הא לחמא עניא - חלק מההגדה או תוספת מאוחרת?
פורסם: ד' מרץ 28, 2012 3:00 pm
מנהגינו למזוג כוס שני של 'הגדה' רק לאחר אמירת הא לחמא עניא, וכן מבואר מלשון השו"ע סי' תעג סעיפים ו-ז, יעו"ש, וראה משנ"ב ס"ק סז. ולכאורה נראה דהיינו משום שזה תוספת מאוחרת ואינה מעצם ההגדה, וכבר עמד ע"ז הרשב"ץ במאמר חמץ, וז"ל:
אולם ראה בפי' הריב"א עה"ת בראשית פרק יט: ואעפ"י דאמרינן בהגדת הא לחמא עניא אני ולא המלאך וכו', הרי שזה שימש כפתיחה להגדה כולה, ונקראת ההגדה ע"ש פתיחה זו.
וכן נראה מסידור הדברים לאחר סימן מגיד, וכן מדברי הרמב"ם שהעתיק אמירה זו לאחר שכתב: נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל... מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא וכו', משמע שזהו מסדר ההגדה.
וראה עוד בספר נוהג כצאן יוסף שכתב שהוציא הא לחמא עניא בלשון מגיד, מפני שכל הפיוטים האלו נקראו הגדה.
וז"ל השל"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (א):
ואולי י"ל שזה באמת הגדה, אבל אין זה התחלה של הסיפור שמתחיל ממה נשתנה, אלא זוהי הגדה בפנ"ע, ראה בארחות חיים וכל בו דזאת היא הודעה לתינוקות למה אנו מחלקים המצה לשתים כדרכו של עני. וזהו הנידון אם זה מישך ל'יחץ' ולכן רק אח"כ מוזגין כוס שני, או דזה מ"מ שייך ל'מגיד'.
[ולפי"ז מבואר ששואלין מה נשתנה הלילה הזה... הלילה הזה כולו מצה, ואע"פ שכבר אמר התשובה מקודם לכן שאוכלים המצה משום שאכלוה אבותינו בארץ מצרים, כי זוהי הגדה בפנ"ע].
. ועי' בריטב"א שזה אינו מסידור המשנה אלא מתיקון האמוראים, וי"א שזה מיסוד הגאונים.ובמשנה (ולא) [ו]בגמ' לא נזכר הא לחמא עניא
אולם ראה בפי' הריב"א עה"ת בראשית פרק יט: ואעפ"י דאמרינן בהגדת הא לחמא עניא אני ולא המלאך וכו', הרי שזה שימש כפתיחה להגדה כולה, ונקראת ההגדה ע"ש פתיחה זו.
וכן נראה מסידור הדברים לאחר סימן מגיד, וכן מדברי הרמב"ם שהעתיק אמירה זו לאחר שכתב: נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל... מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא וכו', משמע שזהו מסדר ההגדה.
וראה עוד בספר נוהג כצאן יוסף שכתב שהוציא הא לחמא עניא בלשון מגיד, מפני שכל הפיוטים האלו נקראו הגדה.
וז"ל השל"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (א):
ומבואר דסבר שזה חלק בלתי נפרד מההגדה.וכבר נודע, כי סדר ההגדה שלנו סודרה בבבל, ו'הא לחמא עניא' יוכיח, שמסודר בלשון תרגום.
ואולי י"ל שזה באמת הגדה, אבל אין זה התחלה של הסיפור שמתחיל ממה נשתנה, אלא זוהי הגדה בפנ"ע, ראה בארחות חיים וכל בו דזאת היא הודעה לתינוקות למה אנו מחלקים המצה לשתים כדרכו של עני. וזהו הנידון אם זה מישך ל'יחץ' ולכן רק אח"כ מוזגין כוס שני, או דזה מ"מ שייך ל'מגיד'.
[ולפי"ז מבואר ששואלין מה נשתנה הלילה הזה... הלילה הזה כולו מצה, ואע"פ שכבר אמר התשובה מקודם לכן שאוכלים המצה משום שאכלוה אבותינו בארץ מצרים, כי זוהי הגדה בפנ"ע].