנהרסו, הפינות בחלקן עדיין עומדות וניתן לראותם [ כולל פינת הכותל המערבי - דרומי]. ! תמונה מצורפת בהמשך !

ולכן אבני הפינה היוו למעשה את חוזקו ומוצקותו של המבנה כולו, ועכ נאמר : אבן שמאסו הבונים, היא שהפכה לראש פינה, לא רק יפיו - אלא גם עוזו.
ואגב בעת הגזירה - המגיד מקאזניץ אמר: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" – "ראש פינה אִיז =הופ שטיין" , וקבע את שמו שמו ל'הופשטיין'
.

[יהודהא]

היתה לראש פינה:

פינת הכותל.JPG (117.93 KiB) נצפה 433 פעמים

האבנים מסודרות אחת לכאן ואחת לשם -
[attachment=1]פינת הכותל.]

[יהודהא]

להלן מספר הערות והוספות ממאן דעסקין באורייתא -

א.
כבר העירו על החילופין שלעיתים מוסיף משמעות ולעיתים אין בחילופי א\ה שום הבדל.
באבע כותב : אנה - בה"א כמו אל"ף "אנא חטא" (שמ' לב , לא) , והוא לשון תודה. כי תתחלף מלת אנה בה"א או באל"ף לשנים טעמים: פעם לשון פיוס (ראה פירושו לעיל , ד) , ופעם לשון תודה כמו זה , שהוא מודה לשם: אנה יי' כי אני עבדך ...
וגם ברדק שם : אנה יי' מלטה נפשי. 'אנא' - לשון תחִנה ובקשה , ופעמים כתוב בה"א ופעמים כתוב באל"ף , ...קטז,ד.

ב.
בעניין הודו לה כי טוב ...העיר ב,י שלפי הגמ׳ בסנהדרין לט: וברש״י הפשט כי טוב בעיניו הודאה ושמחה
דהיינו הודו לו כי כך רצוי בעיניו . עכ.

ואם כך - , הרי שגם בטוב להודות לה' ניתן לפרש:
א - טוב לנו להודות לשם. ב - טוב להודות לשם -שטוב בעיני השם שנודה לו,
ואם כן בנוסף לנאמר לעיל יש לנו בסהכ ארבעה פירושים על כך.

ג.
בעניין התמיהה על "עקרת הבית" שהעקרה הפכה אשרי יושבי ביתך - העיר הנ"ל-
שלפי האבן עזרא והרד״ק (ומצודות ועוד) הרי המילים מושיבי עקרת הבית פירושו הקב״ה ישיב את העקרה לבית (ויהיה לה בני בית) כך שלמרות שעקרת פי׳ עקרה אבל הצמד עקרת הבית כבר מדובר שיהיה לה בנים.
ולכן ה׳תמיהה׳ קטנה (נשארה במקצת כי סוף סוף עקרת = עקרה ולא עיקר). עכ מדבריו.

. והנכון - שיש אכן מספר פירושים על ה"בית" שנכתב כאן, ורבים מהמפרשים מסבירים ומפרידים את "הבית" מהעקרת, וכמפורש באבע " ומושיבי. עקרת - במשקל "גברת" (יש' מז , ה) , ואין המלה סמוכה אל הבית: העקרה - יושיבנה ,"

ואני הבאתי את הפירוש המתקבל פשוט יותר גם לפי מבנה פרק וגם לפי הטעמים, וכך מפורש " במלבים , עקרת מילה סמוכה העקרת של הבית". ( כי היתה להם אשה...ששתתה כוס של עקרים..).

נעיין במבנה הפרק:
מהלך הפרק הוא - שמשבח את ה' על כך שהוא:
הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת - ומאידך הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
דוגמאות: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, - ומאידך מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ.
כמו כן: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת העקרה - ומאידך להיות אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.
ועל כך הַלְלוּיָהּ!
.
וכך משמע גם במדרש הבא ש"עקרת הבית "מביע מצב שלפני הצאצאים,את העצב והבדידות . ואילו "אם הבנים " מביע את השלב הבא אחרי הלידה .
"מושיבי עקרת הבית (שם), זו אימינו שרה, ותהי שרי עקרה (בראשית יא:ל). אם הבנים שמחה (תהלים שם), הניקה בנים שרה (בראשית כא:ז).
ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רבקה, ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה:כא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם).
ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו לאה, וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט:לא), מיכן שהיתה לאה עקרה. אם הבנים שמחה (תהלים שם), כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל:כ).
ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רחל, ורחל עקרה (בראשית כט:לא). אם הבנים שמחה (תהלים שם), בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה:כד).
ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו אשתו של מנוח, וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג:ג). אם הבנים שמחה (תהלים שם), והרית וילדת בן (שופטים שם).
ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג:ט), זו חנה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א:ב). אם הבנים שמחה (תהלים קיג:ט), ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות .
.
וגם במדרש הבא כך: שעקרת הבית - צמודים, וביחד הם ביטוי למצב מגונה ובזוי.
אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (תהלים קיג, ט) מושיבי עקרת הבית ? אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע שמוני בניך כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים.
וברש"י
שמוני בניך - מרוב חטאותם בגלות: כחולדה זו שדרה בעיקרי בתים - והיינו עקרת הבית...