פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב:

את הדוגמא שלך אני דוחה שהישיבות רואות את הגר"א כמורה דרכן והוא היה אוחז שמנחה גדולה היא לכתחילה

בלי קשר לויכוח שלכם. אודה לך אם תציין את המקור לזה.

או"ח ריש סימן רל"ג.

יחפש מר באוצר: מנחה{1}גדולה{10}לכתחילה{20}+גר"א. וימצא נחת לנפשו.

מה הכוונה בהמספרים תוך החיפוש?

אגב מנהג כל הישיבות ללמוד גמרא ולא אומרים תיקון...

שמואל דוד כתב:מה הכוונה בהמספרים תוך החיפוש?

אגב מנהג כל הישיבות ללמוד גמרא ולא אומרים תיקון...

אכן, דיברנו על זה באריכות בעמודים הקודמים.

ידעתי גם ידעתי

משולש כתב:גם מנהג ששוּנָה, מנהג הוא. אבל "ידו על התחתונה" כמש"כ הפוסקים בעניין.
ועל כן פסקו כמה פוסקים שחסיד יכול לחזור לנוסח אשכנז כי אבותיו שינו שלא כדין. והוא הוא.

כמו תמיד אפשר לטעון גם שבתראי עדיך כי ראה את המנהג הראשון

לעומקו של דבר כתב:

משולש כתב:גם מנהג ששוּנָה, מנהג הוא. אבל "ידו על התחתונה" כמש"כ הפוסקים בעניין.
ועל כן פסקו כמה פוסקים שחסיד יכול לחזור לנוסח אשכנז כי אבותיו שינו שלא כדין. והוא הוא.

כמו תמיד אפשר לטעון גם שבתראי עדיך כי ראה את המנהג הראשון

הרבה פעמים לא מדובר באיזה "בתראה" ששינה מנהג, אלא סתם שיבוש. (שוב, אנחנו מדברים הכל באויר, אין כל המנהגים מקשה אחת לחתות אותם בחדא מחתא. ואפשר לדון כ"א לגופו שיש בו מאפיינים שונים מחבירו).

מתוך מאמר 'ומסר לן אורייתא', עיתון קוראים אלעד התשס"ט, הרב שמואל ברוך גנוט


רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש הפליג בגודל חשיבות לימוד התורה בכל ליל שבועות וכתב שכל התיקונים הנתקנים בעולמות העליונים על ידי לימוד התורה בלילה קדוש זה, רשומים וכתובים בספר הזכרונות לפני ה' והקב"ה מברך את הלומדים בעולם העליון. וקבלה בידינו מהאריז"ל (וכפי שהביאו המשנה ברורה ורבים מהפוסקים), שיהודי שלא ישן כל הלילה ועסק בתורה ולא עסק כלל בשיחה בטלה, מובטח לו שלא יארע לו שום נזק ושישלים את שנתו. למוד זה, כתב מרן הבן איש חי, ממשיך לקדש את האדם בקדושה וטהרה ועניינו גדול. וצריך לשנן ולזכור שבמקום לחפש סגולות מפוקפקות, הנולדות בעולמנו חדשות לבקרים, הנה יש לנו סגולה בדוקה ונפלאה מרשב"י זי"ע, מהאריז"ל ומיתר גדולי עולם, ללמוד בלי הפסק כל הלילה. וכמובן, כתב היעב"ץ: "הנעורים בלילה יזהרו שלא יעסקו בדברים בטלים ושחוק, כי אז נאה להם השינה ונאה לעולם"...

ואדם שמתקשה ללמוד כל הלילה, עליו לפחות ללמוד ככל יכולתו, ולפחות עד שעת חצות. והכף חיים כתב שאדם זה, המתכוון ללכת לישון, לפחות ילמד את חלק התנ"ך שב"תיקון ליל שבועות".

"תיקון ליל שבועות"

הזוהר הקדוש כותב שבלילה קדוש זה שוזרים בלימוד תורה לנביאים וכתובים והאריז"ל תיקן את סדר "תיקון ליל שבועות" (שיש בו נוסחה אשכנזית ונוסחה ספרדית), בצירוף משניות מכל מסכת, משנה ראשונה ומשנה אחרונה. לימוד זה נחשב לפני הקב"ה כאילו לומדה למד את כל את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בהיותו "טועם" מכל ספר וספר מעט, מהתחלה ומהסוף (דרך פיקודיך).

בישיבות הקדושות נהגו ללמוד תורה בעיון, כיתר סדרי הישיבה, טעמו וראו כי טוב ה', ה"גישמאק" והטעם המיוחד בלימוד, ולא לומר את "התיקון", וכן כתב החוק יעקב, שנהגו בבית חמיו הגאון זצ"ל ללמוד תורה שבעל פה בעיון, ואילו "התיקון" נועד לדעתו רק לעמי הארצות שאינם יכולים ללמוד גמרא כהלכתה. ורבים לוקחים לעצמם נושא מיוחד או מסכת קצרה ולומדים את כולה מהחל ועד גמירא, להוסיף ולהתענג על זיו תורתנו המתוקה והקדושה. וה"שולחן ערוך הרב" כתב שצריך שעיקר העסק בלילה זה, יהיה בתורה שבעל פה.

ואולם ישנם מגאוני ארץ (וביניהם הגר"א ז"ל מוילנא, החתם סופר, החיד"א והשל"ה הקדוש, הגאון האדר"ת, מרן הקהילות יעקב ומרן הגרש"ז אוירבך. וכמובן, כל גדולי הרבנים הספרדים וכל גדולי האדמורי"ם), למדו דווקא את "התיקון", שעניין לימודו גבוה מאד לפי תורת הסוד. ומסופר ששאלו את המגיד מדובנא מדוע הוא לומד גמרא ואילו רבו הגאון מוילנא אומר את "התיקון". השיב על כך המגיד מדובנא במשל לבעל חנות שהניח את הדוגמיות והתצוגה בחלון הראווה של חנותו, כאשר בחנות עצמה לא היו כלל מוצרים.." הגאון מוילנא שיודע את כל התורה כולה, יכול להציג בליל שבועות את "תצוגת חלון הראווה" שלו, מעט מכל "הסחורה" שיש לו, קצת מכל ספר בתורה ומעט מכל נושא." הסביר המגיד מדובנא, "אך אני, שהחנות שלי ריקה מתורה. מה יעזור שאציג בחלון הראווה את "התצוגה", בעוד שהחנות שלי בעצמה ריקה?!"...
וכששאלו את מרן החזון איש מה ללמוד בלילה קדוש זה, אזי ישנם שהשיב להם ללמוד גמרא בעיון וישנם שאמר להם ללמוד את "התיקון", כל אחד לפי סגנונו ומעלתו ודרכיו, ונהרא נהרא ופשטיה, וכתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "הלכות חג בחג", בסכמו את הנושא: "וכל הלבבות דורשים ה', ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוונו ליבם לשמים. והעיקר הגדול הוא שלא לזלזל אחד במנהגו של חברו".

וסיפר לי השבוע אחד מידידי בכולל, שאביו למד בישיבת פוניבז' והוא ניגש למרן הגרא"מ שך זי"ע ושאלו, שמנהג אבותיו לומר את ה'תיקון', אך בישיבה הרי לומדים גמרא, מה עליו לעשות. השיב לו מרן זצ"ל: 'אסור לזלזל במנהגי אבות, אך גם אסור לחרוג מסדרי הישיבה. לכן, כשתה בישיבה עליך ללמוד גמרא כסדרי הישיבה, אך מיד כשתעזוב את הישיבה, תשוב למנהג אבותיך ותאמר את ה'תיקון'.

לימוד משניות וספרי המצוות

ידוע המעשה נורא ההוד על מרן הבית יוסף זי"ע, שהוא וחבורתו הקדושה למדו בלילה קדוש זה משניות, ונגלה אליהם המגיד מן השמים והאריך בגודל חשיבותם אצל הקב"ה בזכות לימוד המשניות. וכן כתבו היעב"ץ ובעל "סדר היום" וה"יוסף אומץ", ללמוד משניות דווקא בליל שבועות. ואולם הגאון החיד"א סבר שאין ללמוד משניות בלילה זה, ורבים חולקים עליו בעניין.
ספרים רבים וחשובים (כמו היעב"ץ וסדר היום ויוסף אומץ ויסוד ושורש העבודה) המליצו ללמוד את ספרי המצוות שחיברו הר"ש בן גבירול או הרמב"ם או "החרדים" או הש"ך ("או כל ספר אחד שסידר את תרי"ג מצוות"- יוסף אומץ), ומנהג הספרדים לומר גם את "האידרא רבא" ו"האידרא זוטא" (החיד"א בספרו לב דוד).

הבעש"ט: קשירת קישוטי הכלה

הספרים הקדושים האריכו בגדול העניין ללמוד בלילה זה ברציפות ובהתמדה, בלי להפסיק כלל. ובספר "זוהר חי" (להגה"ק מקאמרנא זצ"ל) כתב בשם הבעל שם טוב הקדוש שטוב להיזהר שלא להפסיק בדיבור בטל כל הלילה, וגם לא להפסיק בשיחה שנראית בטלה, עד לאחר קדושת "כתר" שאומרים בתפילת מוסף, "כי אז עולים כל קישוטי כלה שעשה בלילה".

בשער הכוונות להאריז"ל כתב שיש לטבול במקווה טהרה כשיאור היום, קודם עלות השחר, והוא על פי הסוד, והשל"ה הקדוש הפליג בגודל טבילה זו, הפועלת תיקון גדול.

אולי יצטטו כאן ממקראי קודש פסח ח"ג סי' ל"ד (בעד הלימוד בעיון)

היו שנהגו בסוכות ללמוד גמרא בעיון,
ואמרו שכתוב ללמוד בסוכה בסתרי תורה,
ואצלם ללמוד סתרי תורה זה ללמוד בעיון - לראות את עומק התורה וסתריה

ואולי כן גם בליל שבועות

הכל תלוי במזל, אפי' ספר תורה שבהיכל.

תפילת השל"ה שהביא אותה בדרך אגב, ולא ידוע מי מחברה ומה מקורה, הפכה להיות חובה גמורה לכל כלל ישראל, עד שמי שלא אומר אותה אינו אלא מן המתמיהים.

אבל תיקון ליל שבועות שהשל"ה אומר עליו "בכל ארץ ישראל ובכל המלכות, אין נקי, כולם כאחד מגדולים ועד קטנים, וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעיהם". ומובא בהרבה פוסקים. היא מוטלת בקרן זוית. (עד שקופת העיר יקימו מניין לומדי תיקון על קבר השל"ה בליל שבועות).

ואגב אמרתי השבוע באיזה מקום, שאם מבטלים תקנת האריז"ל ור' שלמה אלקבץ מפני "ביטול תורה באיכות" עדיף היה לבטל את קבלת שבת ולקבוע תחתיו סדר גפ"ת. היות והקשר בין 'לכו נרננה' לשבת הוא רק במספר המזמורים (ששה כנגד ששת ימי השבוע, ולזה מספיק גם ו' דפי גמ' וכדומה). לעומת הקשר בין התיקון לשבועות שהוא גוף התורה שניתנה ביום זה: תורה נביאים כתובים וכו'.
גם קבלת שבת יוצא הרבה יותר זמן מתיקון ליל שבועות. (קבלת שבת 20 דקות כפול 52 שבתות, ותיקון ליל שבועות 3.5 שעות).

קבלת שבת הנהוגה היום היא תקנת הרמ"ק ולא תקנת האר"י

משולש כתב:הכל תלוי במזל, אפי' ספר תורה שבהיכל.

תפילת השל"ה שהביא אותה בדרך אגב, ולא ידוע מי מחברה ומה מקורה, הפכה להיות חובה גמורה לכל כלל ישראל, עד שמי שלא אומר אותה אינו אלא מן המתמיהים.

אבל תיקון ליל שבועות שהשל"ה אומר עליו "בכל ארץ ישראל ובכל המלכות, אין נקי, כולם כאחד מגדולים ועד קטנים, וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעיהם". ומובא בהרבה פוסקים. היא מוטלת בקרן זוית. (עד שקופת העיר יקימו מניין לומדי תיקון על קבר השל"ה בליל שבועות).

כלומר: לתיקון ליל שבועות, בתקופת השל"ה היה יותר מזל ובתקופתנו יש פחות
ואילו לתפילה על הבנים, בתקופת השל"ה היה פחות מזל ובתקופתנו יש יותר.
ומכאן ראיה שאפשר לשנות המזל.

----
מה פירוש שהשל"ה הביא 'בדרך אגב'?

--
אגב, תפילת השל"ה גם היום כמדומני שאמירתה לא נתקבלה בחובה אלא אומרים אותה בסוג של מהיכי תיתי, תפילה יפה ולא ארוכה מידי, אז למה לא. אך אין כאן מנהג מיוחד או משהו משמעותי, יש תפילה יפה עם זמן מסוגל.

--
הרעיון של לכה דודי הוא נחמד אולי, אבל על הלימוד בליל שבועות יש את המגן אברהם שאומר טעם שלפי"ד העיקר הוא להיות ניעור וללמוד, החק יעקב שפוסק בדווקא (לא רק כהיתר) שת"ח יעסקו בלימוד כדרכם, ומוהר"ן מברסלב שאומר שהעיקר להיות ניעור ושלא כמו ליל הושע"ר, מנהג המגיד מדובנא כידוע (וכפי הנמסר הגר"א לא הקפיד עליו), וכן הוא מנהג הישיבות משך רבות בשנים.
ואילו הרעיונות המקוריים על לכה דודי האלטרנטיבי יצאו מפ"ק של הרב משולש.

בדברים כגון דא אין לעולם הכרעה ברורה כל אחד עושה לפי מנהגי אבותיו ולפי מה שהוא מתחבר זו באמת ההגדרה הנכונה, אי אפשר לכפות מי שאינו מסוגל לומר תיקון שחש שזה אינו מרומם אותו למקום הנכון להכריח עצמו לומר תיקון, אבל עם הזמן אדם יכול ללמוד את טעמי הדבר ואולי להגיע למקום שממנו אמירת התיקון תעשה לו את הדבר הנכון דהיינו מעין דמעין אותה תחושת רוממות שגרמה למתקנים שהיו בקיאים בסוד ה' ויודעים לעשות כיוונים למלכות שמים. "מצות אנשים מלומדה" למי שלא הייתה זו בשבילו מסורת אבות, איני יודע אם זו הייתה המטרה של המתקנים.

פרי יהושע כתב:בדברים כגון דא אין לעולם הכרעה ברורה כל אחד עושה לפי מנהגי אבותיו ולפי מה שהוא מתחבר זו באמת ההגדרה הנכונה, אי אפשר לכפות מי שאינו מסוגל לומר תיקון שחש שזה אינו מרומם אותו למקום הנכון להכריח עצמו לומר תיקון, אבל עם הזמן אדם יכול ללמוד את טעמי הדבר ואולי להגיע למקום שממנו אמירת התיקון תעשה לו את הדבר הנכון דהיינו מעין דמעין אותה תחושת רוממות שגרמה למתקנים שהיו בקיאים בסוד ה' ויודעים לעשות כיוונים למלכות שמים. "מצות אנשים מלומדה" למי שלא הייתה זו בשבילו מסורת אבות, איני יודע אם זו הייתה המטרה של המתקנים.

א. התיקון היה מנהג אבות של כל ישראל, ואלו שלא אומרים אותו שינו מנהג אבותיהם.
ב. השכל צריך להנהיג את הרגש ולא לעשות "לפי מה שהוא מתחבר" אלא להיפך להתחבר אל מה שצריך לעשות.
ג. איני יודע מה היתה מטרת המתקנים. אבל השל"ה מעיד שהתפשט בכל סביבות ארץ ישראל גדולים וקטנים "אין נקי". (וכך היה המצב אח"כ ברוב תפוצות ישראל).

לפ"ז גם אלו שכן אומרים תיקון שינו ממנהג אבותיהם (לפני השל"ה) שלא אמרו...

משולש כתב:ב. השכל צריך להנהיג את הרגש ולא לעשות "לפי מה שהוא מתחבר" אלא להיפך להתחבר אל מה שצריך לעשות.

הפלא הוא שדווקא בעניין ה'תיקון', לאחר מחקר מקיף בנושא, מאריך הרב המבורגר כ"כ לרגש את נפש הקורא ברוממות אמירת ה'תיקון'.

פלגינן כתב:

משולש כתב:ב. השכל צריך להנהיג את הרגש ולא לעשות "לפי מה שהוא מתחבר" אלא להיפך להתחבר אל מה שצריך לעשות.

הפלא הוא שדווקא בעניין ה'תיקון', לאחר מחקר מקיף בנושא, מאריך הרב המבורגר כ"כ לרגש את נפש הקורא ברוממות אמירת ה'תיקון'.

כנראה אלו המקורות שעמדו לפניו. אם יש לך מקורות על התרגשות בזמן חופת טלית או מיין תביא לו ואולי הוא יכלול אותם במהדורה הבאה.

שמש כתב:לפ"ז גם אלו שכן אומרים תיקון שינו ממנהג אבותיהם (לפני השל"ה) שלא אמרו...

על כן ישנן שתי אפשרויות: א. מנהג אבותינו הראשונים לישון בלילה וללמוד ביום. ב. מנהג אבותינו האחרונים ללמוד בלילה את התיקון. (הרשות לחכמים לקבוע מנהג). אפשרות שלישית אינה קיימת.

הסיפור הידוע עם המגיד מדובנא והגר"א, כמובן אם הוא מוסמך, מכחיש קצת את דבריך. כוונתי לומר שהמגיד מדובנא ראה כסביר את האפשרות ללמוד בלילה ולא להגיד תיקון, ומסתמא גם אחרים במקומו נהגו כך.

אוצר החכמה כתב:הסיפור הידוע עם המגיד מדובנא והגר"א, כמובן אם הוא מוסמך, מכחיש קצת את דבריך.

יודעי העתים טוענים כי המקור הראשון לסיפור זה [על המגיד מדובנה והגר"א] הוא משנת תשכ"ז, ואין לו כל מקור מוסמך.
אם כבר ניתן להביא מהחק יעקב [הפלאי?] שכתב שה'תיקון' מיועד לעמי-ארצות, ועליו כנראה סמכו העולם.

בתשכ"ז וודאי שלא. שכן המעשה מופיע כבר בשרי המאה שיצא בשנים תשיב-תשטז.

גם מופיע בספר שיח שרפי קודש שיצא בתרפח.

אוצר החכמה כתב:הסיפור הידוע עם המגיד מדובנא והגר"א, כמובן אם הוא מוסמך, מכחיש קצת את דבריך. כוונתי לומר שהמגיד מדובנא ראה כסביר את האפשרות ללמוד בלילה ולא להגיד תיקון, ומסתמא גם אחרים במקומו נהגו כך.

מהו?

היה מעשה שנזדמן לפני חג השבועות לווילנה הזמין אותו הגר"א לחוג את החג בביתו והיו שניהם ערים כל אותו הלילה הגר"א עסק בתיקון ליל שבועות ואילו המגיד מדובנה ניגש אל ארון הספרים הוציא משם מסכת אחת של תלמוד בבלי וישב ועסק בה כל הלילה ראה הגר"א מווילנה שאורחו החביב יושב ועוסק בתורה כבכל ימות השנה ניגש אליו ושאל אותו מה טעם אין כבודו קורא בתיקון ליל שבועות כפי המנהג אמשול לו משל לרבנו החזיר המגיד מדובנה למה הדבר דומה לאותם הסוכנים הנוסעים מטעם הסוחרים הסיטונאים שבכרכים ודוגמאות בידם חתיכות שונות של ארג מכל מין ועל פי הדוגמאות האלה הם מוכרים סחורות שונות לסוחרים ולחנוונים שבעיירות הקטנות על מנת להמציא להם אחרי כן מאת הסיטונאים את הסחורה לפי הכמות הדרושה כמובן יש ערך לדוגמאות אלה אם במחסני הסיטונאים ישנה סחורה לרוב מכל מין ומין אבל הדוגמא כשהיא לעצמה מבלי שתהא במחסן סחורה מן המוכן במידה מספקת אין לה כל ערך בליל שבועות המשיך המגיד מדובנה את דבריו צריכים אנו להראות דוגמאות מכל מה שקרינו ושנינו ולמדנו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה במשך כל השנה וקטעי הפסוקים והמאמרים שבתיקון ליל שבועות הן הן הדוגמאות מכל מין מתורה מנביאים וכתובים ממשנה ותלמוד וכדומה אבל הדוגמאות האלה יש להן איזה ערך רק כשהן יוצאות מפי רבנו אשר צבר לו באוצר חוכמתו סחורה לרוב מכל המינים אבל אדם כמוני שלא קראתי ולא שניתי ולא למדתי כלום כל השנה אם אבוא בליל שבועות להראות את הדוגמאות בשעה שמחסני ריק לגמרי הרי אני מביא את עצמי לידי גיחוך

משרי המאה.

אוצר החכמה כתב:בתשכ"ז וודאי שלא. שכן המעשה מופיע כבר בשרי המאה שיצא בשנים תשיב-תשטז.

אכן, אליו אפילו לא ציינו. אבל אין ספק שהוא המקור. וכידוע הוא לא היה מלקט אלא מחבר.
אמנם את הרעיון שה'תיקון' הוא 'חלון ראווה' לכל התורה, כבר הזכירו לפניו, אבל ללא קשר למגיד והגר"א.

כמ"ש אח"כ המקור הוא שיח שרפי קודש (שיצא בתרפ"ח) שכותב ע"ז שמעתי, ומסתמא גם מיימון לקח משם.

גם אם המעשה היה, מי פוסק הלכה מתוך "משלי המגיד מדובנא"? (ובפרט לדחות את רוב רובם של הפוסקים האחרים מלבד 'חק יעקב').

במאמר של הרב טריגר שהובא כאן כתוב שכבר העירו שהמשל הנ"ל מופיע בספרו של ר' חיים קנולר דבר יום ביומו, על ע"ה שלא רצה ליתן לת"ח ספר התיקון שלו.
נמצא כאן, נד' תרסז.

ושו"ר שכ"ה בשרשי מנהגי אשכנז.

לא עיינתי כעת בכל מה שהובא כאן

אבל בשער הכונות כתוב מה שמוכרח לומר
ומשמע שיש חיוב לכולם, [אבל במקום שאין ספרי תיקונים שאני]
ונראה שהאריז"ל בא להשמיט את מה שכתב השל"ה הק' [כלומר את מה שיסד רבי שלמה אלקבץ]
ולומר שאין הכרח לומר את כל זה

ובשאר הלילה יעסוק בחכמת האמת לפי השגת...

סוף דבר הויכוח העתיק בעד התיקון או נגד היא תוצר של חשיבה שמרנית משני הצדדים כל אחד בערוגה שבה גידלו אותו הכל מודים שבני הישיבות צריכים לנהוג כהוראת רבותיהם והכל מודים שישנם שרי תורה גם ליטאים שחלקם נהגו כך וחלקם אחרת אז כל נקודת הויכוח היא על היכולת של אברך שעזב את הישיבה להפעיל חשיבה מחודשת על דרכו בחיים ובכן רבותי התיקון הוא רק סימפטום למקובעות שהפכה לבת בית בקרב המכונים חניכי הישיבות ולו כל ביטויה היה רק באי אמירת תיקון הרי אנו בני מזל די אם אומר שאני מתבייש שרמים חשובים שיצא לי לשוחח איתם לא היתה להם אפי את הסקרנות המתבקשת לעבור על נפש החיים מכריכה לכריכה שלא לדבר על אמונה וביטחון ועל קא עם כל היופי של הכתיבה שלו .....בקיצור קצת בדק בית פנימי מעולם לא הזיק לאף אחד ....

בשעתו קראתי תיעודים שבישיבת וולוז'ין לא נהגו לומר תיקון (אולי אצל שטמפפר). מישהו יודע להצביע לי על מקור ברור שכותב כך?

אביאה בזאת מעשה נחמד ששמעתי ממו"ר אבי שליט"א. בליל שבועות באחת השנים בהיותו בן ישיבה בישיבה הגדולה בירוחם, נכנס המשגיח הג"ר שמשון דוד פינקוס זצ"ל להיכל הישיבה קודם תפילת ערבית של ליל החג, וביקש את רשות ראש הישיבה לשאת דברים. משקיבל רשות, פתח ואמר: ראש הישיבה שליט"א לא כ"כ יאהב את מה שאומר בשיחה זו, ובכל זאת ברצוני לומר זאת... ולאחמ"כ נשא דרשה כמחצית השעה אודות חשיבות ומעלת אמירת 'תיקון ליל שבועות'. בסיום השיחה, הדגיש שדבריו לא נאמרו 'למעשה' אלא רק שיבינו את העניין.
ומסיים מו"ר אבי, שאותה שנה, לראשונה לא בושו הבחורים החסידיים לקיים את מנהג אבותיהם ולאמור תיקון ליל שבועות...

רון כתב:וכפי שכתוב במהר"ח או"ז [הביאני לזה הרב עושה חדשות שליט"א] דתלמידים אצל רבם פטורים מכל המצוות כולם. וביאור דבריו לפי שבישיבה עסוקים בדבר אחד שהוא בנין האישיות התורנית ותו לא. ואכמ"ל בזה.

איה מקום כבודו?
ייש''כ!

צביב כתב:מנהג אוקריינה הישן [כנראה לפני זמן החסידות]
היה משמרות של ריקוד בליל שבועות
שכשנגמר כוחם היו מתחלפים

ואמר רבי נחמן מברסלב שבליל שבועות העיקר הוא להיות ערים
[וכמו ששמעתי ממו"ר שבשבועות עוסקים בחיזוק הרצון לקבל את התורה
וזה ע"י עירנות בלילה,
ע"י שיר האקדמות,
וכן ע"י תיקון ליל שבועות שבו מגלים את רצוננו ללמוד את כל חלקי התורה
וזה מש"כ כ"ד קישוטין וד"ל]

אאמין להשורה ראשונה בדבריך כשתביא מקור הגון לכך.