פורום אוצר החכמה

זה היה המנהג הכללי באשכנז
(ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהוא הנכון)

יש לך ראיה שמנהג זה הוא הנכון?,לבד זה שהמון ואף רוב הראשונים קראו לספירת העומר בלשון ברכה.!

אין ראיה אלא סברא בעלמא שע"פ רוב מצוה שאינה כוללת אלא אמירה קצרה הוכנסה לתוך הברכה כגון קידוש והבדלה

במקרים האלה הנוסח אינו אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על.. וזה באמת לא כל כך הגיוני כי במקרה כזה הברכה בעצמה היא המצווה ולא שייך לברך על המצווה ולעשותה ביחד.

מה לא הגיוני בדבר

הסברתי. יש שני סוגים. ברכה על המצווה וברכה שהיא המצווה עצמה. לצרף את שניהם זה צירוף של שני דברים ואכן לא מצינו שעושים את זה (עד כמה שאני חושב כרגע. יש לך דוגמה שכן עושים כך?)

מלבד זאת יש קושי נוסף. שבמקרים שתיקנו ברכה כמצווה אין אופציה של קיום המצווה ללא הברכה. כלומר בקידוש והבדלה יש בתפילה אבל אין עשיית הדבר ללא ברכה. (אנו מבדילים בלא ברכה כדי להתיר במלאכה אבל אינו נחשב שקיים את המצווה וחייב להבדיל.) ואילו כאן אם ספר בלא ברכה אינו יכול לספור עוד היום בברכה, אא"כ תגיד שמנהג אשכנז הנ"ל חולק על הדין הזה.

קידוש היא מצוה גם ללא הברכה (אלא שמדרבנן צריכין לומר ברכה) א"כ מדאורייתא יצא באמת גם ללא הברכה. וכן הבדלה יתכן שיצא את עיקר התקנה אלא שצריך לעשותו כתיקונו דהיינו במטבע הברכה ועל הכוס.
לא מצינו באמת שמברכים ברכה על המצוה ומקיימים את המצוה בתוך הברכה עצמה אבל יש את נוסח הכרזת החודש כפי שנהגו בא"י בזמן הגאונים:
"בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. מְקֻדָּשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, מְקֻדָּשׁ בִּזְמַנּוֹ, מְקֻדָּשׁ בְּעִיבּוּרוֹ, אִם קִדַּשְׁנוּ אוֹתוֹ בִּזְמַנּוֹ הֲרֵי מְקֻדָּשׁ וְאִם קִדַּשְׁנוּ אוֹתוֹ בְּעִיבּוּרוֹ הֲרֵי מְקֻדָּשׁ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא תַּכְלִים וְשֶׁלֹּא תַּחְפִּיר וְלֹא תְּבַיֵּשׁ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְאֶת שְׁלוּחֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּסְעוֹד וְתִסְמֹךְ אֶת שְׁלוּחֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶּׁתְּקַבֵּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי שָׁנִים וּמְחַדֵּשׁ שָׁנִים וּמוֹעֲדֵי שִׂמְחָה וְהַזְּמַנִּים."
אם נימא שהיא ברכה אחת ארוכה הרי זה דומה לספירה.

לגבי מה שכתבת שקידוש היא מצווה זה בדיוק הראיה שהבאתי שזה קושיה על המנהג הזה. שהרי אנו רואים שאע"פ שיש מצווה כזאת (מדאורייתא) כשחז"ל תיקנו שהמצווה תעשה בברכה בכלל התקנה הזו היא שעשייתה ללא ברכה לא תגרום שייחשב שקיים כבר את המצווה אפילו מדרבנן אלא אע"פ שקדש בתפילה או שאמר נוסח של קידוש בלא ברכה עדיין חייב בקידוש בברכה וצריך לעשותו כי תיקנו ברכה על זה. והנה כאן אינו כן ואם ספר בלא ברכה אינו יכול לברך וזה מה ששאלתי.

לגבי ברכת החודש של הגאונים אני לא הכרתי את זה. אבל מה שכתבת אי נימא שהוא ברכה אחת צדקת בהערה כי בהחלט אפשר לומר שיש פה שתי ברכות אחת ברכת המצוות והשנייה ברכה שאינה פותחת בברוך כי סמוכה לחברתה.

קידוש נתקן באמת לאמרו בלשון ברכה וספירה לא נתקנה בלשון ברכה אלא שמאחר שמצווה לברך ולספור א"כ עדיף לעשותו ביחד.
ואין לי באמת ראיה ממקום אחר שכך צריכין לעשות, וכמו"כ אין לי ראיה ממקום אחר שיש אמירה קצרה שלא הוכנסה לתוך הברכה.
אני אומר מסברא בעלמא שחז"ל רצו להכניס את הנוסח בתוך הברכה אם שייך כמו שמצינו אצל קידוש, אע"פ שבקידוש באמת עצם הברכה היא הקידוש. אבל לברך על אמירה קצרה ולהגיד את האמירה נראה לי קצת מוזר, אבל אין זה אלא הרגשת הלב.
אבל להגיד שזה לא הגיוני לצרפם ביחד איני מבין למה.

אוצר החכמה כתב:הסברתי. יש שני סוגים. ברכה על המצווה וברכה שהיא המצווה עצמה. לצרף את שניהם זה צירוף של שני דברים ואכן לא מצינו שעושים את זה (עד כמה שאני חושב כרגע. יש לך דוגמה שכן עושים כך?)

מלבד זאת יש קושי נוסף. שבמקרים שתיקנו ברכה כמצווה אין אופציה של קיום המצווה ללא הברכה. כלומר בקידוש והבדלה יש בתפילה אבל אין עשיית הדבר ללא ברכה. (אנו מבדילים בלא ברכה כדי להתיר במלאכה אבל אינו נחשב שקיים את המצווה וחייב להבדיל.) ואילו כאן אם ספר בלא ברכה אינו יכול לספור עוד היום בברכה, אא"כ תגיד שמנהג אשכנז הנ"ל חולק על הדין הזה.

עיין בדברי האבודרהם על ספירת העומר,שמביא דברי המחז"ו ואת דברי הרמב"ם שכתב שמשספר אף שלא בירך יצא ומסיק מכאן דלא כמחז"ו שכתב דיכול לספור קודם הזמן ולספור בשנית לאחר שיגיע הזמן ובזמנו חשבתי בכמה אופנים להבין אך על פניו וכן משמע מספר האורה סי' צא כמדומני שמברך פעמיים אף ע"פ שלא מובן כל כך וכן הוא ברשב"א שהעיר שאי אפשר לעשות פעמיים,ועיין באור הגר"א בדברי הש"ע שנלקחו מדברי מחז"ו ומעיר דבלא ברכה לא יצא כתקנה וע"כ חוזר ומברך כמדומה לי.אכן קשה בש"ע.

את ה'שערי תשובה' על השו"ע, כתב רבינו חיים מרדכי מרגליות, וכמדומני היה רב בעיירה בליטא. הוא כותב [סי' תפט, ב]: 'וגם בלשון בני אדם נופל יותר לשון לעומר בלמ"ד, וכן נהגו במדינתנו'.
ומעניין מהיכן המנהג ה'ליטאי' הנוכחי להקפיד על בעומר.

זקן ששכח כתב:את ה'שערי תשובה' על השו"ע, כתב רבינו חיים מרדכי מרגליות, וכמדומני היה רב בעיירה בליטא. הוא כותב [סי' תפט, ב]: 'וגם בלשון בני אדם נופל יותר לשון לעומר בלמ"ד, וכן נהגו במדינתנו'.
ומעניין מהיכן המנהג ה'ליטאי' הנוכחי להקפיד על בעומר.

כמדומה שטעות היא בידך,ולא היה כי אם רב בגליציה...