פורום אוצר החכמה

עלי עין כתב:בפסקיתא רבתי פרק יב:
"הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה".

כמו כן מצינו בהקדמת הזהר כשרבי אבא פקד את קברו של רשב"י שדבר בשבחו, והרבה פעמים בזהר מוזכר מה שדברו בשבחו של רשב"י [כמובאים בתיקוני ליל ל"ג בעומר], בחייו ובמותו.

מדוע פיוטים ושירים. היה מספיק שיזכירו דברי תורתו.

צביב כתב:אמר שהסידור נועד לשבחי הבורא בלבד

כל המעלה לשורר על צדיקים היא בעיקר לשבח את תורתם וצדיקותם וממילא משתבח הבורא על ידי זה. וכמש"כ שהעולה לקברי צדיקים לא יתפלל לצדיקים עצמם
אלא לקב"ה שיושיעו בזכותם...ה"ה משבחים את הקב"ה ע"י הצדיקים שהגיעו למעלתם בעבודת ה' שלהם...

תנא קמא כתב:

עלי עין כתב:בפסקיתא רבתי פרק יב:
"הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה".

כמו כן מצינו בהקדמת הזהר כשרבי אבא פקד את קברו של רשב"י שדבר בשבחו, והרבה פעמים בזהר מוזכר מה שדברו בשבחו של רשב"י [כמובאים בתיקוני ליל ל"ג בעומר], בחייו ובמותו.

האם יש מקור שיש ענין יותר גדול אצל רשב"י יותר משאר צדיקים?

בודאי שרשב"י גדול מן הצדיקים כפי שנאמר: "זכאית נפשו של בר יוחאי שהקב"ה עושה לו ניסים והוא גוזר והקב"ה מקיים. ועתיד להיות ראש לצדיקים היושבים בגן עדן, ויקבל פני השכינה ויזכה לחזות בנעם השם, וישתעשע עם הצדיקים". ועוד נאמר בזהר: "בה בשעה יצא קול משמיים ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון, שהקב"ה גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה".
וכעת אני נזכר שכבר דיבר אודות הקושייא הזו ר' שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו במאמר "נעשה אדם נאמר בעברוך (עמ' רא)".

כמדומה שכתב בזה הבא"ח בהקדמת ספרו "הלולא רבא".

ראיתי פעם ספר ספרדי אחד שאיני זוכר שמו לע"ע מלא שירים על כמה אנשים תלמידי חכמים וגם נגידים, זה אני זוכר שהי' שיר על מאיר בוחצירא, כנראה היה דבר רגיל ומקובל במקומות אלו.

סתם שמרל' כתב:

תנא קמא כתב:

עלי עין כתב:בפסקיתא רבתי פרק יב:
"הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה".

כמו כן מצינו בהקדמת הזהר כשרבי אבא פקד את קברו של רשב"י שדבר בשבחו, והרבה פעמים בזהר מוזכר מה שדברו בשבחו של רשב"י [כמובאים בתיקוני ליל ל"ג בעומר], בחייו ובמותו.

האם יש מקור שיש ענין יותר גדול אצל רשב"י יותר משאר צדיקים?

בודאי שרשב"י גדול מן הצדיקים כפי שנאמר: "זכאית נפשו של בר יוחאי שהקב"ה עושה לו ניסים והוא גוזר והקב"ה מקיים. ועתיד להיות ראש לצדיקים היושבים בגן עדן, ויקבל פני השכינה ויזכה לחזות בנעם השם, וישתעשע עם הצדיקים". ועוד נאמר בזהר: "בה בשעה יצא קול משמיים ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון, שהקב"ה גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה".
וכעת אני נזכר שכבר דיבר אודות הקושייא הזו ר' שמשון פינקוס זצ"ל בשיחותיו במאמר "נעשה אדם נאמר בעברוך (עמ' רא)".

וידוע אותו המעשה בזוה"ק שרשב"י עצר מהשטן להשחית את כל העולם ואמר עליו (כמדומני) ר' חנינא בן דוסא שבעוד משה רבינו היה צריך לומר לאהרן הכהן לעמוד בין החיים למתים עם הקטורת בידו ובכך לעצור את המגיפה, רשב"י כחו יותר רב שעוצר את המגיפה מכח דיבורו!!!!!!! מבהיל על כל הרעיון, שאין לנו שום תפיסה והשגה וקצה יכולת הבנה בגדולת משה רבינו ע"ה. ולרשב"י היה כביכול כח מרובה.

צריך זהירות בענין הזה, כי כידוע משה רבנו ע"ה אין גדול ממנו והוא מהעיקרים.

יש דבר כזה בגמ' על רבי פנחס בן יאיר:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א
אמר רב יוסף: כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון, דאילו התם חד זימנא, והכא תלתא זימנין. ודלמא הכא נמי חדא זימנא! אלא כמשה ושתין רבוון.

מובן שלא באו להגדיל את מעלת התנאים על מעלת משה רבנו, אלא לעורר התפעלות מכוחם ומעלתם.

עקביה כתב:יש דבר כזה בגמ' על רבי פנחס בן יאיר:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א
אמר רב יוסף: כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון, דאילו התם חד זימנא, והכא תלתא זימנין. ודלמא הכא נמי חדא זימנא! אלא כמשה ושתין רבוון.

מובן שלא באו להגדיל את מעלת התנאים על מעלת משה רבנו, אלא לעורר התפעלות מכוחם ומעלתם.

הוא אשר עוררתי. שצריך זהירות.

ראו נא בגליון אז נדברו, אמור תשפ"א.

קרית מלך כתב:

עקביה כתב:יש דבר כזה בגמ' על רבי פנחס בן יאיר:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א
אמר רב יוסף: כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון, דאילו התם חד זימנא, והכא תלתא זימנין. ודלמא הכא נמי חדא זימנא! אלא כמשה ושתין רבוון.

מובן שלא באו להגדיל את מעלת התנאים על מעלת משה רבנו, אלא לעורר התפעלות מכוחם ומעלתם.

הוא אשר עוררתי. שצריך זהירות.

בודאי זו היתה כונתי...והרי ידוע שרשב"י היה משורש נשמתו של משה רבינו ע"ה...

גם ראינו שמשה רבינו אמר לתת את התורה לרבי עקיבא.

וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי:
וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, רַבִּי שִׁמְעוֹן צַדִּיקָאי:
אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא, אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ, לֵב חָכָם יַשְֹכִּיל פִּיהוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם:
בָּרוּךְ הוּא מִפִּי עֶלְיוֹן, קָדוֹשׁ הוּא מֵהֵרָיוֹן, מְאוֹר גָלִיל הָעֶלְיוֹן, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם: וכו' וכו'.
עוד פיוטים ושירים רבים שחיברום גדולי עולם משוררים ונאמרים בהילולא דבר יוחאי לכבודו. והנה יש לעיין דלא מצינו בשום מקום לא לפני רשב"י ולא לאחריו שעם ישראל שרו לכבוד צדיק, כל התהילות והתשבחות שנאמרים בכלל ישראל הם לכבוד הקב"ה בלבד ולא לכבוד בשר ודם, ומה זכה לכך רבי שמעון בר יוחאי ששרים לכבודו?
ואולי אפשר לומר דהנה מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזֹּהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגִּלה כל מה שנִּתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לַשֶּׁמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב'אדרא זוטא'.
ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז.
והואיל וכך שרבי שמעון בר יוחאי שמח כשחתן ביום חופתו, והא לפני חתן כן משוררים ורוקדים ושמחים וגם אומרים לניו דברי שירות ותשבחות כמבוא' במס' כתובות ריש פרק ב', ע"ש ודו"ק.