פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:למה האונס שבפועל למעשה עכשיו בי"ד אין בגדי כהונה לא מספיק. וכן המניעה מצד השלטונות ואמנם נקרא ע"י זה אנוס ולא בדרך רחוקה והנפ"מ היא בהזיד בשני, אבל כרת וודאי שאינו חייב.

איש_ספר כתב:יש"כ מעניין מאד.

יש ע"ז בהתעוררות תשובה מהגאון הקדוש רבי שמעון סופר הי"ד.

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שני דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו)

איש_ספר כתב:

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שני דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו) וזהו כמעט המקור היחיד שהתורה נותנת דינים, לזמן שאין בית! (המקור הנוסף שזכור לי הוא 'לדורותיכם' האמור בקרבן גרות, שמלמד שבזה"ז אין קרבן גר מעכב) והדבר מופלא מאד. ולא זכור לי שעמדו בענין זה. (וכמדומה שראיתי פעם באבי עזרי שהרגיש בתמיה זו, ואחפש בל"נ).

חלמיש כתב:שנים שאני עומד על מדוכה זו. ובאמת משמע שיש הבדל בין זה שאינו אוכל פסח בזמן שהמקדש קיים והוא בדרך רחוקה, שאז משמע שגם מרור הוא מן התורה (וכבר העירו אחרונים על כך) , לבין בזמן שאין המקדש קיים שזה מהווה דין מיוחד, ולכן אז למדים רק מבערב תאכלו מצות, ואז מרור מדרבנן. ולכאורה אין הכוונה המקדש חרב רק בזמן שלא מקריבים פסחים. (וגם אם משום מקרה כמו בזמן חשמונאים כלל ישראל לא הקריב פסח לכאורה הדין דומה לבזמן שאינו המקדש קיים) והגדר צ"ע ובמקו"א הארכתי בזה.

פסח הבא בטומאה
(בימי חורפו)
יש לעיין בפסח הבא בטומאה אם יש חיוב כרת, דלא מצינו בזה דבר מפורש, והנה בפסחים (פ.): הרי שהיו חצי טהורין וחצי טמאין, אמר עולא שמשלחין אחד מהן לדרך רחוקה, ופריך דהא אתה מדחהו מפסחו, ומשני: שיביא בשני. וקשה הרי אם ישלחוהו הרי יעשו הפסח בטומאה, וקיי"ל שאין תשלומין בשני לפסח הבא בטומאה. וראיתי בהגהות הב"ח שעמד ע"ז וכתב חידוש גדול, דאימתי אין תשלומין בפסח הבא בטומאה דוקא למי שהיה טמא אבל למי שהיה בדרך רחוקה יש לו תשלומין, וצריך ביאור בזה. והנ"ל דלכאורה זה פשוט בסברא להבין אם נניח דרק מי שהיו פטורים בפסח ראשון, בין אם טמא אינו אם היה דרך רחוקה אינם מביאים פ"ש, אבל מי שהיה מזיד או שוגג והיה יכול להביא, זה ודאי יביא בפסח שני, שבפסח שני יש שני גדרים, חדא שהוא חיוב חדש של קרבן, שהרי נראה שאם טמא הפריש פסח בראשון לא הוי אלא שלמים, ואפילו אחר חצות לא הוי פסח, שהרי הוא אינו חייב כלל בפסח, ומי שאינו חייב בקרבן שהפרישו אין השם חל כמ"ש בירושלמי נזיר, אמנם כאן חל לפחות שם שלמים. וגם זה אלמלי לא היה בר פסח אפילו שם שלמים לא היה חל, אלא מכיון שפסח זה אפשר להחזיקו עד זמן פסח שני. וזה ילעי' אם הפריש פסח ששנתו תיגמר לפני פסח שני, לא תחול קדושת קרבן כלל עליו, אלא קדוש לדמים. וחוץ מזה יש דין פסח דהוא מתקן הלאו שניתן לתשלומין, ואפילו לא היה ע"ז שם יו"ט מ"מ הוא ניתן לתשלומין, ולא מחמת עצמו. וכמו שחגיגה דתשלומין לראשון לר"א, ומשום עצמו אינו חייב אם היה פטור בראשון, והכא בפ"ש איכא שני הגדרים, גם שמחמת י"ד באייר מתחייב וגם הוי תשלומין. ודין פסח הבא בטומאה שאין לו פ"ש, הוא שיתחייבו משום זה, אבל אם נתחייב בראשון, פ"ש הוא זמן תשלומין.
והנה בטעם שאמרינן טהרה דחיא, טומאה לא דחיא, י"ל שאם נימא שפסח הבא בטומאה אינו בכרת, שדין תשלומין הוא דוקא לאיסור שיש בו כרת, אבל לפסח שאין בו כרת אין דין תשלומין. ולהכי טמא שאם גם היה עושה בטומאה בפסח לא היה זה מצוה שיש בה כרת, אין לו דין תשלומין. אבל טהור שהיה בדרך רחוקה, הפסח שלו ודאי יש בו כרת, דזה פשיטא דהפסח של הטהורין הוא פסח כשאר פסחים, שלא הותר בו כל איסור. אמנם י"ל עוד טעם, דפסח הבא בטומאה הרי הוא פסח פסול עכ"פ, כמ"ש בפסחים שלמ"ד פסול אין בו שבירת עצם גם בפסח זה אין בו דין שבירת עצם.
וי"ל דאם תלוי בדין כרת, הרי טמא מת שלא עשה פסח עם שאר הטמאים, בזה יש לעיין אם עושה פסח שני, שאם כי כתבנו דטהור שלא עשה במזיד יש לו דין תשלומין משום שחייב בעשה שיש בו כרת, אבל טמא שיש עליו רק עשה ולא עונש כרת בזה יתכן שאין דין תשלומין.
ונ"ל לכאורה ראיה לדין זה דבזבחים (לב:) אמרינן: "רובן טמאי מתים ונעשו זבים, הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן", והנה התוס' הקשו אמאי אמרינן מצורע שראה קרי מכניס ידו, משום דיבוא עשה שיש בו כרת וידחה ל"ת נימא הואיל והותר הותר, וכתבו דבמצורע הרי ההיתר רק על מחנה שכינה, והכא צריך היתר גם על מחנה לויה. וא"כ לכאורה גם הכא בטמאים שנעשו זבים הרי ההיתר של טמאים הוא במחנה שכינה וזבים הרי אסורים גם בלויה. וע"כ צ"ל דגם כאן שייך הטעם שאמרו שיבוא עשה שיש בו כרת וידחה. אבל אם נימא שאין כאן עשה של כרת, הרי ל"ד למצורע. וע"כ דגם בפסח הבא בטומאה איכא כרת.
אמנם באמת כ"ז אינו, שהתם הרי בביאה עסקינן ולהתיר ביאה צריך לטעמים אלו, אבל הכא הרי שפיר יתכן שלא יבוא כלל לא למחנה שכינה ולא למחנה לויה.
אמנם יל"ע בגדר זה, דבפסחים מוכח דהיתר של הבאת פסח בטומאה גורם גם היתר כניסה, שאמרינן דלר"א אפילו זבין מותרים בכניסה משום דמ"מ מותרין, ומהיכן שמותרין, וע"כ דכיון דיכולין להביא יכולין להכנס. והנראה משום דצריך שהבעלים יעמדו עליו.

חלמיש כתב:

איש_ספר כתב:

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שני דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו) וזהו כמעט המקור היחיד שהתורה נותנת דינים, לזמן שאין בית! (המקור הנוסף שזכור לי הוא 'לדורותיכם' האמור בקרבן גרות, שמלמד שבזה"ז אין קרבן גר מעכב) והדבר מופלא מאד. ולא זכור לי שעמדו בענין זה. (וכמדומה שראיתי פעם באבי עזרי שהרגיש בתמיה זו, ואחפש בל"נ).

שנים שאני עומד על מדוכה זו. ובאמת משמע שיש הבדל בין זה שאינו אוכל פסח בזמן שהמקדש קיים והוא בדרך רחוקה, שאז משמע שגם מרור הוא מן התורה (וכבר העירו אחרונים על כך) , לבין בזמן שאין המקדש קיים שזה מהווה דין מיוחד, ולכן אז למדים רק מבערב תאכלו מצות, ואז מרור מדרבנן. ולכאורה אין הכוונה המקדש חרב רק בזמן שלא מקריבים פסחים. (וגם אם משום מקרה כמו בזמן חשמונאים כלל ישראל לא הקריב פסח לכאורה הדין דומה לבזמן שאינו המקדש קיים) והגדר צ"ע ובמקו"א הארכתי בזה.

חלמיש כתב:

איש_ספר כתב:

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שני דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו) וזהו כמעט המקור היחיד שהתורה נותנת דינים, לזמן שאין בית! (המקור הנוסף שזכור לי הוא 'לדורותיכם' האמור בקרבן גרות, שמלמד שבזה"ז אין קרבן גר מעכב) והדבר מופלא מאד. ולא זכור לי שעמדו בענין זה. (וכמדומה שראיתי פעם באבי עזרי שהרגיש בתמיה זו, ואחפש בל"נ).

שנים שאני עומד על מדוכה זו. ובאמת משמע שיש הבדל בין זה שאינו אוכל פסח בזמן שהמקדש קיים והוא בדרך רחוקה, שאז משמע שגם מרור הוא מן התורה (וכבר העירו אחרונים על כך) , לבין בזמן שאין המקדש קיים שזה מהווה דין מיוחד, ולכן אז למדים רק מבערב תאכלו מצות, ואז מרור מדרבנן. ולכאורה אין הכוונה המקדש חרב רק בזמן שלא מקריבים פסחים. (וגם אם משום מקרה כמו בזמן חשמונאים כלל ישראל לא הקריב פסח לכאורה הדין דומה לבזמן שאינו המקדש קיים) והגדר צ"ע ובמקו"א הארכתי בזה.

איש_ספר כתב:

חלמיש כתב:

איש_ספר כתב:

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שתי דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו) וזהו כמעט המקור היחיד שהתורה נותנת דינים, לזמן שאין בית! (המקור הנוסף שזכור לי הוא 'לדורותיכם' האמור בקרבן גרות, שמלמד שבזה"ז אין קרבן גר מעכב) והדבר מופלא מאד. ולא זכור לי שעמדו בענין זה. (וכמדומה שראיתי פעם באבי עזרי שהרגיש בתמיה זו, ואחפש בל"נ).

שנים שאני עומד על מדוכה זו. ובאמת משמע שיש הבדל בין זה שאינו אוכל פסח בזמן שהמקדש קיים והוא בדרך רחוקה, שאז משמע שגם מרור הוא מן התורה (וכבר העירו אחרונים על כך) , לבין בזמן שאין המקדש קיים שזה מהווה דין מיוחד, ולכן אז למדים רק מבערב תאכלו מצות, ואז מרור מדרבנן. ולכאורה אין הכוונה המקדש חרב רק בזמן שלא מקריבים פסחים. (וגם אם משום מקרה כמו בזמן חשמונאים כלל ישראל לא הקריב פסח לכאורה הדין דומה לבזמן שאינו המקדש קיים) והגדר צ"ע ובמקו"א הארכתי בזה.

באבי עזרי ל"מ, אבל ראיתי עתה במוריה ניסן תשמ"ט עמ' קלא, ממו"ר הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א משם מרן הגרא"מ שך זצ"ל יעו"ש.
---
זכור לי שראיתי בעבר באבי עזרי, ששאל הגרא"מ מהגרי"ז או שהגרי"ז אמר לו בשם אביו הגר"ח משהו בענין זה, תמיה על דין מסוים מהא דמקריבין אע"פ שאין בית אבל לא עלה בידי למצוא.

איש_ספר כתב:זכור לי שראיתי בעבר באבי עזרי, ששאל הגרא"מ מהגרי"ז או שהגרי"ז אמר לו בשם אביו הגר"ח משהו בענין זה, תמיה על דין מסוים מהא דמקריבין אע"פ שאין בית אבל לא עלה בידי למצוא.

מיללער כתב:

איש_ספר כתב:

חלמיש כתב:

איש_ספר כתב:

לעצם הדיון ראוי להעיר, שהמעיין בגמ' בפסחים יראה דבר פלא שיש שתי דרשות על חיוב אכילת מצה בלא פסח, אחת למי שאינו יכול לאכול פסח ואחת לזמן שאין פסח! (כך יצא לי בעבר בלימוד הסוגיא ובל"נ עבור שוב פרשה זו) וזהו כמעט המקור היחיד שהתורה נותנת דינים, לזמן שאין בית! (המקור הנוסף שזכור לי הוא 'לדורותיכם' האמור בקרבן גרות, שמלמד שבזה"ז אין קרבן גר מעכב) והדבר מופלא מאד. ולא זכור לי שעמדו בענין זה. (וכמדומה שראיתי פעם באבי עזרי שהרגיש בתמיה זו, ואחפש בל"נ).

שנים שאני עומד על מדוכה זו. ובאמת משמע שיש הבדל בין זה שאינו אוכל פסח בזמן שהמקדש קיים והוא בדרך רחוקה, שאז משמע שגם מרור הוא מן התורה (וכבר העירו אחרונים על כך) , לבין בזמן שאין המקדש קיים שזה מהווה דין מיוחד, ולכן אז למדים רק מבערב תאכלו מצות, ואז מרור מדרבנן. ולכאורה אין הכוונה המקדש חרב רק בזמן שלא מקריבים פסחים. (וגם אם משום מקרה כמו בזמן חשמונאים כלל ישראל לא הקריב פסח לכאורה הדין דומה לבזמן שאינו המקדש קיים) והגדר צ"ע ובמקו"א הארכתי בזה.

באבי עזרי ל"מ, אבל ראיתי עתה במוריה ניסן תשמ"ט עמ' קלא, ממו"ר הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א משם מרן הגרא"מ שך זצ"ל יעו"ש.
---
זכור לי שראיתי בעבר באבי עזרי, ששאל הגרא"מ מהגרי"ז או שהגרי"ז אמר לו בשם אביו הגר"ח משהו בענין זה, תמיה על דין מסוים מהא דמקריבין אע"פ שאין בית אבל לא עלה בידי למצוא.

גם אני הקטן נתקשיתי בזה פה:

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p= ... aa#p273994

האם אפשר להעלות מה שכ' שם במוריה?