בעלזער כתב:רב חיים הבעיה היא שאצלינו הליטאים נשמרים מלהוריד את כל השער שראש, ומשתדלים לצערי להיראות כבן תורה יפה כידוע לך, ואם כן, אין כאן כלל לא תקיפו, שהרי אני שומר גם על מקום הפאות, וגם על כל שערות ראשו של הילד החמוד.
בעלזער כתב:אני שואל ומבקש אנא מכם, האם בשעה שאני משאיר לו לילד שערות גדולות בכל הראש כמו פוני וכו' אם גם אז אני מקיים מצוות לא תקיפו פאת ראשכם.
על פניו נראה שהצדק עמי אלא א"כ מישהו יוכיח לי אחרת
אליהוא כתב:לא תקיפו הוא לאו ולא עשה.
ולענין השני רש"י דברים פרק יד פסוק א "לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים". וכ"ש תלמידי חכמים.
בעלזער כתב:אם הצלחתי להבין אותך, הרי גם ברגע זה אני מקיים מצוות לא תקיפו, כאשר איני גוזר לי את הפיאות, או אפשר שצריך דווקא להחזיק במספרים, כדי לקיים מצוות לא תקיפו.
לשיטתך למה לי לעשות תגלחת בל"ג בעומר ולטלטל את הילד, מספיק שאני מחליט וקובע בלבי שלא אחתוך לו את הפיאות, וגם אם אשאיר אותו כנזיר או כייפי דיינו.
אליהוא כתב:לא תקיפו הוא לאו ולא עשה.
בעלזער כתב:ומאי הבדל יש בין לא תגנוב לבין לא תקיפו.
בעלזער כתב:זה מתחיל לשעשע, אך מה אעשה שבאמת איני יודע פשט בזה, מהו הדבר הזה לקיים בקום ועשה את הלאו של לא תקיפו, מדוע נחשב הפיאות למצווה הראשונה שעושים לילדים, ומדוע לא מצוות לא תלבש שעטנז, כאשר איני מלביש לילדים מלבושי שעטנז.
בעלזער כתב:הדבר פשוט שאינך מקיים את הלאו כל עוד אין אתה מכניס עצמך במצב של ניסיון, שאתה מסוגל לגנוב ואינך גונב, שאתה מסוגל ללבוש שעטנז ואינך לובש, שאתה מסוגל לעבור על לא תקיפו ואינך גוזז את הפיאות, אך כשאתה מקפיד שבכל הראש ישארו פיאות ואינך מסוגל כלל להתגלח באופן כזה שתעבור על לא תקיפו אין זה נחשב לקיום מצוות לא תעשה לא תקיפו בקום ועשה.
וממילא אלו שמקפידים על פוני ושערות גדולות ולא יתכן שיבואו כלל לידי לא תקיפו אין הם מקיימים לא תקיפו בקום ועשה.
שחר כתב:וכי תעלה על דעתך שכל השכר הוא רק אם היה מתחשק לו לגלח מה שאסור ונמנע מכך? האם כך יתפרשו דברי המדרשים הנ"ל??? דוקא במקום שהיה רוצה לעשות אחרת?
בעלזער כתב: והוא הדין בלא תקיפו, כאשר מישהו מקפיד על כך להסתפר רק מספר עשרים לדוגמא, ואינו מסוגל לעשות לעצמו תגלחת כי זה מכער אותו, מדוע יקבל שכר על כך, אם הניח מספר עשרים גם במקום הפאות.
בעלזער כתב:חלילה, לא אמרתי שכוונת המדרש הוא דווקא כשרצה לעשות אחרת, אמרתי, שצריך להיות מסוגל ללבוש שעטנז ולחרוש בכלאים, והוא הדין בלא תקיפו, כאשר מישהו מקפיד על כך להסתפר רק מספר עשרים לדוגמא, ואינו מסוגל לעשות לעצמו תגלחת כי זה מכער אותו, מדוע יקבל שכר על כך, אם הניח מספר עשרים גם במקום הפאות.
בעלזער כתב:ואין כוונת המדרש לומר שכל הלובש בגד ללא שעטנז מקיים מצוות לא תלבש שעטנז, וכדו', והוא פשוט.
לומד_בישיבה כתב:גם כאן לא מצאתי מה קשר בין עשיית חלקה לעשותו במירון.
אשמח מאוד לקבל תשובה מן החכברים הנכבדים כאן.
משנתו
הלוך אחר המחשבה
שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת, הן בדיני נזיקין, והן בקרבנותיו מי שאינו מתכוון ודן לכף חובה את השלטונות הרומיים מאחר שגם 'מעשיהם הנאים' נעשו מתוך כוונה פסולה. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים