הודעהעל ידי יעקובי » ב' אוגוסט 04, 2014 1:58 pm
הרב אי"ס שליט"א.
1) מה הכונה שתשבי היה קרוב למסקנא וכו', הלא מסקנתו כתובה במאמריו שבספרו ('נתיבי...'), והחליט על 'חבורת חמ"י' ששלשה שותפים לה, ר"ח אבולעפיא, ר"י הכהן (הבתי כהונה), וכמובן רי"י אלגאזי. זכר צדיקים לברכה. האם היו תנודות בדעתו זו? אפשר לפרט? (אגב, כיום אפשר לכתוב כמדומה באופן ברור, שזולת האחרון אין יד האחרים בזה, למרות תקנות איזמיר הבלולות בספר וכו', ואכמ"ל).
2) ולענין צורתו הספרותית של הספר. ירשה מר לדון בזה בכובד ראש ובכל הדרך ארץ הראויה. ראשית, לא נכונה הטענה כאילו החמ"י הודיע שאינו אלא ליקוט וכו', הרי הלשון "גם פה לא עשיתי מאומה כי אם זכרון לראשונים ולאחרונים" לא הובאה אלא אי שם בסוף אחד הכרכים בתוך דברי סיום מהמחבר (ולא יעזור לרב קוסובסקי שהדפיסו בהתחלת הספר), וגם לא נראה יותר מאשר לשון ענוה שיגרתי. וחוץ מזה כתב אולי עוד פעם או פעמיים כשהציג הלכות באיזה ענין (כמדומני מוקצה), הודיע שליקט ההלכות מבלי להזכיר שמות למען ירוץ הקורא וכו'. אבל חוץ מאי אלו אמירות מובלעות פה ושם לא נודע הדבר כלל. אמנם כיום אחר שהרב קוסובסקי מנפנף בזה השכם והערב, נכנס בראש לכולם כאילו אין מקום לטענת הליקוט אחר שהודיע בעצמו, אך כאמור לא נכון.
לא די בזה, מלבד עצם הליקוט (מבלי שנדע), עוד שינה סדרי עולם וייחס לעצמו ולסביבתו (אביו, מורו) דברים רבים מספרי אחרים, וזו כבר הרחקת לכת. אתה עצמך כתבת באחד המקומות כי זהו "זיוף" מבחינה הסטורית, דהיינו שתילת פרטים לא נכונים המבלבלים את המציאות. והרי התוצאות לפנינו, עבודתו החרוצה של יערי, ומסקנותיו ההזויות של הרב קוסובסקי בעקבותיו. (יובהר, לרגל בין המצרים והצורך באהבת חינם וכו', ולמי שלא מכיר, הרב קוסובסקי שליט"א אברך יקר מתמיד וירא"ש, לבו חם לכל דבר קדושה, וכבוד התורה וגדוליה בראש מעייניו, ואלו מניעיו כידוע. ברם כוונתו רצויה אך לא מסקנותיו). הרי מסקנותיהם של יערי וקוסובסקי בנויות בעיקר ע"פ עצם המובא בחמ"י, ומתוך אמון בסיסי שכל קורא נותן לכל מחבר ספר שמעיין בו, ובפרט חיבור נשגב כזה. במקום אחר השוית החמ"י לתורה לשמה לבא"ח וכסא אליהו לר"א מאני, וכתבת שאינו יוצא מגדר תימה, ותו לא. יורשה לי הקטן להעיר, שכמדומה ישנם שני הבדלים מהותיים בין החמ"י לבינם. האחד, הבא"ח לקח את חידושיו הפרטיים וייחסם לחכם אחר, כמו"כ ר"א מאני יצר יצירת פאר שלו בהקדמות וידיעות נחוצות וכו' וייחסה למאן דהו לא נודע, לא כן מי שליקט אין ספור חידושים ויצירות של אחרים וייחסם לבעל ספר חמ"י. השני, מבחן התוצאה, הרי ממעשהו של הבא"ח מקסימום נחשוב שהיה איזה ר' יחזקאל כחלי מתקופת המג"א, שכתב ספר מעניין, עם נידונים מחודשים, ודרך מחודשת בפשיטת הספיקות מתוך סוגיות הגמ', ועוד כמה חידושים פנטסטיים. וכן כסא אליהו, נחשוב שהיה איזה תלמיד בלתי נודע לגר"ח מוולאזי'ן שחיבר הקדמות חשובות בסוד. אבל מהחמ"י, יש עוד המסוגלים לחשוב שחיבר עשרות ספרים ומאות תיקונים ופיזרם ביד רחבה ונפש נדיבה לרבים מחכמי דורו שידפיסום על שמם וכו'. וליתר רצינות, כבר ביסוד עבודתו של יערי, נפתח הפתח לכך שהחמ"י היה מקור לכמה חיבורים שבאו אחריו (כמדומני הוא הראשון שייחס לרי"ל פוחביצ'ר העתקות מהחמ"י ועוד), ובזה התהפכו היוצרות, והוקדם המאוחר ואוחר המוקדם, ונהפך המעתיק למקור והמקורות למעתיקים וכו'. (והרי האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה וכו', ומה יקרה כשאומרים דבר שלא בשם אומרו....?) אולם כיום לאחר שנתבררו הדברים כבר פקע החשש (לכל בר דעת), אבל עד כה (וכן למחזיקים עדיין בטעות) גרם החמ"י לשרשרת ארוכה של טעויות. לענ"ד זה כבר הרבה יותר מגדר תימה בעלמא. אדרבה תקנני אם טעיתי, וכל שתאיר עיני בזה בדברים מושכלים, אודה ולא אבוש.
(גם לא הזכרנו זה שהחמ"י עצמו תוקף קשות את אלו ש"גבה לבם להשחית" להתעטף בטלית שלא שלהם וכל דבריהם גנובים מחיבורים אחרים מעט פה ומעט שם וכו', ולכאורה אין לך דוגמא טובה לזה מספרו. ובפרט שכבר חשף רש"א תפילינסקי שקטע זה עצמו מועתק מספר עוללות אפרים... הרי שאין קץ לתימה... אין מילים לפליאה... כאמור אם יוכל מר להודיעני פשר דבר ולהעמידני בקרן אורה, ישא ברכה ויבא שכמ"ה).