פורום אוצר החכמה

בל"ג בעומר אנו רואים דבר מעניין, שיש דגש מיוחד על שבחי רשב"י, ושרים לכבוד התנא האלוקי וכו' !!!, וכל בר יוחאי ואמרתם הכל מדבר בשבחו, מה המקור שיש לשבח את התנא? ומה הענין שבו?

בפסקיתא רבתי פרק יב:
"הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה".

כמו כן מצינו בהקדמת הזהר כשרבי אבא פקד את קברו של רשב"י שדבר בשבחו, והרבה פעמים בזהר מוזכר מה שדברו בשבחו של רשב"י [כמובאים בתיקוני ליל ל"ג בעומר], בחייו ובמותו.

לא התפרסמו הרבה פיוטים לכבוד חכמים אחרים.

עלי עין כתב:בפסקיתא רבתי פרק יב:
"הרי צריך אדם אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם צריך להזכירו במעשיו אמר שלמה זכר צדיק לברכה".

כמו כן מצינו בהקדמת הזהר כשרבי אבא פקד את קברו של רשב"י שדבר בשבחו, והרבה פעמים בזהר מוזכר מה שדברו בשבחו של רשב"י [כמובאים בתיקוני ליל ל"ג בעומר], בחייו ובמותו.

האם יש מקור שיש ענין יותר גדול אצל רשב"י יותר משאר צדיקים?

יש כמה פיוטים לכבוד משה רבינו. (בשמחת תורה למשל)
יש פיוטים לכבוד אליהו הנביא. (במוצ"ש או ברית)

יש הרבה שירים לכבוד חכמים (וגם לכבוד אחרים) מתקופת משוררי ספרד

משולש כתב:יש כמה פיוטים לכבוד משה רבינו. (בשמחת תורה למשל)
יש פיוטים לכבוד אליהו הנביא. (במוצ"ש או ברית)

הפיוטים לכבוד משה רבינו ע"ה הם מחמת שנתנה לנו תורה על ידו. ועל אליהו הנביא משום שיבא לבשרנו על הגאולה במוצ"ש. ובברית משום שמצוי בברית.
וממילא לזכות רשב"י שזכה שסתרי תורה נגלו על ידו.
יוצא שהפיוטים נתקנו מחמת ההמתנות המופלאות שניתנו בייחוד על ידם לכלל ישראל.

שמעתי ממקובל מפורסם שליט''א שיש לו שאלה
על המדפיסים, המדפיסים את שבחי רשב''י בסידור

צביב כתב:שמעתי ממקובל מפורסם שליט''א שיש לו שאלה
על המדפיסים, המדפיסים את שבחי רשב''י בסידור

לא הבנתי, למה אין להדפיסם?

אמר שהסידור נועד לשבחי הבורא בלבד

כאן מובאים מקורות וביאור
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25070&st=&pgnum=310

ליקוטי מוהר''ן חלק א' סוף סימן קכ''ו
בכל מקום ששבחו הלבריא את רבי שמעון בן יוחאי על שגילה להם סוד נפלא
תמצא שאחר כך אמר להם עוד חדושי תורה

המעיין היטב בליקוטי מוהר''ן סימן כט - העוסק בענין 'שבח הצדיקים' - ולאחר מכן בגדולת רשב''י

יבין לנכון מדוע שבחי רשב''י דווקא - שגורים יותר בפיות ישראל קדושים.

תנא קמא כתב:בל"ג בעומר אנו רואים דבר מעניין, שיש דגש מיוחד על שבחי רשב"י, ושרים לכבוד התנא האלוקי וכו' !!!, וכל בר יוחאי ואמרתם הכל מדבר בשבחו, מה המקור שיש לשבח את התנא? ומה הענין שבו?

בספר ''לבנת הספיר'' - שנכתב בספרד בשנת ה' אלפים פ''ה, כותב המחבר רבי יוסף אנג'לט, וזה לשונו (י-ם תרע''ג, דף מג, ב):

''עוד ראיתי במ''ה (= במדרש הנעלם, ראה זוהר פ' ויצא, דף קנו, א) בתר דשבחיה ר' אבא ור' חייא לר' שמעון - פתח ר' יוסי ואמר : הפעם אודה את ה', וכי בכולהו דאולידת לא איתחזייא לאודאה ליה לקב''ה אלא בהאי, אלא יהודה איהו ברא רביעאה לכורסייא, והוא אשלים לכורסייא, ובגין כך יהודה בלחודוהי תיקונא דכורסייא, סמכא דכלהו סמכין - ר' שמעון דנהיר כל עלמא באורייתא וכמה בוצינין נהרין בגיניה, על אחת כמה וכמה, ע''כ.
''נראה כי מצוה גדולה לשבח את החכם ואת הצדיק, דכתיב: אמרו צדיק כי טוב - שבחו צדיקיא, מלשון: האמירך היום; כי טוב - לעולם, כי בסבה זו ילמדו בני אדם חכמה. גם תחזקנה ידיהם - ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ. וכן רגילין חכמי ארץ ישראל. כי שבח לומדי התורה - שבח הוא לתורה. וכן מצאנו ליעקב ששבח ליהודה על שהציל את יוסף, שנאמר: יהודה אתה יודוך אחיך. ומכאן אמרו: אמרו צדיק כי טוב, והבן כי כלם שואבין ממעין התורה''.

והמשכיל יבין מצירופי דבריו מדוע שבחיו של רשב''י דווקא - שגורים יותר בפיות ישראל עם קדוש, בסוד: אתה יודוך אחיך ו'הפעם אודה' ואכמ''ל.

בברכה המשולשת כתב:יש הרבה שירים לכבוד חכמים (וגם לכבוד אחרים) מתקופת משוררי ספרד

אצל אחינו בני גולת מרוקו נהגו רבים לשורר לכב' רבי יעקב אביחצירא "האביר יעקב" זי"ע. ועוד.

צביב כתב:אמר שהסידור נועד לשבחי הבורא בלבד

שבחי אליהו ע"ה נמצאים ג"כ ברוב הסידורים. איש חסיד היה ואת"ל לכבוד חמדת לבבי וכו' וכו'.
וגם שבחי מרע"ה - "התקבצו מלאכים" לשמחת תורה.
ובטח בפיוטים עוד הרבה ומשולש בטח ידע לציין.

תנא קמא כתב:בל"ג בעומר אנו רואים דבר מעניין, שיש דגש מיוחד על שבחי רשב"י, ושרים לכבוד התנא האלוקי וכו' !!!, וכל בר יוחאי ואמרתם הכל מדבר בשבחו, מה המקור שיש לשבח את התנא? ומה הענין שבו?

ראה דבר נפלא בקובץ המצורף כאן היכן שצבוע בצהוב [הקטע הראשון] ויהא זה תשובה לשאלתך.

לעומקו של דבר כתב:ובטח בפיוטים עוד הרבה ומשולש בטח ידע לציין.

כרגע לא זכור לי, (חוץ מהתקבצו מלאכים שהוזכר). יכול להיות שמשבחים איזה חכם (בעיקר את משה רבנו) תוך כדי פיוט, אבל פיוט שכולו בנוי על שבח של חכם לא זכור לי כרגע. (אולי ארור המן וברוך מרדכי).

משירי הדלקת תוא"י (אולי זה משהו שכולם מכירים, לי זו פעם ראשונה)

"הייליגער רשב"י נפשי חולת אהבתך".

משולש כתב:משירי הדלקת תוא"י (אולי זה משהו שכולם מכירים, לי זו פעם ראשונה)

"הייליגער רשב"י נפשי חולת אהבתך".

זה כבר גובל בכפירה. על אף שניתן להסביר שהכוונה לדברי תורתו.

כבר העירו לעיל שבין משוררי ספרד היו ששרו שירים או כתבו שירים לכבוד אנשים חשובים. זו היתה דרכם. ראה גם במגילת אסתר עם פי' הגר"א ויוסף לקח, שיר שכתב בעל היוסף לקח (רבי אליעזר אשכנזי - בעל המעשי ה') מגילת שיר ושבחה על דון יוסף נשיא.
במחוזות האשכנזים מעולם לא היה דבר כזה, והתפתחות המנהג הזה דרך קהילות הירושלמים והחסידים, זה באמת תימא רבתא. לא נראה שיש בזה כל ענין, ואדרבא.
ומה דאמרו שאומרים שבחו על קברו, מה זה ענין לכל מקהלות תלמודי התורה שבכל אתר ואתר. ואף בחתונות בשנים האחרונות, פעם שרו בחתונות ניגוני מירון יפים, היום זה לא 'מודרני', אז שרים בר יוחאי..

קו ירוק כתב:

משולש כתב:משירי הדלקת תוא"י (אולי זה משהו שכולם מכירים, לי זו פעם ראשונה)

"הייליגער רשב"י נפשי חולת אהבתך".

זה כבר גובל בכפירה. על אף שניתן להסביר שהכוונה לדברי תורתו.

כבר העירו לעיל שבין משוררי ספרד היו ששרו שירים או כתבו שירים לכבוד אנשים חשובים. זו היתה דרכם. ראה גם במגילת אסתר עם פי' הגר"א ויוסף לקח, שיר שכתב בעל היוסף לקח (רבי אליעזר אשכנזי - בעל המעשי ה') מגילת שיר ושבחה על דון יוסף נשיא.
במחוזות האשכנזים מעולם לא היה דבר כזה, והתפתחות המנהג הזה דרך קהילות הירושלמים והחסידים, זה באמת תימא רבתא. לא נראה שיש בזה כל ענין, ואדרבא.
ומה דאמרו שאומרים שבחו על קברו, מה זה ענין לכל מקהלות תלמודי התורה שבכל אתר ואתר. ואף בחתונות בשנים האחרונות, פעם שרו בחתונות ניגוני מירון יפים, היום זה לא 'מודרני', אז שרים בר יוחאי..

מה בדיוק הככפירה, כשנפשו של אדם חולה אהבה על מישהו?

לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי
תמיד הפריע לי לשמוע כששרים זאת בניקוד כמו "אלוקי נשמה שנתת בי"
שפירושו אלוקים שלי
יש לציין שרק כך השיר מתחרז אז אולי זהו כן הניקוד המקורי?
אשמח לשמוע את דעתכם

כבר נכתב בזה באריכות

יש ספורט חביב במיוחד בחוגים מסוימים, לכנות כל ביטוי שחורג ממה ששמעו בילדותם בד' אמות מצומצמות, כפירה. לפעמים עושים הנחה בנדיבות לב,.( כשזה יוצא ממש מגוחך) ומשתמשים בביטוי' 'גובל בכפירה''.

ואני הקטן אומר לכם, תרגיעו, זה קנאה, או גובל בקנאה...

ויודעני מכלי ראשון ממש, על בן ישיבה שאוותה נפשו לנסוע לר''ה לאומן, וחברו הפך את העולם למנוע אותו בטענות של כפירה ודורש אל המתים,( וכידוע ששם זה הכי קיצוני וכפי שנכב''ב), לבסוף נמנו להכנס למרן הגראי"ל זצוק"ל, ותשובתו היתה באופן שגיחך ממש על ההקצנה של מושג ה''חשש כפירה'', ואמר לו למוכיח, הוא רוצה לנסוע הוא יכול לנסוע.

מים רבים כתב:לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי
תמיד הפריע לי לשמוע כששרים זאת בניקוד כמו "אלוקי נשמה שנתת בי"
שפירושו אלוקים שלי
יש לציין שרק כך השיר מתחרז אז אולי זהו כן הניקוד המקורי?
אשמח לשמוע את דעתכם

הנוסח ששרים הוא '' לכבוד התנא האלקי'' ק' פתוחה.
אין שום סיטואציה שהמילה '' האלקי'' בה' הידיעה תתפרש כמו אלוקי, במובן האלקים שלי.
אז גם אם ניתן לפרש פירושים שונים על כוונת המשורר, וכפי שכבנב''ב, הכוונה שמנסים ''הלחוצים'' לדחוק בו, אין לה אחיזה.

בזה"ק מתוארים כל מיני שבחים ששבחו חכמים את רשב"י, מה שלא מצינו אצל תנאים אחרים (יעויין בארוכה ס' שבחין דרשב"י להריא"ז מרגליות). ויש לזה ביאורים ע"פ הסוד. וכנראה זה גם יסוד השירים הנ"ל.

חיימשה כתב:יש ספורט חביב במיוחד בחוגים מסוימים, לכנות כל ביטוי שחורג ממה ששמעו בילדותם בד' אמות מצומצמות, כפירה. לפעמים עושים הנחה בנדיבות לב,.( כשזה יוצא ממש מגוחך) ומשתמשים בביטוי' 'גובל בכפירה''.

ואני הקטן אומר לכם, תרגיעו, זה קנאה, או גובל בקנאה...

ויודעני מכלי ראשון ממש, על בן ישיבה שאוותה נפשו לנסוע לר''ה לאומן, וחברו הפך את העולם למנוע אותו בטענות של כפירה ודורש אל המתים,( וכידוע ששם זה הכי קיצוני וכפי שנכב''ב), לבסוף נמנו להכנס למרן הגראי"ל זצוק"ל, ותשובתו היתה באופן שגיחך ממש על ההקצנה של מושג ה''חשש כפירה'', ואמר לו למוכיח, הוא רוצה לנסוע הוא יכול לנסוע.

טוב שלפחות הקטנת..
פסוק שבו אנו משתמשים לאהבת ה' לא ניתן להיאמר על בני אדם, אף ש'תירא' לרבות ת"ח.
וסליחה מחו"ר שהגיבו לדברי, לא בכוונתי לעשות פולמוס או לקנטר, אבל את"ל השיר הנ"ל זו הקצנה חסידית אופיינית, וזה גם שורש הויכוח, ששורשו במילה שכתבתי.

סגי נהור כתב:בזה"ק מתוארים כל מיני שבחים ששבחו חכמים את רשב"י, מה שלא מצינו אצל תנאים אחרים (יעויין בארוכה ס' שבחין דרשב"י להריא"ז מרגליות). ויש לזה ביאורים ע"פ הסוד. וכנראה זה גם יסוד השירים הנ"ל.

האם יש לרשימת השבחים הזו שורש בתורת הנגלה?

קו ירוק כתב:

חיימשה כתב:יש ספורט חביב במיוחד בחוגים מסוימים, לכנות כל ביטוי שחורג ממה ששמעו בילדותם בד' אמות מצומצמות, כפירה. לפעמים עושים הנחה בנדיבות לב,.( כשזה יוצא ממש מגוחך) ומשתמשים בביטוי' 'גובל בכפירה''.

ואני הקטן אומר לכם, תרגיעו, זה קנאה, או גובל בקנאה...

ויודעני מכלי ראשון ממש, על בן ישיבה שאוותה נפשו לנסוע לר''ה לאומן, וחברו הפך את העולם למנוע אותו בטענות של כפירה ודורש אל המתים,( וכידוע ששם זה הכי קיצוני וכפי שנכב''ב), לבסוף נמנו להכנס למרן הגראי"ל זצוק"ל, ותשובתו היתה באופן שגיחך ממש על ההקצנה של מושג ה''חשש כפירה'', ואמר לו למוכיח, הוא רוצה לנסוע הוא יכול לנסוע.

טוב שלפחות הקטנת..
פסוק שבו אנו משתמשים לאהבת ה' לא ניתן להיאמר על בני אדם, אף ש'תירא' לרבות ת"ח.
וסליחה מחו"ר שהגיבו לדברי, לא בכוונתי לעשות פולמוס או לקנטר, אבל את"ל השיר הנ"ל זו הקצנה חסידית אופיינית, וזה גם שורש הויכוח, ששורשו במילה שכתבתי.

אכן קיצוניות חסידית, ע''ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
החסידות שהצמיחה מתוכה בדורינו את הפירוש ''מתוק מדבש'' על הזוהר הקדוש, [אשר לא היה עוד כבושם הזה, כפי ששמעתי ממחבר כמה ספרים בחכמת האמת], להם נאה ויאה לשורר כן.

זר לא יבין!

תסלח לי הרב חיימשה, אבל כשם שיש מנהג מגונה בחוגים מסויימים לומר על כל דבר שנראה להם מוזר שזה 'גובל בכפירה' (כמו שהארכת לעיל בטוב טעם ודעת), כך יש מנהג בחוגים (אחרים?) לומר על דברים שקשה להם להסביר 'זר לא יבין זאת'... ואני אומר, חבל להשתמש בביטויים קיצוניים משני הסוגים, כולנו בני אב אחד נחנו (ואין 'זרים' בתוכנו) ועם קצת מאמץ נוכל להבין איש את רעהו גם אם לא נסכים תמיד למה שהוא אומר

קו ירוק כתב:

חיימשה כתב:יש ספורט חביב במיוחד בחוגים מסוימים, לכנות כל ביטוי שחורג ממה ששמעו בילדותם בד' אמות מצומצמות, כפירה. לפעמים עושים הנחה בנדיבות לב,.( כשזה יוצא ממש מגוחך) ומשתמשים בביטוי' 'גובל בכפירה''.

ואני הקטן אומר לכם, תרגיעו, זה קנאה, או גובל בקנאה...

ויודעני מכלי ראשון ממש, על בן ישיבה שאוותה נפשו לנסוע לר''ה לאומן, וחברו הפך את העולם למנוע אותו בטענות של כפירה ודורש אל המתים,( וכידוע ששם זה הכי קיצוני וכפי שנכב''ב), לבסוף נמנו להכנס למרן הגראי"ל זצוק"ל, ותשובתו היתה באופן שגיחך ממש על ההקצנה של מושג ה''חשש כפירה'', ואמר לו למוכיח, הוא רוצה לנסוע הוא יכול לנסוע.

טוב שלפחות הקטנת..
פסוק שבו אנו משתמשים לאהבת ה' לא ניתן להיאמר על בני אדם, אף ש'תירא' לרבות ת"ח.
וסליחה מחו"ר שהגיבו לדברי, לא בכוונתי לעשות פולמוס או לקנטר, אבל את"ל השיר הנ"ל זו הקצנה חסידית אופיינית, וזה גם שורש הויכוח, ששורשו במילה שכתבתי.

חיימשה: האם לא ידוע לך את הסיפור הנחמד עם הגר"א קוטלר והסטמר רב (הסטמר רב פעם התרגז על שהגר"א קוטלר קרא א' מרבני אונגרין החשובים בכינוי 'עם הארץ', ענה לו א' ממקורביו שאין מה לדאוג כי הכינוי עם הארץ אצל הגר"א קוטלר הוא בדומה להכינוי 'אפיקורס' אצלך הסטמר רב, ונח דעתי' והמבין יבין), אמנם מעניין שיש חוגים מסוימים או אנשים מסוימים כאותו שאתה מוכיח שמשתמשים בב' הביטויים.
קו ירוק: כל משנת החסידות והאהדה אצל החסידים על רשב"י הוא על היותו המרכבה לשכינה באופן מיוחד וכשתשכיל בדבר זה תבין את כל ההנהגות והביטויים שנראים לך מוזרים בנושא זה.
אמנם בכל אופן אפי' לפי המשנה הליטאי: הקצנת! (מקסימום היית יכול לקרוא לזה זלזול ולא גובל בכפירה ועוד מעט תאמר לי כי אפיקורס הוא המזלזל בדברי תורה)

דרומי כתב:תסלח לי הרב חיימשה, אבל כשם שיש מנהג מגונה בחוגים מסויימים לומר על כל דבר שנראה להם מוזר שזה 'גובל בכפירה' (כמו שהארכת לעיל בטוב טעם ודעת), כך יש מנהג בחוגים (אחרים?) לומר על דברים שקשה להם להסביר 'זר לא יבין זאת'... ואני אומר, חבל להשתמש בביטויים קיצוניים משני הסוגים, כולנו בני אב אחד נחנו (ואין 'זרים' בתוכנו) ועם קצת מאמץ נוכל להבין איש את רעהו גם אם לא נסכים תמיד למה שהוא אומר

מי שהקשר שלו לל''ג בעומר מתבטא בשמיעת שיחה קבועה בישיבה למה לא לנסוע למירון, [במקרה הטוב, ובמקרים אחרים זה מתבטא בצליית תפו''א...] ומרשה לעצמו להתבטא בכינויים של ''כפירה'' על מה שאצל אחרים הוא קדש קדשים, הכינוי המתאים לו הוא זר, וזאת בלשון המעטה.
מי שיודע להבין צחות לשה''ק לא אמור לכתוב ביקורת על יצירות באידיש.
הכותב הנכבד כבודו במקומו מונח, מבטא בעקביות שילוב של 2 סוגי קיצוניות.
א. כל מה שלא הורגל בו הוא כפירה. [והוא מתכוון לזה ברצינות תהומית, ומיד יביא הוכחה מדברי החזון איש על המזרחי וכו']
ב. כל השקפה שלו בעניין מחייבת את כל כלל ישראל, לא קיימת השקפה אחרת.
אני לא חושב שמי שסובר אחרת ממני הוא זר. אני כן חושב שמי שרואה יהודים שרוקדים עד כלות הנפש ומכנה את זה כפירה, זה נובע מהיותו זר.
דרך אגב, אני לא רואה את מה צריך פה להסביר שאתה כותב שבגלל זה כתבתי זר לא יבין. איזה איסור יש לבטא אהבה לרשב''י שמחייב איזה התנצלות?

הרב חיימשה, אני באופן כללי סובר כמוך. כל מה שהערתי הוא על הביטוי 'זר לא יבין' שלדעתי מיותר במסגרת זו.

דרך אגב, הביטוי זר לא יבין בהקשר הזה, נאמר כלפי מי שלא זכה להכיר את האנשים מסוגו של בעל מתוק מדבש, גם אם הם כן רוקדים ושמחים בהילולא דרשב''י.
וכשם שכל ישראל הכשרים, גם נביאי ד' נחשבים זרים לגבי הכהנים.

אינו דומה, כי להפוך זר לכהן אי אפשר, ואילו להפוך אדם מן השורה ל'מקובל' אפשר (במאמץ רב...). בכל מקרה כל כוונתי היתה שלא כדאי להשתמש בביטויים מפוצצים העלולים לעורר טינה, ושלום על ישראל.

לא שמעתי את כל אותם 'מתחסדים' משוררים די הייליגער משיח - נפשי חולת אהבתך.
ויש חילוק נכבד בין שהנפש מתאווה לזכרון כלשהוא לבין בקשת האהבה מרשב"י.. ע"ד חולת אהבה אני, שחולה היא לאהבתו יתברך

קו ירוק כתב:לא שמעתי את כל אותם 'מתחסדים' משוררים די הייליגער משיח - נפשי חולת אהבתך.
ויש חילוק נכבד בין שהנפש מתאווה לזכרון כלשהוא לבין בקשת האהבה מרשב"י.. ע"ד חולת אהבה אני, שחולה היא לאהבתו יתברך

א. בהחלט, שרים '' בן דוד עבדך יבוא ויגאלנו, רוח אפינו משיח ד'' ',
כמו''כ הלחן המרטיט של '' אני מאמין בביאת המשיח'' שכבש את הישיבות הליטאיות זה שבעים שנה, יכול היה להיווצר רק בלב חסידי.
עצם ההשוואה מופרכת, קשה להביע אהבה למי שמצפים ומחכים לו אך אין אדם יודע מה ומי הוא ואינו יכול לאהוב את הנעלם לגמרי מבינתו והכרתו.
האהבה המבוטאת לרשבי מקורה בתורתו שעל מבועיה אנו חיים ומתחזקים, ובה יפקון מן גלותא. ולא לחינם מקור הביטוי מהחסידות שראשיה עוסקים בתורה זו כל ימיהם. שיר זה לא מושר דוקא במירון, אלא ששם התיירים נתוודעו לקיומו...

ג. הביטוי '' מתחסדים '', וכל כיו''ב, חורג מגבול הויכוח הלגיטימי, מהווה כינוי שם, והוצש''ר על רוב ישראל הכשרים, וכולל סלתה ושמנה בני העליה האמיתיים בכל העולם זה דורות.
תמהני האיך ניתן לכפר על כגון דא!

לכאורה השאלה של פותח האשכול היא על ר' שמעון לביא ועל הבן איש חי - הלא כן?

אוהב אוצר כתב:לכאורה השאלה של פותח האשכול היא על ר' שמעון לביא ועל הבן איש חי - הלא כן?

כן. יש בעיה עם זה?