פורום אוצר החכמה

כתב מהרי"ל בשם רבינו שמחה, וז"ל: אם יש שם קטן השואל לו ולמה הגבהת הקערה, אז אינו אומר כל ההגדה, וראיה בגמ' דאמר התם 'פטרתנו לומר מה נשתנה', וכולה חדא מילתא היא עד רבן גמליאל היה אומר כו'. עי"ש. וכן הוא במחזור ויטרי (הלכות ליל פסח סי' סט) וז"ל: ואחר כך נוטלין הקערה מלפניו וכו' כדי שישאלו תינוקות מה נשתנה, ויפטירהו מן האגדה, אם אין שם תינוק שישאל שואל הוא בעצמו, ואומר הא לחמא עניא, וכשמגיע למה נשתנה מחזירין אותו לפניו וכו' ע"כ.
וכן הוא גם בסידור רש"י (סי' שפד) שכתב וז"ל, ואחר כך נוטלין הקערה מלפניו כמות שהיא עם שתי המצות שלימות וחצי המצה, והירקות ושני תבשילין, ומניחין אותה בראש השלחן כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה, ויפטרוהו מן האגדה, ואם אין תינוק שישאל, שואל הוא לעצמו ואומר הא לחמא עניא. וכשיגיע למה נשתנה, מחזירין אותה לפניו, והולך וקורא אגדה וכו'..

אם הבן שואל שאלה על סילוק הקערה וכדומה, האב נפטר מכל ההגדה?
מישהו מדבר על זה?

הערני לזה הג"ר משה פרנס. והוא נושא מעניין כמובן.

הלשון עצמה קשה, שכתב, כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה ויפטרוהו מן האגדה, היינו שמה נשתנה עצמו פוטר מן האגדה, ובגמרא אמרינן פטרתן מלומר מה נשתנה, היינו ששאלת אביי פטרה את רבה מלומר מה נשתנה, ולא שמה נשתנה פטר מכל האגדה (וראה בתוספות שם שאין שאלת עקירת השולחן עצמה פוטרת ממה נשתנה. ולפי זה, נמצא שאם התינוק יודע לשאול מעצמו, פטורים מללמדו לומר מה נשתנה, או לומר בעצמם. ונראה דה"נ אם רק שואל התינוק מצה וכדומה, אז פטורים מכל ארבעת הקושיות. דאם צריך שהתינוק ישאל מעצמו, מצה ומרור ושני טיבולים והסבה, או בשר צלי, א"כ מאי לשון פטרתן, דכבר שאל הכול).

ראיתי בהגדת המלבי"ם שמסלקים הקערה רק כדי שישאלו דהיינו שעד שהבן לא ישאל לא יתחיל לומר ההגדה ועיקר הסיפור הוא רק על דרך השאלות ובודאי שלא נפטר עי"כ משאר ההגדה(כך משתמע מדבריו)