מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?
פורסם: א' אפריל 02, 2023 4:54 am
יש לי שאלה טפשית, ומ"מ כיון שכנגד ארבעה בנים דברה תורה, אין לנו להתבייש מלשאול גם שאלות טפשיות.
המסקנא במס' ברכות ט, א הוא שכל התנאים מסכימים שבני ישראל יצאו ממצרים ביום ולא בלילה.
וכ"כ רש"י בדברים טז, א שאף שכפשוטו משמע שבני ישראל יצאו בלילה, זה נסתר מפרשת מסעי, אלא ע"כ שבלילה רק התחילה הגאולה.
ולפ"ז בני ישראל גם עשו כמו שצוה להם הקב"ה שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר (שמות יב).
אבל מה שלא מובן הוא מה שצוה הקב"ה לבני ישראל לאכול הפסח בחפזון "וְכָ֘כָה֘ תּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּסַח ה֖וּא לַה'".
וכל המצות של הלילה מסמלים החפזון, עי' חינוך שהאריך בטעמי המצוה לאכול צלי ולא לשבור עצמות וכו'. אבל מה טעם החפזון הזה? אם בני ישראל נצטוו שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ובאמת לא יצאו ממצרים עד בוקר, למה להם לאכול הפסח בחפזון ולא במתינות?
ואני יודע שיש כאלה כאן שיאמרו שזה לא היה חפזון ממשי, אלא חפזון רוחני (מ"ט שערי טומאה וכו'), מ"מ זה לא מתיישב אצלי, כי הלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומפשוטי המקראות משמע שהיה כאן חפזון של ממש. ומקרא מלא הוא "וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם". אבל לא מובן מה החפזון הזה, והרי היה להם כל הלילה להכין להם צדה ומזון, לאפות המצה כראוי עם כל ההידורים, וגם לאכול הפסח במתינות, וגם לחטוף תנומה, כי ממילא לא יכלו לעזוב ביתם עד בוקר!!
והגה עצמך, בני ישראל אכלו הפסח בחפזון ובולעים הכל במהירות, חגורים במתניהם ומקלם בידם ונעלם ברגלם, משה אמר להם שצריכים להיות מוכן לצאת בכל רגע (אף שיודעים שזה דבר שא"א, שהרי אין להם לצאת עד בוקר, אבל נשים את זה בצד לרגע). וכשהגיע העת לצאת, ופרעה והמצריים מבקשים להם לצאת, ומה עושים? יושבים וממתינים עד שיאיר היום? חוטפים תנומה עם מקלם בידם כשהם עדיין חגורים במתניהם? ולמה היה להם לחפוז כל הזמן?
אודה למי שיכול לשפוך אור על זה.
המסקנא במס' ברכות ט, א הוא שכל התנאים מסכימים שבני ישראל יצאו ממצרים ביום ולא בלילה.
וכ"כ רש"י בדברים טז, א שאף שכפשוטו משמע שבני ישראל יצאו בלילה, זה נסתר מפרשת מסעי, אלא ע"כ שבלילה רק התחילה הגאולה.
ולפ"ז בני ישראל גם עשו כמו שצוה להם הקב"ה שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר (שמות יב).
אבל מה שלא מובן הוא מה שצוה הקב"ה לבני ישראל לאכול הפסח בחפזון "וְכָ֘כָה֘ תּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּסַח ה֖וּא לַה'".
וכל המצות של הלילה מסמלים החפזון, עי' חינוך שהאריך בטעמי המצוה לאכול צלי ולא לשבור עצמות וכו'. אבל מה טעם החפזון הזה? אם בני ישראל נצטוו שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ובאמת לא יצאו ממצרים עד בוקר, למה להם לאכול הפסח בחפזון ולא במתינות?
ואני יודע שיש כאלה כאן שיאמרו שזה לא היה חפזון ממשי, אלא חפזון רוחני (מ"ט שערי טומאה וכו'), מ"מ זה לא מתיישב אצלי, כי הלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומפשוטי המקראות משמע שהיה כאן חפזון של ממש. ומקרא מלא הוא "וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם". אבל לא מובן מה החפזון הזה, והרי היה להם כל הלילה להכין להם צדה ומזון, לאפות המצה כראוי עם כל ההידורים, וגם לאכול הפסח במתינות, וגם לחטוף תנומה, כי ממילא לא יכלו לעזוב ביתם עד בוקר!!
והגה עצמך, בני ישראל אכלו הפסח בחפזון ובולעים הכל במהירות, חגורים במתניהם ומקלם בידם ונעלם ברגלם, משה אמר להם שצריכים להיות מוכן לצאת בכל רגע (אף שיודעים שזה דבר שא"א, שהרי אין להם לצאת עד בוקר, אבל נשים את זה בצד לרגע). וכשהגיע העת לצאת, ופרעה והמצריים מבקשים להם לצאת, ומה עושים? יושבים וממתינים עד שיאיר היום? חוטפים תנומה עם מקלם בידם כשהם עדיין חגורים במתניהם? ולמה היה להם לחפוז כל הזמן?
אודה למי שיכול לשפוך אור על זה.