פורום אוצר החכמה

בשפת אמת (פסח תרנ"ג) חידש "ופסח הוא פה סח כי בשחיטת ואכילת הפסח נגלה אור גדול לכל איש ישראל. לכן רומזין עתה בכוסות שהיין הוא רמז לפתיחת הפנימיות כמ"ש במ"א. ונראה שתקנו הכוסות אחר שנחסר לנו הפסח. וזה הרמז אפילו עני שבישראל היינו דורות השפלים לא יפחתו לו מד' כוסות. שיש התגלות הפנימיות ע"י ד' כוסות של פסח".

ובעצם הענין אי בזמן הבית כבר תקנו ארבע כוסות, יעויין בנהר שלום על השו"ע סי' תעט שנראה שגם נסתפק בזה.

אולם באמת מה תגדל התימה, שהרי מצינו גמרא ערוכה בנזיר (לח, א) "חמש סומקתא: נזיר, ועושה פסח, שהורו, במקדש, ומתו. נזיר רביעית יין לנזיר. עושה פסח דאמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו, צריך שיהא בהן כדי רביעית. שהורו שתה רביעית יין אל יורה. במקדש שתה רביעית יין ונכנס למקדש, חייב מיתה. ומתו. [ועי' בספר הרוקח סי' רפג "ומדאמר בפ' ג' מינין בנזיר (דף לח) חמשה סומקנא וחד ד' כוסות של פסח ש"מ מצוה באדום כרב יהודה"].

מה יש להשיב על דברי הגמ' דמבואר להדיא שארבע כוסות נהגו בעת עשיית הפסח במקדש.

דברי הגמרא נאמרו ברמז בלבד, ואין מהם סתירה מוחלטת לדברי השפת אמת.

עזריאל ברגר כתב:דברי הגמרא נאמרו ברמז בלבד, ואין מהם סתירה מוחלטת לדברי השפת אמת.

לא הבנתי מה אתה מיישב, כיצד ניתן להסביר את דברי הגמ', אם אמנם ד' כוסות לא נהגו אז, רמז לא מוצלח...

נוטר הכרמים כתב:

עזריאל ברגר כתב:דברי הגמרא נאמרו ברמז בלבד, ואין מהם סתירה מוחלטת לדברי השפת אמת.

לא הבנתי מה אתה מיישב, כיצד ניתן להסביר את דברי הגמ', אם אמנם ד' כוסות לא נהגו אז, רמז לא מוצלח...

נזיר ועושה פסח זהו ביטוי רגיל בדברי רז"ל בריבוי מקומות, ולכן השתמשו בביטוי "עושה פסח" במשמעות של "חוגג את חג הפסח", אף שכוונתם לאחרי החורבן.

נוטר, הרחקת להקשות.
וכבר תמהו על דברי ה'שפת אמת' ממשנה ערוכה:
'מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל... שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל'.
מוכח להדיא שתקנת הכוסות הייתה גם בזמן שהיו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל היינו בזמן הבית.
ובמילואים שבסוף 'הגדה שלמה' כתב לתרץ באמת, דעיקר סידור פרק ערבי פסחים נעשה לאחר חורבן הבית, אך תוך כדי כך הכניסה המשנה גם את השאלות שהיו נוהגים לשאול בזמן הבית.
אמנם בספר 'כהלכות הפסח' מהג"ר מיכאל אריה ראנד (נכד כ"ק מרן אדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זי"ע, עמ' קנט), מביא ליישב בשם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א, שיתכן לומר שכוונת השפת אמת שתיקנו את הכוסות בין בית ראשון שני ושוב לא קשה מידי. ושפתיים ישק.
ובהערות שם (אות טו) מביא בשם הרה"ח ר' יוסל כרמל ז"ל (חותנו של הג"ר דוד אולבסקי ז"ל, ראש ישיבת גור באמריקה), שהביא את דברי הגמרא בנזיר שהבאת כדמות ראיה לדברי השפת אמת, כי יש להתבונן למה קראו חז"ל לחיוב ארבע כוסות 'עושה פסח', אולם רמז יש בדבר שהארבע כוסות עומדים במקום קרבן פסח...

לכאו' אין כוונת השפ"א לכל הד' כוסות, דכוס א' של קדוש וג' של בהמ"ז אינם מיוחדים לפסח דוקא, ואם נתקנו בזמן הבית בכל קדוש ובהמ"ז ה"ה בפסח, וה"נ י"ל דכוס ב' בא להתמיה את התינוקות או ככוס של ברכה על ההגדה וברכתה ונהג גם בזמן הבית, וכוונת השפ"א על הכוס האחרון שהוא בא להשלים למנין ד'.
א"נ כוונתו להא דתקנו הכוסות חובה גמורה, וגם על עני שבישראל שבכל קידוש ובהמ"ז אין חייב לשאול על הפתחים כדי להשיג יין, אבל עיקר ענין הכוסות אצל מי שיש לו יין היה נוהג גם קודם לכן (ככל קדוש ובהמ"ז וכנ"ל), וה"ה י"ל דכוס שני היה נוהג כמצוה (להתמיה או ככוס ברכה) אך לא כחובה גמורה (וככרפס).

מה שנכון נכון כתב:לכאו' אין כוונת השפ"א לכל הד' כוסות, דכוס א' של קדוש וג' של בהמ"ז אינם מיוחדים לפסח דוקא, ואם נתקנו בזמן הבית בכל קדוש ובהמ"ז ה"ה בפסח, וה"נ י"ל דכוס ב' בא להתמיה את התינוקות או ככוס של ברכה על ההגדה וברכתה ונהג גם בזמן הבית, וכוונת השפ"א על הכוס האחרון שהוא בא להשלים למנין ד'.
א"נ כוונתו להא דתקנו הכוסות חובה גמורה, וגם על עני שבישראל שבכל קידוש ובהמ"ז אין חייב לשאול על הפתחים כדי להשיג יין, אבל עיקר ענין הכוסות אצל מי שיש לו יין היה נוהג גם קודם לכן (ככל קדוש ובהמ"ז וכנ"ל), וה"ה י"ל דכוס שני היה נוהג כמצוה (להתמיה או ככוס ברכה) אך לא כחובה גמורה (וככרפס).

הדברים שכתבת הם התמצית והיסוד, של החקירה המפורסמת של הגרי"ז הלוי מבריסק, אם תקנת ארבע כוסות היא מצד כוסות של ברכה, או שמא היא מצוה בפני עצמה ונתקנה דרך חירות, עיי"ש.