מאמר נפלא על אודות קדושת ליל פסח
פורסם: ד' מרץ 21, 2012 2:33 pm
בליל יתקדש החג - לילה כיום יאיר
מובא בספרים ש-כהן לוי ישראל הם ר"ת כלי, ובליל פסח בעת התקדש החג, המנהג הוא ליקח לקערה ג' מצות גם כנגד הנ"ל, ואכן מפני שביום זה נפתחים ארובות השמים וכלל ישראל נשפעים זה עתה בשפע גדול אור יקרות, א"כ במה נקיים ונשמר את אלו האורות שקבלנו, והיינו בכח ה-"כלי" שהוא בגימ' ס' המורה על ס' רבוא נשמות ישראל שכולם בלי יוצא מן הכלל בכל מקום באשר הוא שם "כהן לוי ישראל" יושבים ומיסבים למען כבוד שמו ית', זה גופא הכלי קיבל שבו משמרים עמו את כל השפע קודש, ואמנם מה ינעם לן, שליל זה הרי הוקבע שמו ליום שנאמר בו לילה כיום יאיר והוא ר"ת כלי, שבעיצומו של יום זה הוא הכלי עמצו לקבלת כל השפע קודש למען יעמדו ימים רבים.
ובזה אתי שפיר מה שלכאורה תמוה טובא אמאי סידורו של פסח נקראת בשם "הגדה" וכלשונו של רבינו חיים פלאג'י ( ) יש לחקור למה מקראת ברייתא זאת דסיפור יציאת מצרים בלשון 'הגדה' ו'מגיד' ולא לשון 'ברייתא' או 'מכילתא או 'תניא', וכיוצא בו משמות אלו. ואם תמצי לומר שהוא על שם הכתוב "והגדת" לבנך, על זה גופא אני דן אעיקרא, למה באה מצות עשה זאת של סיפור יציאת מצרים בלשון 'הגדה' ולא בלשון 'זכירה' כדכתיב (שם יג ג) 'זכור' את היום הזה וגו', ולא בלשון 'סיפור' או 'אמירה' או 'דבור' וכדומה ע"כ עיי"ש.
אכן להאמור הדברים מאירים, דהנה כתיב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", ונתבאר בספרי הקודש דיש ב' בחינות, א' בחינת 'לילה' שהוא הגלות המרה כמרור שע"ז נאמר "חושך יכסה ארץ", ובו אי אפשר להתקיים אלא כשאוחזים ומתחזקים באמונה וזהו "אמנותך בלילות", אמנם יש עוד בחינה שהוא בחינת 'יום' המורה על "אור - וגאולה" שאז יש לנו את הבינה והדעת להתבונן ולהשכיל בגדלות ושבח ה' יתברך שמו ועל זה נאמר "להגיד בבוקר חסדיך".
וכיון ששנינו דלילה זה ליל שמורים הוא לה' שהיה זוהר ובוהק כאור היום, וכדאיתא בזוהר הקודש (בא ל"ח ע"ב) וז"ל, ותנא הוה נהיר ליליא כיומא דתקופה דתמוז, וחמא כל עמא דינוי דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט יב) ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. על כן נקרא שמו "הגדה" שבזה "נשתנה" הלילה הזה מכל הלילות, בכך שהוא אור וזוהר כאור היום בחינת "הגדה".
וראה ראיתי בס' כהלכות הפסח שהביא דברי האור החיים הק' (שמות יג ח) שכתב לחדש דמלשון המקרא שהסמיך את והגדת ל'ביום ההוא' לאמר, להשמיע שצריך לספר בתוך הסיפור גם את הנס הגדול שאירע בליל היציאה 'שהאיר כאור יום', ואכן לדברינו הנ"ל הדברים ערבים שבעתיים, כיון שהגדה ושבח נאמרת ביום דייקא, ואולי זהו עומק כוונתו שהסמיך 'הגדה' [להגיד בבוקר-זמן של שבח] ל'ביום ההוא' [שהיה בוהק וזוהר].
וכמו כן ראה בדברי רבינו השפ"א (פסח תרמ"ד ד"ה בנוסח) שעפ"י דברי הזוהר אלו יישב את הקושיא דבלילה אין קורין את הלל כדאיתא במגילה (כ ע"ב), ואכן אינו לילה אלא כיום האיר וע"כ נשתנה מכל 'הלילות'.
ובזה מיושב נמי מה שהקשו בספרים אהא דאיתא דבאותו לילה מלו ישראל עוד קודם הקרבת קרבן הפסח (דהא כל ערל לא יאכל בו), ולכאורה איך קיימו קימו מצות מילה בלילה הא קיימא לן לילה לאו זמן מילה הוא וצריך לחזור למול. אכן להנ"ל שפיר דמי כיון שאינו לילה כי אם כיום יאיר.
[ב]
ולהבין ענין זה מה שנשתנה לילה זה שנהפך ליום עד כדי כך שהתורה עצמה קראו לו יום באמרו 'והגדתך לבנך ביום ההוא', ראה בדברי רבינו השפ"א (ויקרא פסח), וז"ל, בזוה"ק כמה פעמים קושיא זו מה שהשי"ת משבח עצמו ביציאת מצרים הלא הבטיח לאבותינו. וכתיב נ' פעמים בתורה הוציאך מארץ מצרים כו'. ותי' כי הי' מסטרא דיובל שנת החמשים עלמא דחירות ע"ש. ועדיין צריך ביאור. וי"ל כי באמת כל הגלות במצרים הי' רק לטובת ישראל ולאשר כי השי"ת הבטיח לאבות כי יצאו ממצרים ברכוש גדול. לזאת עשה השי"ת שיהיו במצרים במדריגה התחתונה מאוד כמ"ש ז"ל כי כבר היו במ"ט שערי טומאה וז"ש אלו לא הוציא הרי אנו כו' כי היו ח"ו משוקעים בשער הנ' בטומאה שאינם יכולין להגאל עוד. וממילא כשנגאלו ניתן לישראל כל השערי בינה עד שער הנ' כי זה לעומת זה כו'. וז"ש ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. שכל מה שנכנסו ונשקעו אז כ"כ בשערי טומאה הי' לטובה. והוא יותר ממה שהבטיח לאבותינו שהי' די בצרה אחת אך כי הי' חמשים גאולות כו'. וז"ש וחמשים עלו בני ישראל כו' כמ"ש בזוה"ק בשלח ובתקונים ע"ש.
לילה זו שבו יצאו בנ"י ממצרים הקב"ה היה לשדד המערכות ולשנות הטבע ולהעלותם לשער הנ' שזה השער הוא בחינת עולם הבא וכלשון השפ"א (תרנ"ד) שגוף הלילה נשתנה בבחינת הזמן שהוא הטבע וכו' וזהו תוקף ביאורו של דברי הזוהר הק' ותנא הוה נהיר ליליא כיומא וכו' שהלילה הגלות נמס ונמוג מהאור שקיבלו שלא מעלמא הדין.
וכיון שבאנו לכאן הרי שיש מקום לפשוט שאלת הירושלמי בדבר מי היה מחברו של בעל ההגדה דראה ירושלמי (מסכת שקלים פרק ה' הלכה א') דאיכא מאן דאמר דאנשי כנסת הגדולה תקנוהו, ואיכא מאן דאמר דרבי עקיבא תקנהו, עיי"ש.
במסכת נדרים (דף לח עמוד א) שנינו, חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייה, חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר, (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלהים, עיי"ש. והנה בתיבות מעט הכל רמוז, מעט היינו מ"ט שערי בינה וע' הלא היינו ע' פנים לתורה.
והנה מבואר מן הריאז"ל וכן הביא רבינו החיד"א בהגדה של פסח (על מעשה דרבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק) דבעל ההגדה בא לחדש דאף אצל בבני ברק שהוא מקומו של רבי עקיבא (עי' סנהדרין לב) סיפרו ביציאת מצרים, כי חז"ל דרשו על הפסוק "וכל יקר ראתה עינו" ראתה עינו של רבי עקיבא יותר ממה שראתה עינו של משה, שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין כמ"ש עה"פ וראית את אחורי (ברכות ז), ורבי עקיבא ראה כל התפילין שנאמר וכל יקר ראתה עינו "ויקר" אלו תפילין (מגילה טז), והאריז"ל מתנח סימנא "וכל יקר ראתה עינו" "כל" שער הנ', ולזה שאל משה "שלח נא ביד תשלח" על ידי רבי עקיבא כמבואר במדרש, כי כל החיפזון להוציא את בני ישראל קודם הזמן היה לבל יכנסו לשער הנ' אשר משה רע"ה לא השיגו בשלמות להיותו זה לעומת זה, משא"כ רבי עקיבא שזכה לשער הנ' יהי לאל ידו לגואלם אף לאחר שיכנסו לשער הנ', ועם כל זה עמד רבי עקיבא וסיפר ביציאת מצרים ע"ש.
ולהמבואר הרי שמסתבר שהאי תנא קדישא רבי עקיבא הוא שחיבר ההגדה, וכמו שריאתי בספרו של רבי חיים פלאג'י זצ"ל הוספה מן המעתיק וז"ל לשונו. אמר המעתיק, אמר המעתיק הצעיר אברהם פונטרימולי יצ"ו, כוותיה דמר ניהו רבה זיע"א נראה לעניות דעתי להכריע דרבי עיקבא תיקנה, יען נבחר לציר נאמן להוציא מבית כלא יושבי חושך כדברי רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני שמות רמז קע"ג) שלח נא ביד תשלח – ביד רבי עקיבא, וכיון דעינו ראתה תוקף הצרות, דהן גווענו כולנטו אבדנו תחת יד פרעה חס ושלום, וה' משמים השקיף על בני אדם, וריחם כרוב חסדיו שלא כדרך הטבע, עמד והתקין להם לישראל שיהיו קורין ליל התקדש חג נוסח ההגדה הלזו, כי לו נאה. ודוגמא וכו' על היות רבי עקיבא מושרש בכל מדוי מצרים הרעים, הרבה לספר ביצאת מצרים בדרושות הכתובים עכ"ל.
ובפרט למאי ששנינו בדברי רבינו השפ"א דלעיל וז"ל וממילא כשנגאלו ניתן לישראל כל השערי בינה עד שער הנ' כי זה לעומת זה וכו', א"כ רבי עקיבא מרא דהאי שמעתא שנמי השיג לזאת השער מה שלא השיג מאן דהו [לאחר חטא העגל] עמד ונתן להם בזה הלילה מתנה זו ואמר ד-כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח, הדגיש את ה-כל לרמז על ה-נ' שהכל ההיכלות פתוחים וכל חד וחד בהאי שעתה יכול להיות נגיעה באלו הדברים וזוהי מה שסיים התנא הרי זה 'משבח' שעולה ש"נ שער נון.
ולמאי דשנינו אתי בזה שפיר במה שפתחנו אמאי ההגדה של פסח נקראת בשם "הגדה" והיינו מפני שמורה על עיקר מצות היום שהוא ו"הגדת לבנך", ואולם בעומק יותר, כתיב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", ונתבאר בספרי הקודש דבלילה שעדיין הוא בחינת "הגלות – חושך יכסה ארץ", יש לאחוז ולהתחזק באמונה "אמנותך בלילות", ואילו ביום שהוא בחינת "אור - גאולה" שיש עתה הבינה והדעת להתבונן ולהשכיל, הרי שאז שייך "להגיד" הגדה ושבח.
וכיון ששנינו דלילה זה ליל שמורים הוא לה' שהיה זוהר ובוהק כאור היום, וכדאיתא בזוהר הקודש (בא ל"ח ע"ב) וז"ל, ותנא הוה נהיר ליליא כיומא דתקופה דתמוז, וחמא כל עמא דינוי דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט יב) ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. על כן נקרא שמו "הגדה" שבזה "נשתנה" הלילה הזה מכל הלילות, בכך שהוא אור וזוהר כאור היום בחינת "הגדה" [זאת ועוד, ה-מה נשתנה סידרו אליהו הנביא בתוך ה"מגיד"].
ובהכי אפשר לפרש בדרך הרמז על מה שאיתא בגמ' פסחים קט"ז ע"א הפלוגתא בין רב אחא בר יעקב לרבנן גבי סומא אם פטור מלומר הגדה, דרב אחא בר יעקב ס"ל דפטור [יליף ליה מהיקש], ולרבנן חייב עיי"ש. ולהנ"ל הרי שמבואר דברי רב אחא דהא כל ענין ההגדה אינו אלא שרואה והאור זוהר אולם הסומא [ברוחניות], שמחה זו מה הוא לו, אולם רבנן סברי דאע"פ כן כיון שנגאלו אף הוא הוא בכלל על יאמר.