סגי נהור כתב:בדעת התוס', לא הבנתי למה אי אפשר לפרש בתירוצו שלהלן בסוגיא רואים שאפילו למ"ד צריכות כוונה ברור מהברייתא שא"צ כוונת משמיע להוציא, ועאכו"כ לרבא.
בדברי שאר הראשונים, לא הבנתי במה אתה חלוק עלי. מה לא נכון במה שכתבתי: מדברי שאר הראשונים שפסקו כרב זירא בתק"ש דאורייתא (וכן הלכה) ברור עכ"פ שבמידי דרבנן אם נפסוק דלא כרב זירא שוב הדר דינא שא"צ כוונת משמיע.
אין כאן שום על אחת כמה וכמה. שהרי תוספות בקושיה סבר שרבא כן יכול לסבור כר' זירא. למה העובדה שהברייתא הזו חולקת על ר' זירא (שסובר כר' יוסי) משנה את ההנחה של תוספות?
לגבי מה לא נכון.
ברור שאם נפסוק שלא כר' זירא א"צ כוונת משמיע כי ר' זירא הוא זה שאמר שצריך כוונת משמיע.
נושא הדיון הוא האם זה שפוסקים כרבא מחייב שלא לפסוק כר' זירא. והתשובה על זה היא תלוי למה אתה פוסק כרבא. אם זה בגלל שאתה סובר כהבעל המאור אה"נ, זה בדיוק מה שהוא אומר. אבל אם בגלל שאתה סובר כתוספות (ואולי גם רש"י) אז זה לא נכון. אם תסבור כהרי"ף והרמב"ן אתה לא יכול לפסוק כרבא בשום עניין כי לדעתם מסקנת הסוגיא כר"ז ונגד רבא.