פורום אוצר החכמה

ש. ספראי כתב:האם האוכל בכזית מצה יותר מכזית, מקיים מצוה גם על מה שאכל יותר משיעור הכזית?
נניח שכזית היא חצי מצה, והוא הוסיף ואכל יחדיו תכא"פ יותר. זה המשך המצוה, או שכיון שהמצוה היא רק בכזית, א"כ מה שאכל יותר זה כלום?

ש. ספראי כתב:האם האוכל בכזית מצה יותר מכזית, מקיים מצוה גם על מה שאכל יותר משיעור הכזית?
נניח שכזית היא חצי מצה, והוא הוסיף ואכל יחדיו תכא"פ יותר. זה המשך המצוה, או שכיון שהמצוה היא רק בכזית, א"כ מה שאכל יותר זה כלום?

כשתילי זיתים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:אם חלילה אכל 2 כזיתים נבילה, הרי עבר על שני איסורים כדאיתא בראשונים.
אם כן, הוא הדין במצוות. דמאי שנא?

בל"ת זה לאו שלא לאכול, ובכל מה שאוכל עבר על זה.
אבל בעשה זה קום ועשה, קום אכול מצה בכזית, ואם כבר קיים אין שום עוד עשה לאכול.

עזריאל ברגר כתב:מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

וכי תעלה על דעתך שמכיוון שאכל כזית - פקע איסורו ויכול למלאות כרסו מן הנבלה?!

אבל מי שאכל כזית מצה - ללא ספק פקע חיובו.

אליהו בן עמרם כתב:מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?

כשתילי זיתים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?

ודאי לוקה על כל אחת ואחת אם יש התראה לכולם, עיין מכות כא. אין לזה שום קשר כלל וכלל לשיעור כזית במצוות שפקע חיובו אחר כזית.
וכיו"ב מי שאוכל כמה כזיתים בשוגג, ויש העלם בין כל אחת ואחת, אף שלא מפסיק כלל לאכול, ודאי מביא קרבן על כולם.

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מי שאכל כזית מצה - אינו מחויב לאכול מצה.
מי שאכל כזית נבלה - מחויב שלא לאכול נבלה.

באכילה חדשה ומנותקת מהראשונה - הצדק עימך.
אך באכילה רצופה ומתמשכת - מי יימר?

וכי תעלה על דעתך שמכיוון שאכל כזית - פקע איסורו ויכול למלאות כרסו מן הנבלה?!

אבל מי שאכל כזית מצה - ללא ספק פקע חיובו.

מי שאוכל נבילה כשיעור כזית וממשיך באכילתו זו ללא הפסק - לוקה אחת או יותר?
כיצד נגדיר את המשך אכילתו מעבר לכזית?
אפשר אולי לומר: עובר על עוד איסור בכל כזית וכזית (אך לא לוקה על כל אחד). ולמה? כי נכנס לקרבו עוד כזית חפצא דאיסורא.
ואפשר לומר ש"עבירתו" אינו אלא כי לא שומע לציווי הי"ת, ולפ"ז אם הירבה באכילה, אינו אלא כמרחיב ומגדיל את סירובו להישמע לציווי.
כלומר יש כביכול עבירה "קטנה" ויש "גדולה".

לפי הצד השני, אפשר לומר גם במצוות כן. אכל כזית מצה - יצא ידי חובה, וקיים מצוה "קטנה". אך המשיך ואכל עוד ועוד - קיים מצוה "גדולה".
(וכל זה - כי אין ציווי הי"ת על "כזית" , אלא על "אכילה" וכל עוד הוא נחשב אוכל, מקיים ומגדיל מצוותו)

אליהו בן עמרם כתב:ואם אין התראות על כל כזית?

עזריאל ברגר כתב:אתה מדבר על שכר ועונש, ואני מדבר על ציווי.
האם מותר לו לאכול עוד נבלה? לא! שמע מינה שיש לו מצוה שלא לאכול.
האם הוא צריך לאכול עוד מצה? לא. לכאורה שמע מינה שאין לו מצוה לאכול.

זהו ההבדל.

גביר כתב:אאל"ט דן בזה גם ר' ראובן מרגליות בהגדה שלו

כשתילי זיתים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:ואם אין התראות על כל כזית?

אין מלקות בלי התראה

עזריאל ברגר כתב:מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

אליהו בן עמרם כתב:

כשתילי זיתים כתב:

אליהו בן עמרם כתב:ואם אין התראות על כל כזית?

אין מלקות בלי התראה

זה ברור.
השאלה אליה אני חותר:
מי שאכל כמה כזיתים נבילה באכילה אחת, האם עבר על איסור אחד (גדול) או על כמה איסורים, כמנין הכזיתים שאכל?
עיין בזה ב"אפיקי ים" ח"ב סי' ל"ב, שהביא שני הצדדים הנ"ל, ורצה לתלות את הצדדים במחלוקת ראשונים, רש"י ותוס' בסוגיא במכות שציינת.
ושם חידש בדברי הר"ן ש"התראות מחלקות" גם לענין חלוקת אכילה אחת לכמה איסורים, כביכול הם "גופים מחולקים".

כשתילי זיתים כתב:הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

לענ"ד איני בטוח בשלילת רעיון המכנה המשותף הנשען על הגדרת האיסור או הציווי ב"אכילה" ולא דווקא ב"כזית", אך נניח לו וננסה מצד נוסף:
מה נאמר על אותה שאלה גבי אכילת קרבן פסח?
לכאו' זה וודאי שיצא יד"ח באכילת כזית בלבד.
האם כשממשיך ואוכל יותר מכזית בתוך כדי אכילת פרס, האם לא עשה כלום?

עזריאל ברגר כתב:האם יש ענין להרבות באכילת מרור?

עזריאל ברגר כתב:האם יש ענין להרבות באכילת מרור?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:באורל"צ ח"ג (עמ' קסז) האריך בזה, וכתב להליץ בזה "הלילה הזה כולו מצה" שעדיף שיאכל מצה ולא דברים אחרים.

כשתילי זיתים כתב:הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

ובאמת זה שאלה גדולה מאוד ונוגע לכמעט כל הש"ס ויש תח"י הרבה מראה מקומות בענין זה, אציין קצת מהם כאן, המאירי בסוכה מסתפק אם אנשי ירושלים היו מברכים כל פעם שנטלו הלולב. היעב"ץ במור וקציעה כתב שכל זמן שתוקע בר"ה מקיים המצוה. זה גם תלוי קצת אם חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, וכן יש לבאר בזה מחלוקת רש"י ורשב"ם פסחים קח: גבי שתאן בבת אחת ודוק, וכן יש לתלות בזה השאלה בחולין שהייה במיעוט בתרא, כמש"כ הנצי"ב. ובקה"י ברכות סימן ז דימה זה לדברי תר"י שאף דחטה אחת פוטרת הכרי, מכל מקום כל מה שמפריש הויא תרומה מדאורייתא, וכתבו תר"י שה"ה לענין תוספות שבת (ויש לחלק) עיי"ש ועוד ועוד.
ובאמת יש נפק"מ בכל זה אם זה מיד, שלא הפסיק מקיום המצוה, או אם אפילו אפשר לקיים המצוה דאורייתא כל היום.

כשתילי זיתים כתב:הנצי"ב חידש שיוצאים יד"ח בכל מה שמוסיפים, אמנם ציין שדבריו הם נגד התוספות בר"ה שהקשו למה אין בל תוסיף כשמוסיפים על ל' קולות. וראיתי ספר שיצא לאור לפני מאה שנה "תורת המצוה" ומאריך שם בדברי הנצי"ב, ובסוף הספר יש קצת הערות מהאדר"ת על זה. אפשר לראות ספר זה כאן
http://beta.hebrewbooks.org/6523

ובאמת זה שאלה גדולה מאוד ונוגע לכמעט כל הש"ס ויש תח"י הרבה מראה מקומות בענין זה, אציין קצת מהם כאן, המאירי בסוכה מסתפק אם אנשי ירושלים היו מברכים כל פעם שנטלו הלולב. היעב"ץ במור וקציעה כתב שכל זמן שתוקע בר"ה מקיים המצוה. זה גם תלוי קצת אם חוזרים על ציצין שאין מעכבים את המילה, וכן יש לבאר בזה מחלוקת רש"י ורשב"ם פסחים קח: גבי שתאן בבת אחת ודוק, וכן יש לתלות בזה השאלה בחולין שהייה במיעוט בתרא, כמש"כ הנצי"ב. ובקה"י ברכות סימן ז דימה זה לדברי תר"י שאף דחטה אחת פוטרת הכרי, מכל מקום כל מה שמפריש הויא תרומה מדאורייתא, וכתבו תר"י שה"ה לענין תוספות שבת (ויש לחלק) עיי"ש ועוד ועוד.
ובאמת יש נפק"מ בכל זה אם זה מיד, שלא הפסיק מקיום המצוה, או אם אפילו אפשר לקיים המצוה דאורייתא כל היום.

ORI929 כתב:באיזה עמוד בספר

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

עזריאל ברגר כתב:מצוה היא מלשון ציווי.
כאן יש ציווי וכאן אין.

ייתכן שיש כאן "מצוות רשות", אבל אין שום ראיה מעבירה למצווה.

לענ"ד איני בטוח בשלילת רעיון המכנה המשותף הנשען על הגדרת האיסור או הציווי ב"אכילה" ולא דווקא ב"כזית", אך נניח לו וננסה מצד נוסף:
מה נאמר על אותה שאלה גבי אכילת קרבן פסח?
לכאו' זה וודאי שיצא יד"ח באכילת כזית בלבד.
האם כשממשיך ואוכל יותר מכזית בתוך כדי אכילת פרס, האם לא עשה כלום?

בקרבנות יש מצוה שהבשר ייאכל ולא תותירו ממנו עד בוקר. ולכן בוודאי יש מצוה באכילת ההמשך, ואפילו יש מקום לברך שנית (כגון האוכל שלמים היום וחוזר ואוכל מחר - בוודאי מברך).