פורום אוצר החכמה

בזמר 'יום שבתון': ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד, ופתחו וענו ד' אחד, ברוך הנותן ליעף כח.

והעירו בזה, היכן מצינו שענו ישראל 'ד' אחד' בשעה שבאו בברית מתן תורה?

ומובא בשם האדמו"ר השר שלום מבעלזא (ליקוטי מהרי"ח; שו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' ז), דהנה איתא בחז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ד; מדרש תהילים מזמור ח; ילקו"ש יתרו; רש"י שם), 'לאמר. מלמד שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו, [וזו דעת ר' ישמעאל במכילתא שם], ואמנם שתי הדברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך נאמרו בדבור אחד מפי הגבורה, ואזי לא ידעו ישראל מה לענות, שהרי 'אנכי' הוא עשה, ואילו 'לא יהיה לך' הוא לא תעשה, ולכך ענו ואמרו 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד', וכך השיבו על שניהם יחד. וכעין זה מובא בשם האדמו"ר בעל אמרי אמת מגור.

עוד מובא על כך בשם יבלחט"א כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א שהוסיף על כך, שלפי"ז מובן הסיום: 'ברוך הנותן ליעף כח', שלכאורה אינו שייך לתחילת הדברים, אולם לפירוש זה מובן שהרי אמרו חז"ל שלבני ישראל לא היה כח לשמוע את הדברות מפי הקב"ה ולכך שמעו את יתר הדברות מפי משה, וגם למשה לא היה כח בקולו ותשש כחו (יעויין ברש"י דברים ה, כד), ונתן הקב"ה כח בקולו של משה, וזו הכוונה – ברוך הנותן ליעף כח. (באר החסידות עמ' רלג; מובא בספר כמוצא שלל רב שבועות עמ' קכה).

ונראה להוסיף בזה:

(א) דברי הירושלמי (ברכות פ"א ה"ה), מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון... רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. אנכי ה' אלהיך. שמע ישראל ה' אלהינו. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ה' אחד.

(ב) בספר פנים יפות (פרשת יתרו כ, א), וז"ל, ואפשר לומר לפי מה שפירש"י לאמר מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו, ונראה דא"א לומר לאחר שאמר כל העשרת הדיברות בדיבור אחד השיבו אח"כ הן ולאו, דא"כ לא נחלק הן על עשה ולאו על לא תעשה. אלא ע"כ צריך לומר דבשעה ששמעו בדיבור א' השיבו ג"כ בדיבור א' על הן הן ועל לאו לאו, וזה הפלא שהשיבו ישראל בדיבור אחד הן על הן ולאו על לאו.

(ג) יעויין בסדר וידוי שכיב מרע להרמב"ן המובא בספר חכמת אדם שער השמחה כלל קנא, וז"ל, ויכוין בשם יתעלה ובמעמד הר סיני ויאמר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(ד) בספר שפת אמת (פרשת ואתחנן תרנ"ז ד"ה בפרשת ק"ש), וז"ל, בפרשת ק"ש שמע ישראל ובמד' מהיכן זכו בנ"י לק"ש מהר סיני אנכי ה"א כו', ויעו"ש שמבאר הענין באריכות.

אמנם לא מצאתי לע"ע דברי המדרש הללו.

ה) הסיום: 'ברוך הנותן ליעף כח', יל"פ באופן נוסף, דהנה כתב הגר"א בביאורו לישעיהו (א, ה), וז"ל:

נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור... ונגד יראה אמר 'נזורו אחור', כי היראה הפנימית היא היא יראה חיצונית, אלא צריך לדבק עוד יותר אליו, כמו שאמרו (שהש"ר א, טו) שכשאמרו דבר אתה עמנו, חזרו לקדמותן לשכוח התורה, וחזר היצר הרע לקדמותו, ועל זה אמר נזורו אחור.

ובספר אמונה והשגחה הובא בשמו:

זהו שאמר ישקני מנשיקות פיהו, נשיקה אחת שהיא שתים, כי אחת דבר אלקים שתים זו שמענו (תהילים סב,יב), אנכי ולא יהיה בדבור אחד. וידוע מה שאמרו (שהש"ר שם) שכששמעו ישראל אנכי וכו' נקבע ת"ת בלבם, וכששמעו לא יהיה נעקר יצה"ר מלבם. ואלו הב' דברות הם ב' נשיקין כמו שנושק הבעל לחשוקתו, אחת שמתחברת עמו, והב' שאינה מתחברת באחר, וכן הוא אנכי ולא יהיה.

ומבואר שלשני דרגות זכו ישראל בעת שמיעת שני דברות ראשונות מפי הקב"ה, שנקבעו ד"ת בלבם לבל ישתכחו לעולם, ושנעקר יצה"ר מלבם, ושני אלה הפסידו כאשר אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה.

ובזה מבואר שאחר אותה עניה על שתי הדברות כאשר 'נזורו אחור', והפסידו את הדרגות העליונות של קביעת ד"ת בלבם ועקירת היצה"ר, 'ברוך הנותן ליעף כח', להתגבר ולהתאמץ באין אונים בלימוד התורה ובמלחמת היצר.

נפלא מאד!!
יש"כ להנוטר על טובת עינו בחידושים הנפלאים.
ויש בנותן טעם, ידועים דברי הגרי"ז זללה"ה על פסוק ראשון דשמע ישראל, דהרמב"ן כתב דהקונה מזוזה הרי האמין בד' ובתורתו וביצי"מ, והקשה דהלא במזוזה לא נזכר ענין יצי"מ ורק בתפילין הוא כן, ופירש על פי הרמב"ן דבתיבת אלוקינו מייחדים שמו על ישראל והיינו נסים דיציאת מצרים (אזכרה בערגה איך הגרממ"ש היה מתאר בשם דודו הגרז"צ איך שכל השומעים הקרי"ש יוצא מפי מרן הגרי"ז היו שומעים בחוש איך שמאריך בתיבת אלוקנו ומרגישים הנ"ל).
ועכ"פ עכשיו זכינו לדברים הנפלאים ועליהם דברי הרמב"ן בתוה"א, שאכן בפסוק ראשון נרמז אנוכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' ונפלא מאד דהוא כמבואר רמוז בתיבת אלוקינו.
והדברים מבהיקים ומאירים ומשמחים כל לב מתבונן.

נוטר הכרמים כתב:(ד) בספר שפת אמת (פרשת ואתחנן תרנ"ז ד"ה בפרשת ק"ש), וז"ל, בפרשת ק"ש שמע ישראל ובמד' מהיכן זכו בנ"י לק"ש מהר סיני אנכי ה"א כו', ויעו"ש שמבאר הענין באריכות.

אמנם לא מצאתי לע"ע דברי המדרש הללו.

עתה מצאתי בס"ד את דברי המדרש, דברים רבה פר' ואתחנן פר' ב:

אמר רבי פינחס בר חמא, ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע, כיצד את מוצא, לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר זה, אמר להם שמע ישראל אנכי ד' אלקיך, נענו כולן ואמרו ד' אלקינו ד' אחד.

הרי לנו דברים מפורשים במדרש, ומקור ברור לדברי הפיוט: פתחו ואמרו ד' אחד. {וא"צ לכל הפלפול הנ"ל}.

יש לפרש עוד הסיפא דברוך הנותן ליעף כח עפ"י האמור בב"מ פד. בר"ל שאחר שקבל עליו דברי ר יוחנן שא"ל חילך לאורייתא רצה לקפוץ שוב לירדן להביא בגדיו ולא יכל, ופירש"י ולא מצי לקפוץ כבראשונה דמשקבל עליו עול תורה תשש כוחו. עכ"ל. והיינו שלא רק בלמודה התורה מתשת כוחו של אדם אלא כבר בקבלתה.
וזמ"ש שאחר שבנ"י אמרו נעשה ונשמע וקבלו עליהם עול תורה הוזקקו לאמוץ כוחם - ברוך הנותן ליעף כח.

מה שנכון, נפלא מאוד.

ובנו"ט להוסיף, דהנה כתיב ברות: וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ [א יח] ומבארים בשם הגר"א, ויש אומרים בשם הדברי חיים מצאנז, על פי מה דאיתא בב"מ [פד.] שכשקיבל ריש לקיש עול תורה תשש כוחו. וגם כאן אצל רות 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה' דהיינו שנעמי ראתה כי רות איננה מסוגלת ללכת איתה בשוה, אף שהיא היתה צעירה מנעמי, ורק לאחר שמתאמצת בכל כוחה, הצליחה רות ללכת יחד עם נעמי, מזה הסיקה נעמי כי רות קיבלה עליה עול מלכות שמים באמת ובלב שלם, ומשום הכי תשש כוחה, לכן ותחדל לדבר אליה.

עוד בענין שמע-אנכי, בפיר' הרוקח עה"ת שהקב"ה התחיל באנכי שכן קטן היודע לדבר אביו פותח עמו בשמע [אביו מלמדו תורה דהיי' ק"ש] וכן פתח הקב"ה עם בניו באנכי.

בענין 'ברוך הנותן ליעף כח' אולי קשור לדברי המדרש קול ה' בכח לפי כחו של כל אחד ואחד

מיהו המחבר של בית זה - ובאו כולם וכו'? הרי זה לא המקורי שכתב ריה"ל, אלא - ומתוך ערפל וכו'.

עושה חדשות כתב:מיהו המחבר של בית זה - ובאו כולם וכו'? הרי זה לא המקורי שכתב ריה"ל, אלא - ומתוך ערפל וכו'.

אינני מכיר את "המקורי".
ילמדנו רבינו?

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:מיהו המחבר של בית זה - ובאו כולם וכו'? הרי זה לא המקורי שכתב ריה"ל, אלא - ומתוך ערפל וכו'.

אינני מכיר את "המקורי".
ילמדנו רבינו?

viewtopic.php?f=7&t=11484&p=108211&hilit#p108211
ומתוך ערפל האר אופל / ועל עב הרים יושב שפל / ומגדל צרי אראה נופל / אך אנכי מלאתי כוח

בפיוט לשמח"ת, מובא במחז"ו סי' תיט:
...ענה ה' ואמר לעמו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, פתחו פיהם כולם ואמרו י"י ימלוך לעולם ועד...

נוטר הכרמים כתב:עתה מצאתי בס"ד את דברי המדרש, דברים רבה פר' ואתחנן פר' ב:

אמר רבי פינחס בר חמא, ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע, כיצד את מוצא, לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר זה, אמר להם שמע ישראל אנכי ד' אלקיך, נענו כולן ואמרו ד' אלקינו ד' אחד.

והמשך המדרש - "ומשה אמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ואמנם בפסחים נו. אמרו חז"ל "אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב", והכא שמעינן דאף משה רבינו נהג כמנהג יעקב אבינו.

עושה חדשות כתב:והמשך המדרש - "ומשה אמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ואמנם בפסחים נו. אמרו חז"ל "אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב", והכא שמעינן דאף משה רבינו נהג כמנהג יעקב אבינו.

הכוונה שמשה לא כתבו בתורה אחרי פסוק שמע, וראה מהרש"א שם, ומיושב.