פורום אוצר החכמה

מדוע התורה ציוותה אותנו לאכול את קרבן הפסח דוקא צלי? (כמדומה שזהו הקרבן היחיד שציוונו לאוכלו בצורה מסויימת)

הרבי זצ"ל מחב"ד אומר שהטעם דפסח נאכל צלי, דמרמז על החיפזון.
שו"ר בחזקוני עה"פ ואמרתם זבח פסח הוא שכתב כן.
שו"ר שהראב"ע ג"כ פירש כן. על הפסוק ומקלכם בידכם.
ובפי' בעה"ט.
ויש אומרים טעם הצלי משום שיתפרסם בריחו ביותר. (באר מים חיים).
ויש מפרשים משום למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים (ספר החינוך)
אחרי כל אלה עקב המהירות והטרדות, אשאיר את סדר המובאות כפי סדר מציאתם באוצר החכמה.

אב-י כתב:מדוע התורה ציוותה אותנו לאכול את קרבן הפסח דוקא צלי? (כמדומה שזהו הקרבן היחיד שציוונו לאוכלו בצורה מסויימת)

בעיון קל במפרשים רק עה"פ בא יב ח ואכלו אותו צלי אש וגו'. עולים כמה פירושים.

א. ברשב"ם כת' כל ענייני אכילה הללו דרך חיפזון ומהירות הוא כאדם הנחפז ללכת.
ב. בחזקוני צלי אש שיהא ריחו הולך ונודף בחוטמן של מצרים וידעו שאתם אוכלים את יראתם.
ג. ברבינו בחיי הביא ובמדרש (שמו"ר טו, יג) "צלי אש", בזכות אברהם שהצלתיו מן האש.
ד. באלשיך עוד צוה לנו יתברך שכל תמצית בחינת טומאת העבודה זרה וארסיותה הדומה ונמשל לדם לא ישאר בלבם, שלא יטעמו מאומה מדבר יהיה בו מדמו, ועל כן יהיה צלי אש ששואבת כל הדם אפילו דם האיברים שלא פירש, ועל כן לא תאכלו נא משום דם האיברים שלא פירש, וכן אפילו בשל מבושל במים, שנשאר דם מתבשל במים כי אם צלי אש. והנה כיוון לתקן כל דבר מענין הזביחה וכל הנמשך ממנה בתקרובת העבודה זרה.

ע"כ בנתיים

אפשר שיש לבדוק אם גם בפסח דורות יש דין של חפזון עיין ברכות דף ט' אמנם מהמשנה בפסחים משמע שאין עניין בחפזון בפסח דורות.

בעלזער כתב:אפשר שיש לבדוק אם גם בפסח דורות יש דין של חפזון עיין ברכות דף ט' אמנם מהמשנה בפסחים משמע שאין עניין בחפזון בפסח דורות.

גם אם בפסח דורות אין עניין חפזון, יש בזה הסבר למה שנצטוינו לדורות בצלי זכר לחפזון של פסח מצרים.

שמעתי הסבר (כרגע לא זוכר ממי) שהשי"ת רצה דוקא שהקרבן פסח יהיה "צלי אש"

שכך כל הקרבן נשאר מושלם והכל ביחד וזה רומז לאחדות כלל ישראל.

ב"ה בהזדמנות אני יברר עוד.

הרש"ר לשיטתו מסביר: מצות- כנגד העבדות. מרורים- כנגד העינוי. וא"כ, צלי אש הוא כנגד הגרות. ומביא מיחזקאל יא, שהגלות נמשלה שם "היא הסיר ואנחנו הבשר" עיי"ש. ואח"כ ממשיך בתו"ד בביאור קרא דצלי, וז"ל: ובשל מבושל במים. הבשלה ע"י תוספת מים או שאר נוזלים. - אתם זוכים מידי ה' בחירות גמורה, ולשם כך אין צורך בתוספת עזרת אדם; ואתם זוכים בחירות בבת אחת: "כולו כאחד" (ע' רש"י פסחים עד,א ד"ה ונותן כרעיו).

חיס כתב:שמעתי הסבר (כרגע לא זוכר ממי) שהשי"ת רצה דוקא שהקרבן פסח יהיה "צלי אש"

שכך כל הקרבן נשאר מושלם והכל ביחד וזה רומז לאחדות כלל ישראל.

ב"ה בהזדמנות אני יברר עוד.

מרנא המהר"ל בספר גבורות ה'.

תמיהני איך לא הזכירו כולם בנדון את דברי הזוה"ק בפרשת פנחס דף רנ"א סע"א וז"ל:
וְעַל דָּא אִמְרָא דְּאִיהוּ פֶּסַח אֲמַאי. אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי, וְאֱלָהָא דִּילְהוֹן הֲוָה אִימְרָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִבְּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ סִיבוּ דַּחֲלָא דִּילְהוֹן דְּמִצְרָאֵי, וְתִפְשׂוּ לֵיהּ, וִיהֵא אָסוּר וְתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דִּילְכוֹן, יוֹמָא חַד וּתְרֵין וְג', וּבְיוֹמָא ד', אַפִּיקוּ לֵיהּ לְדִינָא, וְאִתְכְּנָשׁוּ עָלֵיהּ.
וּבְשַׁעֲתָא דְּמִצְרָאֵי הֲווֹ שַׁמְעִין קָל דַּחֲלָא דִּילְהוֹן, דְּתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יַכְלִין לְשֵׁזָבָא לֵיהּ, הֲווֹ בָּכָאן, וַהֲוָה קַשְׁיָא עָלַיְיהוּ, כְּאִילּוּ גַּרְמַיְיהוּ אִתְעֲקִידוּ לְקָטְלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִהְיֶה תָּפִישׂ בִּרְשׁוּתַיְיכוּ, יוֹמָא בָּתַר יוֹמָא, אַרְבָּעָה יוֹמִין, בְּגִין דִּיֶחמוּן יָתֵיהּ תָּפִישׂ, וּבְיוֹמָא רְבִיעָאָה אַפִּיקוּ לֵיהּ לְקָטְלָא, וְיֶיחמוּן לֵיהּ מִצְרָאֵי הֵיךְ אַתּוּן עַבְדִּין בֵּיהּ דִּינָא, וְדָא קַשְׁיָא לְהוּ מִן כָּל מַכְתְּשֵׁי דְּעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִינּוּן דִּינִין דְּיַעַבְדוּן בְּדַחֲלֵיהוֹן.
לְבָתַר דַּיְינִין לֵיהּ בְּנוּרָא, דִּכְתִּיב, (דברים ז) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא. דְּלָא יֵימְרוּן בִּרְעוּתָא וּבְתִּיאוּבְתָּא דְּדָחַלְנָא, אַכְלִין לֵיהּ הָכִי. אֶלָּא אַתְקִינוּ לֵיהּ צָלִי, וְלֹא מְבוּשָׁל, דְּאִלוּ מְבוּשָׁל יְהֵא טָמִיר, וְלָא יֶחמוּן לֵיהּ, אֶלָּא תִּקּוּנָא דִּילֵיהּ דְּיֶחֱמוּן לֵיהּ הָכִי מוֹקְדָא בְּנוּרָא, בְּגִין דְּרֵיחֵיהּ נוֹדֵף.
וְתוּ רֵישֵׁיהּ עָלֵיהּ כָּפוּף עַל קַרְסוּלוֹי, דְּלָא יֵימְרוּן דְּחַיָּה, אוֹ מִלָּה אַחֲרָא הוּא, אֶלָּא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, דְּאִיהוּ דַּחֲלָא דִּלְהוֹן. וְתוּ, דְּלָא יֵיכְלוּן לֵיהּ. בְּתִיאוּבְתָּא, אֶלָּא עַל שַׂבְעָא, אֹרַח קְלָנָא וּבִזָּיוֹן. וְתוּ, עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, אֶלָּא דְּיֶחֱמוּן גַּרְמוֹי רָמָאן בְּשׁוּקָא, וְלָא יֵיכְלוּן לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (במדבר לג) וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים. דִּינִין סַגִּיאִין. תּוּ וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וְלָא חַרְבָּא וְרוֹמְחָא וּשְׁאַר מָאנֵי קְרָבָא.