פורום אוצר החכמה

ביו"ט ראשון של חג שחל בשבת גזרו רבנן על הלולב שמא יטלטלנו ד' אמות לילך אצל חכם ופירש"י ללמוד הנענועים או הברכה.
ותמיה לי טובא מדוע לא גזרו נמי הכי גבי מצה שמא יטלטלנה ללמוד ברכתה.

אפשר שכוונת רש"י לברכת שהחיינו דליתא במצה. והכי נמי מסתברא דהא ברכת המצווה עצמה אין בה אלא ג' מילים.

טעות בידך לוי יקר, דלשון רש"י גבי לולב "וברכתו" שלו, ולא שהחיינו. ויש לדחוק.

אולי יש לחלק דמצה מצוותה בלילה, וא"כ ילך ללמוד ביום, משא"כ לולב שמצוותו ביום ישאיר הלימוד ללילה.

נראה לי פשוט, המצוה היא לאכול, ולאכול לא צריך ללמוד איך....

קו' עתיקה, ליקוט תשובות ראה בס' הסדר הערוך (ויינגרטן).

יוסףלוי כתב:אולי יש לחלק דמצה מצוותה בלילה, וא"כ ילך ללמוד ביום, משא"כ לולב שמצוותו ביום ישאיר הלימוד ללילה.

מעין זה שמעתי מהגר"י אדלשטיין שליט"א
[שהזכיר קושיה זו מהמהרי"ל דסקין]
שעיקר הלכות המצה הן באפיה
וכשחל בשבת האפיה בער"ש ואין חשש

לכך תיקנו שלושים קודם פסח שואלין ודורשין

צביב כתב:לכך תיקנו שלושים קודם פסח שואלין ודורשין

ואז מה נעשה עם השיטות שיש דין שואלים ודורשים שלושים ימים קודם סוכות ובכ"ז גזרו בלולב.
אלא ע"כ כמו שהובא לעיל.

אוהב אוצר כתב:נראה לי פשוט, המצוה היא לאכול, ולאכול לא צריך ללמוד איך....

הרי לך שגם בלולב שמצוותו לנענע כתב רש״י (שהביא ליבא לתיובתא) שיתכן שלא ילך ללמוד את המצווה אלא את הברכה ולפי״ז שאלתו. ופשוט.

אולי משום שאם היו גוזרים על אכילת מצה בשבת, מלבד שהיו מבטלים מצוות אכילת מצה, היו מבטלים גם מצות עונג שבת ועונג יו"ט.
או כלך לך לדרך זו, שנמצא שבכל שבת חוה"מ פסח לא מתקיים עונג שבת, ולא מצאנו שביטלו מצוה בכל שנה ושנה, אלא רק מצוה שעיתים חלה בשבת ועיתים לא, אך שבכל שנה ושנה תתבטל המצוה מאותו זמן, לא שמענו.
או משום שיש איסור להוציא בשר הקרבן פסח מהבית, ויהיה מחוייב ללמוד ברכת הקרבן פסח קודם לכן, וכיון שכבר הגיע לחכם ללמוד ברכת אכילת הקרבן פסח למד ממנו גם את ברכת אכילת המצה.

בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

בס"ד

ושמא יש לחלק בין מצה ללולב, דבמצה אין העם הארץ יודע שיש ברכה אחרת זולת המוציא לחם ולכן אפילו לא ילך לשאול את החכם ולכן אין חשש שמא יעבירנו, משא"כ בלולב הוא יודע שלפני המצוה יש איזה ברכה ולכן החשש הוא שילך לשאול מה מברכין.

י"ל פשוט דמקום אכילה בבית ואין חשש שיקח המצה לחכם גם אם ילך ללמוד הברכה יחזור לביתו לאכול משאין כן לולב

ארי כתב:בס"ד

ושמא יש לחלק בין מצה ללולב, דבמצה אין העם הארץ יודע שיש ברכה אחרת זולת המוציא לחם ולכן אפילו לא ילך לשאול את החכם ולכן אין חשש שמא יעבירנו, משא"כ בלולב הוא יודע שלפני המצוה יש איזה ברכה ולכן החשש הוא שילך לשאול מה מברכין.

מה הסברא לחלק כן? באותה מידה אתה יכול לטעון להיפך, שהעם הארץ חושב שעל מצה מברכים שלוש ברכות וע"כ טפי יש לחשוש שילך אצל חכם.

אבוה דמאיר כתב:י"ל פשוט דמקום אכילה בבית ואין חשש שיקח המצה לחכם גם אם ילך ללמוד הברכה יחזור לביתו לאכול משאין כן לולב

זה הכי נראה, כי את ברכת המצה צריך לעשות בליל הסדר עם ד' כוסות וכי כל העמי ארצות יהיו סמוכין על שולחן הרב? א"כ ודאי אין חשש כזה (דמפני המוציא ודאי אין טענה כי אם כך יהיה אסור לאכול כל שבת שום דבר שאולי יצטרך ללכת ללמוד הברכה)

עוד י"ל דרבנן אסרו מחמת גזירה זו רק עשייה של מצווה אבל עשיית רשות לא אסרו וא"כ גם אם יאסרו מצה של מצווה יהיה מותר אכילת רשות ע"כ לא אסרו כלל
והטעם שלא אסרו דבר רשות בדרך דרוש י"ל עפ"י משתירץ השפת אמת על הקושיה למ"ד מהלך כעומד א"כ לא משכחת העברה של ד אמות ברשות הרבים רק בקפיצה אלא שלדבר מצווה קופץ כדי למהר
וא"כ לא שייך זה בדבר רשות

ולי נראה לתרץ, דמילא בלולב ושופר יכול לילך לרב ולצאת ידי חובה בבית הרב לאחר שילמדו; אבל באכילת מצה, ה"ה פטור מהסיבה בפני רבו, ואם כן יצא שכרו בהפסדו, שהלך לבית הרב ללמוד כיצד לאכלה כדינה ונמצא אוכלה שלא כדינה! ומשם הכי לא חששו לכך.

ליקוט תירוצים.

וצ"ע איך מותר בכלל לברך שום ברכה בשבת, שמא ילך אצל בקי ללמוד הלכות ברכות.

מובא בכ"מ שהא דאסרו נטילת לולב וכו' בשבת היינו מדין מוקצה ועובדין דחול, וגזירה דרבה הוא רק מדוע לא דחו איסור מוקצה.

ע"פ פנימיות הענינים הענין מבואר היטב.

אגב בענין זה יש רמז יפה, דהנה הגזירה נקראת גזירה דרבה - ואכן, שלושת הדברים שנאסרו בגזירה זו הם סופי תיבות רבה: שופר, לולב, מגילה

משולש כתב:וצ"ע איך מותר בכלל לברך שום ברכה בשבת, שמא ילך אצל בקי ללמוד הלכות ברכות.

כי את הברכה הזו כבר יודע מאתמול. (ואם לא למד אתמול למה שילך היום ללמוד).

שמעתי פעם לבאר בזה בדרך מחודשת, שליל פסח הוא ליל שימורים וכמבואר בפוסקים שלכן לא נועלים הדלת להראות שאנו שמורים מכל רע כו' (ולכן גם אין אומרים ברכה מעין שבע כשחל בשבת), וממילא יש שמירה גם ברוחניות ולכן לא חוששים לתקלה שמא יעבירנו.

נראה לישב באופן פשוט שאין כוונת רש"י ללמוד הנוסח, אלא ללמוד איך לברך לפני הנענועים, כי בזה באמת צריך חכם, וכולי האי ואולי, וכמבואר בסי' תרנא בב"י ונו"כ שיש כמה מהלכים בראשונים בענין זה.

דרומי כתב:אגב בענין זה יש רמז יפה, דהנה הגזירה נקראת גזירה דרבה - ואכן, שלושת הדברים שנאסרו בגזירה זו הם סופי תיבות רבה: שופר, לולב, מגילה

להעיר שאף טבילת כלי לרבה אסורה מהטעם הנ"ל [ביצה יז:], וגם הזאה אסורה מטעם הנ"ל [פסחים סט.], וכנראה ששניהם מרומזין ג"כ באות ה' [טבילה והזאה].

צולניק כתב:בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.

==

עכ"פ, מה יאכלו ביו"ט של פסח כאשר חל בשבת, אם אין אפשרות לאכול מצה, (ומסתמא הגזירה תהיה גם על כרפס ומרור וד' כוסות) ?

עושה חדשות כתב:

צולניק כתב:בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.

==

עכ"פ, מה יאכלו ביו"ט של פסח כאשר חל בשבת, אם אין אפשרות לאכול מצה, (ומסתמא הגזירה תהיה גם על כרפס ומרור וד' כוסות) ?

מצה שאי אפשר לצאת בה יד"ח, שלא צריך ללמוד ברכת מצוותה.
כי "המוציא" זה פשוט לו מכל השנה כשאוכל לחם כי האי.

עושה חדשות כתב:

צולניק כתב:בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.


משונה, אטו בגלל התקנה דרבנן שמא יעברנו לא הוי בכלל קום אכול מצה.?

ולגופה של קושיא מלבד כל התירוצים יש לומר עוד [ואלי כבר נכתב ולא ראיתי], שלא ביטלו וגז' בשום מקום חז"ל כהאי, אם א"א כלל לקיים המצווה אפי' מדרבנן, וכמו בתקיעת שופר לולב ומגילה.

פרי יהושע כתב:

עושה חדשות כתב:

צולניק כתב:בכלי חמדה פר' כי תצא כתב שאם היו עוקרים מצוות מצה אף לא היה איסור לאכול חמץ, שהרי כל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ ואיסור חמץ ודאי שלא רצו ולא יכלו לעקרו.

מעניין מאד.


משונה, אטו בגלל התקנה דרבנן שמא יעברנו לא הוי בכלל קום אכול מצה.?

ולגופה של קושיא מלבד כל התירוצים יש לומר עוד [ואלי כבר נכתב ולא ראיתי], שלא ביטלו וגז' בשום מקום חז"ל כהאי, אם א"א כלל לקיים המצווה אפי' מדרבנן, וכמו בתקיעת שופר לולב ומגילה.

ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

אליהו בן עמרם כתב:ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

פרי יהושע כתב:

אליהו בן עמרם כתב:ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

ה"צורה" אינה מן המצוה עצמה.
ומה נאמר לפי דברי הגר'ש פישר שליט'א שה'קיומית' היא המשך ל'חיובית'?

אליהו בן עמרם כתב:

פרי יהושע כתב:

אליהו בן עמרם כתב:ו"קיומית" לפי הגר"א - לאו מילתא היא טפי מקיום דרבנן?

לא, כי אינה ב"צורת" המצווה החיובית, כמו למשל אין בה ברכה על אכילת מצה ועוד, ולכן חשיב כנתבטלה.

ה"צורה" אינה מן המצוה עצמה.
ומה נאמר לפי דברי הגר'ש פישר שליט'א שה'קיומית' היא המשך ל'חיובית'?

אדרבא לפי הגר"ש פישר היה מקום לומר שלא היה מקום לקיומית אם לא היה כאן חיובית, וזה עצמו מוכיח נמי שגם הדרבנן חשיב כחיובית, איברא שיתכן דגז' חכמים לא מעלה ולא מורדת לעניין זה.
עכ"פ אין בזה נפק"מ, כי אני אומר שחכמים לא היו מתקנים לבטל מכל וכל, והצורה כאן היא חשובה שלא ייחשב כהתבטלה המצוה כי יש לה קיום כמצווה חיובית מיהא מדרבנן.

לענ"ד נראה פשוט שאין כונת רש"י לנוסח הברכה שבשביל זה א"צ להביא עמו את הלולב, אלא על צורת הברכה לפני הנטילה שדנו בזה בראשונים הרבה, וממילא במצה ל"ש.

אוצר בלוס כתב:לענ"ד נראה פשוט שאין כונת רש"י לנוסח הברכה שבשביל זה א"צ להביא עמו את הלולב, אלא על צורת הברכה לפני הנטילה שדנו בזה בראשונים הרבה, וממילא במצה ל"ש.

ברוך שכיוונתי לדעתך, וכמו שכתבתי לעיל.