האינקויזיציה, הסדר, והגדת משפחת אלנקווה. ג' ניסן
פורסם: ו' אפריל 12, 2024 2:27 am
האינקויזיציה, הסדר, והגדת משפחת אלנקווה.
החיים והמוות ביד האוכל , בתגובה 7
א.
ה' רנ"ב ג' ניסן.
זה התאריך שבו – פורסם צו גירוש ספרד על ידי המלכים הקתוליים: פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.
[* ז' באב - גירוש ספרד: התאריך האחרון לשהיית יהודים על אדמת ממלכות קסטיליה ואראגון אם לא התנצרו
** ט' באב - יציאת ספינות כריסטופר קולומבוס (קריסטובל קולון) למסע "להודו" במימון יהודי ועם צוות שחלקו יהודי.]
ב. "אנוסים בדין האינקויזיציה".
חיים ביינארט בספרו "אנוסים בדין האינקויזיציה" כותב שאחד החגים הקשים להסתרה היה חג הפסח,
וכמעט בכל דוחות המשפטים הקיימים עד היום [של אנוסי סיאודד ריאל:לדוגמה משפחות אלונסו וגונסאליס] מוזכרים אפיית מצות או אכילתן בפסח.
בד"כ נהגו אז לאפות בבית כל אחד בעצמו, [משפחת חואן די לה סירה], או [בפורני] תנור בעיר שהצליחו איכשהוא להכשירו.
בעדויות [של מריה גונסאליס] עלו גם צורת המצות שהן כעוגות לבנות.
תיאור הסדר עצמו הכולל אכילת מצה מרור וכרפס מצאנו בעדותו של פרנאנדו די טרוחיליו
שברח מסיאודור לפלמה,
וכנראה גם בעדותה של מריה דיאס סרירה המספרת על "מצות ויין וישיבתה בראש השולחן.
בנוסף יש בדוחות מהמשפטים תיאורים על השגת כלים כשרים לחג, קניית כלי חרס חדשים שלא היו בשימוש עם חמץ, ועל הגעלת כלי מתכת.
ג. מסיפורי התקופה.
"ניצחתם ארורים! אני בא אתכם".
מה שסיפר ראובן בעל אוסף ההגדות לדרור.
במסגרת עבודתי בפינוי דירה של ראובן בעל אוסף הגדות עשיר ומרשים. ראיתי שאחת ההגדות
מפוארת ומרשימה ועתיקה, היא נכתבה בשנת 1467 .אבל המיוחד שבה הוא הסיפור שלה -
כפי שסיפר לי ראובן .
השנה: שנת רמ"ב -1482 המקום: טולדו ספרד. ביתה של משפחת אלנקווה משפחת אנוסים ספרדיים אולם למרות שכלפי חוץ התנהג כנוצרי הוא המשיך לשמור בסתר על יהדותו. שלטונות האינקוויזיציה חשדו בו תקופה ארוכה אולם שמעון נזהר מאוד ולא הצליחו להוכיח כי הוא שומר על יהדותו.
התאריך: ערב פסח יד' ניסן רמ"ב. ראשי האינקוויזיציה מזהים שעת כושר לתפוס אנוסים השומרים בסתר על יהדותם. ושליחי האינקוויזיציה נשלחים לבתי האנוסים לתפוס את המקיימים בסתר: סדר פסח.
וכך בעוד ליל הסדר בעיצומו, שמעון מציץ בהחבא בהגדה שבידו ומקריא אותה בשקט. לפתע הדלת נפתחת בבעיטה. שליחי האינקוויזיציה פורצים לבית ובתרועת ניצחון מצביעים על השולחן הערוך
"חוגגים את החג שלכם? כעת אתה עצור למשפט - וסופך יהיה על המוקד " .
חנק בידי התליין באוטו-דה-פה, קודם להבערת האש, נחשב מעשה חסד
שנשמר לקרבנות שביקשו מחילה וכפרה על המוקד.]
שמעון שומר על קור רוחו "זוהי מסיבת יום ההולדת של ביתי. היא נולדה לפני 17 שנה ושלושה ימים. הנה המתנות שקנינו לה. והוא פורש בפניהם את המתנות שקנו לנערה. והשליחים המאוכזבים מתקשים להוכיח את האשמה.
לפתע אחד מהם נעצר "רגע, מה זה הפיתות הדקות האלה על השולחן?
זה לא המצות שאתם אוכלים בפסח?"
שמעון קר רוח כהרגלו מחייך "אישתי ניסתה להכין פיתות ולא בדיוק הצליח לה".
השליח לא מוותר "אם כך וודאי לא תתנגד לאכול מהלחם שיש לי כאן הוא אומר ומושיט לחם חמץ.
שמעון מחוויר, הוא יודע כמובן שלצורך פיקוח נפש מותר לו לאכול את הלחם , אבל משהו בלב היהודי שלו לא נותן לו מנוח. ובשניות הוא מחליט. עד כאן!
הוא לא יאכל לחם בפסח. הוא מרכין את ראשו: "ניצחתם ארורים! אני בא אתכם".
עוד באותו לילה אשתו לוקחת את חמשת ילדיהם ובורחת מביתם המפואר במסע ארוך לפורטוגל השכנה ומשם לתורכיה ועימה ההגדה שבעלה הצליח למסור לה בהיחבא..
היא לא לוקחת איתה כמעט כלום, רק את תכשיטיה היקרים ואת ההגדה שמסר לה בעלה האהוב שהועלה על המוקד בספרד. ההגדה ועלילותיה מתגלגלת במשך השנים מיד ליד עד שהיא מגיעה לידי ראובן אספן ההגדות.
החיים והמוות ביד האוכל , בתגובה 7
א.
ה' רנ"ב ג' ניסן.
זה התאריך שבו – פורסם צו גירוש ספרד על ידי המלכים הקתוליים: פרננדו השני, מלך אראגון ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה.
[* ז' באב - גירוש ספרד: התאריך האחרון לשהיית יהודים על אדמת ממלכות קסטיליה ואראגון אם לא התנצרו
** ט' באב - יציאת ספינות כריסטופר קולומבוס (קריסטובל קולון) למסע "להודו" במימון יהודי ועם צוות שחלקו יהודי.]
ב. "אנוסים בדין האינקויזיציה".
חיים ביינארט בספרו "אנוסים בדין האינקויזיציה" כותב שאחד החגים הקשים להסתרה היה חג הפסח,
וכמעט בכל דוחות המשפטים הקיימים עד היום [של אנוסי סיאודד ריאל:לדוגמה משפחות אלונסו וגונסאליס] מוזכרים אפיית מצות או אכילתן בפסח.
בד"כ נהגו אז לאפות בבית כל אחד בעצמו, [משפחת חואן די לה סירה], או [בפורני] תנור בעיר שהצליחו איכשהוא להכשירו.
בעדויות [של מריה גונסאליס] עלו גם צורת המצות שהן כעוגות לבנות.
תיאור הסדר עצמו הכולל אכילת מצה מרור וכרפס מצאנו בעדותו של פרנאנדו די טרוחיליו
שברח מסיאודור לפלמה,
וכנראה גם בעדותה של מריה דיאס סרירה המספרת על "מצות ויין וישיבתה בראש השולחן.
בנוסף יש בדוחות מהמשפטים תיאורים על השגת כלים כשרים לחג, קניית כלי חרס חדשים שלא היו בשימוש עם חמץ, ועל הגעלת כלי מתכת.
ג. מסיפורי התקופה.
"ניצחתם ארורים! אני בא אתכם".
מה שסיפר ראובן בעל אוסף ההגדות לדרור.
במסגרת עבודתי בפינוי דירה של ראובן בעל אוסף הגדות עשיר ומרשים. ראיתי שאחת ההגדות
מפוארת ומרשימה ועתיקה, היא נכתבה בשנת 1467 .אבל המיוחד שבה הוא הסיפור שלה -
כפי שסיפר לי ראובן .
השנה: שנת רמ"ב -1482 המקום: טולדו ספרד. ביתה של משפחת אלנקווה משפחת אנוסים ספרדיים אולם למרות שכלפי חוץ התנהג כנוצרי הוא המשיך לשמור בסתר על יהדותו. שלטונות האינקוויזיציה חשדו בו תקופה ארוכה אולם שמעון נזהר מאוד ולא הצליחו להוכיח כי הוא שומר על יהדותו.
התאריך: ערב פסח יד' ניסן רמ"ב. ראשי האינקוויזיציה מזהים שעת כושר לתפוס אנוסים השומרים בסתר על יהדותם. ושליחי האינקוויזיציה נשלחים לבתי האנוסים לתפוס את המקיימים בסתר: סדר פסח.
וכך בעוד ליל הסדר בעיצומו, שמעון מציץ בהחבא בהגדה שבידו ומקריא אותה בשקט. לפתע הדלת נפתחת בבעיטה. שליחי האינקוויזיציה פורצים לבית ובתרועת ניצחון מצביעים על השולחן הערוך
"חוגגים את החג שלכם? כעת אתה עצור למשפט - וסופך יהיה על המוקד " .
חנק בידי התליין באוטו-דה-פה, קודם להבערת האש, נחשב מעשה חסד
שנשמר לקרבנות שביקשו מחילה וכפרה על המוקד.]
שמעון שומר על קור רוחו "זוהי מסיבת יום ההולדת של ביתי. היא נולדה לפני 17 שנה ושלושה ימים. הנה המתנות שקנינו לה. והוא פורש בפניהם את המתנות שקנו לנערה. והשליחים המאוכזבים מתקשים להוכיח את האשמה.
לפתע אחד מהם נעצר "רגע, מה זה הפיתות הדקות האלה על השולחן?
זה לא המצות שאתם אוכלים בפסח?"
שמעון קר רוח כהרגלו מחייך "אישתי ניסתה להכין פיתות ולא בדיוק הצליח לה".
השליח לא מוותר "אם כך וודאי לא תתנגד לאכול מהלחם שיש לי כאן הוא אומר ומושיט לחם חמץ.
שמעון מחוויר, הוא יודע כמובן שלצורך פיקוח נפש מותר לו לאכול את הלחם , אבל משהו בלב היהודי שלו לא נותן לו מנוח. ובשניות הוא מחליט. עד כאן!
הוא לא יאכל לחם בפסח. הוא מרכין את ראשו: "ניצחתם ארורים! אני בא אתכם".
עוד באותו לילה אשתו לוקחת את חמשת ילדיהם ובורחת מביתם המפואר במסע ארוך לפורטוגל השכנה ומשם לתורכיה ועימה ההגדה שבעלה הצליח למסור לה בהיחבא..
היא לא לוקחת איתה כמעט כלום, רק את תכשיטיה היקרים ואת ההגדה שמסר לה בעלה האהוב שהועלה על המוקד בספרד. ההגדה ועלילותיה מתגלגלת במשך השנים מיד ליד עד שהיא מגיעה לידי ראובן אספן ההגדות.