פורום אוצר החכמה

למשל בסעודת סיום יש אומרים שאפשר לנגן בעומר,האם מותר לכתחילה לעשות סיומים בעומר כדי לנגן או זה הערמה ואסור או זה נבל ברשות התורה או אין בעיה ומותר לכתחילה?

הרבי מליובאוויטש הציע לעשות כך בשעת צורך.

שלח כתב:למשל בסעודת סיום יש אומרים שאפשר לנגן בעומר,האם מותר לכתחילה לעשות סיומים בעומר כדי לנגן או זה הערמה ואסור או זה נבל ברשות התורה או אין בעיה ומותר לכתחילה?

מסברא הייתי אומר שאם בגלל זה הוא לומד עוד ועוד מסכתות, זה שווה את זה.

ומנין שמותר לנגן בסעודת סיום?

בברכה המשולשת כתב:ומנין שמותר לנגן בסעודת סיום?

האיסור נלמד מריקוד, שמקורו במ"א תצ"ג ס"ק א', ושם האיסור רק בשל רשות ולא בשל מצוה.

יבנה כתב:

בברכה המשולשת כתב:ומנין שמותר לנגן בסעודת סיום?

האיסור נלמד שריקוד, שמקורו במ"א תצ"ג ס"ק א', ושם האיסור רק בשל רשות ולא בשל מצוה.

אבל כדברי האגר"מ- האיסור הוא בעצם כל השנה, לפי הרמב"ם והב"ח. וההיתר הוא לפי רב האי גאון, שהתיר בחתונה, ומאן יימר שהתיר בכל סעודת מצוה? (ומה שמקילים בזה כל השנה, כי העצבים רופפים וכו')

בברכה המשולשת כתב:

יבנה כתב:

בברכה המשולשת כתב:ומנין שמותר לנגן בסעודת סיום?

האיסור נלמד שריקוד, שמקורו במ"א תצ"ג ס"ק א', ושם האיסור רק בשל רשות ולא בשל מצוה.

אבל כדברי האגר"מ- האיסור הוא בעצם כל השנה, לפי הרמב"ם והב"ח. וההיתר הוא לפי רב האי גאון, שהתיר בחתונה, ומאן יימר שהתיר בכל סעודת מצוה? (ומה שמקילים בזה כל השנה, כי העצבים רופפים וכו')

עירוב דברים יש בזה.
דברי רה"ג עצמו נמצאים בגנזי קדם ה' עמ' 33, וגם בתה"ג החדשות סי' נ"ד, וגם בגנזי קדם ה' עמ' 58. ומדבריו מבואר שסבר שכלי זמר על היין לעולם אסור ואפ' בנישואין. ובפה על היין תלוי לפי נושאי השיר, אם הנושא הוא תשבחות לה' או ברכות לחתן ולכלה וכדומה מותר, ואם נושאי השיר הוא דברי הבאי אסור אפ' בלי יין. ולא חילק כלל בין מצוה ואינו מצוה. והזכיר שמנהג כל ישראל לשיר [בפה] דברי שירות ותשבחות בבית חתנים ובבית המשתה. ובית המשתה ע"כ אינו בית חתנים, ולא הוזכר בו מצוה ולכאורה מיירי במסיבת רשות.

הרי"ף הביא בשם רה"ג רק חילוק של נושאי השיר, ולא פירש אם מיירי בכלי או ביין. והזכיר ג"כ דברי רה"ג שמנהג כל ישראל כו'.
הרמב"ם בהל' תעניות פ"ה הי"ד אסר כלי שיר לעולם, ואף אסר בפה על היין אך כתב שמנהג כל ישראל לומר דברי תשבחות על היין. ולא הזכיר כלל חילוק של מצוה.
הרמב"ם בתשובה קמ"ח [מכון ירושלים] שזה צירוף של בלאו רכד ורסט, סובר שכל אופני השיר אסור, ואפ' בפה שלא על היין, וכתב בו ה' איסורים ע"ש. ולא חילק כלל בין מצוה או לא. והאופן היחיד שהתיר הוא זמר שירות ותשבחות. הרי שגם הוא לא הזכיר חילוק של מצוה.
תוס' בגיטין ז. סברו שנאסר רק שיר על היין, ואפ' דפומא. והתירו שיר של מצוה כגון בשעת חופה. ומוכח דה"ה שאר מצוות מותרים.
שו"ע סי' תק"ס ג' פסק כרמב"ם בהל', ולא כתב חילוק של מצוה מפני שאינו כדעת הרמב"ם והרי"ף.
אך רמ"א פסק כתוס' שאסרו בפה על היין אך מאידך התירו לצורך מצוה.


נמצא דלשו"ע גם לצורך חתונות אסור לשיר בכלי זמר ואפ' בלי יין, ועל היין בפה הותר לומר שירות ותשבחות ל"ש לצורך מצוה ול"ש שלא לצורך מצוה. ואילו שאר שירים לעולם אסורים. ושלא על היין בפה הכל מותר.
ואילו לרמ"א איסור שירה הוא דוקא ביין ואפ' בפה, אך לצורך מצוה אפ' שלא נישואין הכל הותר.

המ"א חידש אליבא דשיטת רמ"א שיש היתר כל השנה באופנים מסוימים, שבימי הספירה נהגו איסור ריקוד ומחולות לצורך רשות, אך לצורך מצוה עדיין מותר, והבינו פמ"ג ומחה"ש בדבריו דמתיר ריקודים גם באירוסין כיון שהוא מצוה, אבל לא בשידוכין כיון שאינו נחשב כמצוה. ואג"מ חידש שיש לכלול בזה איסור כלי זמר. ומלקטי זמנינו חידשו אף איסור שירה בפה. אך לצורך כל המצוות לא עלה על הדעת לאסור בספירה.

ההיתר של עצבים רופפים כו' הוא חידוש של דורנו שקיים אפשרות לכל א' לשמוע מוזיקה בביתו בלי להזמין מנגן. ובעצם אומרים שמי שהתרגל כ"כ לשמוע זמר ואינו יכול לפרוש, יכול לסמוך בשעת הדחק כזאת על הרמ"א שיש איסור דוקא על היין. אבל להאשכנזים אין בכך צורך, ועושים כרמ"א לכתחילה.

[ומה שיש נוהגים בירושלים שלא לנגן בכלי זמר בחתונות, יוכל להיות כשיטת רה"ג ושו"ע ושאר הסוברים שאין היתר של לצורך מצוה, ויסברו שתופים אינם בכלל כלי זמר אלא נחשב בכלל שיר בפה. אך רה"ג בתשובות הנ"ל דחה סברת השואלים שסברו לחלק כן.]

יבנה כתב: עירוב דברים יש בזה.
דברי רה"ג עצמו נמצאים בגנזי קדם ה' עמ' 33, וגם בתה"ג החדשות סי' נ"ד, וגם בגנזי קדם ה' עמ' 58. ומדבריו מבואר שסבר שכלי זמר על היין לעולם אסור ואפ' בנישואין. ובפה על היין תלוי לפי נושאי השיר, אם הנושא הוא תשבחות לה' או ברכות לחתן ולכלה וכדומה מותר, ואם נושאי השיר הוא דברי הבאי אסור אפ' בלי יין. ולא חילק כלל בין מצוה ואינו מצוה. והזכיר שמנהג כל ישראל לשיר [בפה] דברי שירות ותשבחות בבית חתנים ובבית המשתה. ובית המשתה ע"כ אינו בית חתנים, ולא הוזכר בו מצוה ולכאורה מיירי במסיבת רשות.

הרי"ף הביא בשם רה"ג רק חילוק של נושאי השיר, ולא פירש אם מיירי בכלי או ביין. והזכיר ג"כ דברי רה"ג שמנהג כל ישראל כו'.
הרמב"ם בהל' תעניות פ"ה הי"ד אסר כלי שיר לעולם, ואף אסר בפה על היין אך כתב שמנהג כל ישראל לומר דברי תשבחות על היין. ולא הזכיר כלל חילוק של מצוה.
הרמב"ם בתשובה קמ"ח [מכון ירושלים] שזה צירוף של בלאו רכד ורסט, סובר שכל אופני השיר אסור, ואפ' בפה שלא על היין, וכתב בו ה' איסורים ע"ש. ולא חילק כלל בין מצוה או לא. והאופן היחיד שהתיר הוא זמר שירות ותשבחות. הרי שגם הוא לא הזכיר חילוק של מצוה.
תוס' בגיטין ז. סברו שנאסר רק שיר על היין, ואפ' דפומא. והתירו שיר של מצוה כגון בשעת חופה. ומוכח דה"ה שאר מצוות מותרים.
שו"ע סי' תק"ס ג' פסק כרמב"ם בהל', ולא כתב חילוק של מצוה מפני שאינו כדעת הרמב"ם והרי"ף.
אך רמ"א פסק כתוס' שאסרו בפה על היין אך מאידך התירו לצורך מצוה.


נמצא דלשו"ע גם לצורך חתונות אסור לשיר בכלי זמר ואפ' בלי יין, ועל היין בפה הותר לומר שירות ותשבחות ל"ש לצורך מצוה ול"ש שלא לצורך מצוה. ואילו שאר שירים לעולם אסורים. ושלא על היין בפה הכל מותר.
ואילו לרמ"א איסור שירה הוא דוקא ביין ואפ' בפה, אך לצורך מצוה אפ' שלא נישואין הכל הותר.

המ"א חידש אליבא דשיטת רמ"א שיש היתר כל השנה באופנים מסוימים, שבימי הספירה נהגו איסור ריקוד ומחולות לצורך רשות, אך לצורך מצוה עדיין מותר, והבינו פמ"ג ומחה"ש בדבריו דמתיר ריקודים גם באירוסין כיון שהוא מצוה, אבל לא בשידוכין כיון שאינו נחשב כמצוה. ואג"מ חידש שיש לכלול בזה איסור כלי זמר. ומלקטי זמנינו חידשו אף איסור שירה בפה. אך לצורך כל המצוות לא עלה על הדעת לאסור בספירה.

ההיתר של עצבים רופפים כו' הוא חידוש של דורנו שקיים אפשרות לכל א' לשמוע מוזיקה בביתו בלי להזמין מנגן. ובעצם אומרים שמי שהתרגל כ"כ לשמוע זמר ואינו יכול לפרוש, יכול לסמוך בשעת הדחק כזאת על הרמ"א שיש איסור דוקא על היין. אבל להאשכנזים אין בכך צורך, ועושים כרמ"א לכתחילה.

[ומה שיש נוהגים בירושלים שלא לנגן בכלי זמר בחתונות, יוכל להיות כשיטת רה"ג ושו"ע ושאר הסוברים שאין היתר של לצורך מצוה, ויסברו שתופים אינם בכלל כלי זמר אלא נחשב בכלל שיר בפה. אך רה"ג בתשובות הנ"ל דחה סברת השואלים שסברו לחלק כן.]

ייש"כ גדול.
דברי כתר"ה מסתברים, ובעז"ה אשתדל לעבור על דבריכם ולמוד שוב את הסוגיא בעיון.

עירוב דברים יש בזה.
דברי רה"ג עצמו נמצאים בגנזי קדם ה' עמ' 33, וגם בתה"ג החדשות סי' נ"ד, וגם בגנזי קדם ה' עמ' 58. ומדבריו מבואר שסבר שכלי זמר על היין לעולם אסור ואפ' בנישואין. ובפה על היין תלוי לפי נושאי השיר, אם הנושא הוא תשבחות לה' או ברכות לחתן ולכלה וכדומה מותר, ואם נושאי השיר הוא דברי הבאי אסור אפ' בלי יין. ולא חילק כלל בין מצוה ואינו מצוה. והזכיר שמנהג כל ישראל לשיר [בפה] דברי שירות ותשבחות בבית חתנים ובבית המשתה. ובית המשתה ע"כ אינו בית חתנים, ולא הוזכר בו מצוה ולכאורה מיירי במסיבת רשות.

הרי"ף הביא בשם רה"ג רק חילוק של נושאי השיר, ולא פירש אם מיירי בכלי או ביין. והזכיר ג"כ דברי רה"ג שמנהג כל ישראל כו'.
הרמב"ם בהל' תעניות פ"ה הי"ד אסר כלי שיר לעולם, ואף אסר בפה על היין אך כתב שמנהג כל ישראל לומר דברי תשבחות על היין. ולא הזכיר כלל חילוק של מצוה.
הרמב"ם בתשובה קמ"ח [מכון ירושלים] שזה צירוף של בלאו רכד ורסט, סובר שכל אופני השיר אסור, ואפ' בפה שלא על היין, וכתב בו ה' איסורים ע"ש. ולא חילק כלל בין מצוה או לא. והאופן היחיד שהתיר הוא זמר שירות ותשבחות. הרי שגם הוא לא הזכיר חילוק של מצוה.
תוס' בגיטין ז. סברו שנאסר רק שיר על היין, ואפ' דפומא. והתירו שיר של מצוה כגון בשעת חופה. ומוכח דה"ה שאר מצוות מותרים.
שו"ע סי' תק"ס ג' פסק כרמב"ם בהל', ולא כתב חילוק של מצוה מפני שאינו כדעת הרמב"ם והרי"ף.
אך רמ"א פסק כתוס' שאסרו בפה על היין אך מאידך התירו לצורך מצוה.


נמצא דלשו"ע גם לצורך חתונות אסור לשיר בכלי זמר ואפ' בלי יין, ועל היין בפה הותר לומר שירות ותשבחות ל"ש לצורך מצוה ול"ש שלא לצורך מצוה. ואילו שאר שירים לעולם אסורים. ושלא על היין בפה הכל מותר.
ואילו לרמ"א איסור שירה הוא דוקא ביין ואפ' בפה, אך לצורך מצוה אפ' שלא נישואין הכל הותר.

המ"א חידש אליבא דשיטת רמ"א שיש היתר כל השנה באופנים מסוימים, שבימי הספירה נהגו איסור ריקוד ומחולות לצורך רשות, אך לצורך מצוה עדיין מותר, והבינו פמ"ג ומחה"ש בדבריו דמתיר ריקודים גם באירוסין כיון שהוא מצוה, אבל לא בשידוכין כיון שאינו נחשב כמצוה. ואג"מ חידש שיש לכלול בזה איסור כלי זמר. ומלקטי זמנינו חידשו אף איסור שירה בפה. אך לצורך כל המצוות לא עלה על הדעת לאסור בספירה.

ההיתר של עצבים רופפים כו' הוא חידוש של דורנו שקיים אפשרות לכל א' לשמוע מוזיקה בביתו בלי להזמין מנגן. ובעצם אומרים שמי שהתרגל כ"כ לשמוע זמר ואינו יכול לפרוש, יכול לסמוך בשעת הדחק כזאת על הרמ"א שיש איסור דוקא על היין. אבל להאשכנזים אין בכך צורך, ועושים כרמ"א לכתחילה.

[ומה שיש נוהגים בירושלים שלא לנגן בכלי זמר בחתונות, יוכל להיות כשיטת רה"ג ושו"ע ושאר הסוברים שאין היתר של לצורך מצוה, ויסברו שתופים אינם בכלל כלי זמר אלא נחשב בכלל שיר בפה. אך רה"ג בתשובות הנ"ל דחה סברת השואלים שסברו לחלק כן.][/quote]

יש כח על הדברים המפורטים בהחלט החכמתי.