פורום אוצר החכמה

ילד גדול שכבר רוצה להיות ער בליל החג, ורוצים לעורר אותו לשינה בשבת ערב החג. איך עושים את זה? [הרי לכאורה אסור לומר במפורש]

ברמז שאינו דיבור מפורש לכאורה ודאי מותר.
לפני שבת, כנ"ל.

ועיין באורחות שבת שמקור איסור ספציפי זה המובא בפוסקים אינו ברור, ושמא חומרה היא משום כבוד השבת.

ידוע לי שאין חומרא זו מספיק ברורה, ולכן כתבתי שלכאורה אסור.

נראה לי שילד מספיק גדול להשאר ער כל הלילה אמור להיות מספיק גדול גם להבין אם לא יאמרו לו במפורש למה כדאי לו לישון בשבת אחה"צ

האם לצורך מצווה גם אסור לומר במפורש?

זה ברור שלצורך מצוה מותר דיבור בשבת אפילו בדברים שאסור לעשותן בשבת, וכ"ש זה שמותר לעשותו בשבת ואין בו אלא משום הכנה בעלמא דמותר הדיבור לצורך מצוה.
ואיני מבין מה החומרא בזה.
ואולי הוא מדת חסידות בעלמא (שהרי המקור הוא בספר חסידים)
אבל איני מבין למה ילדים יהיו ערים בליל שבועות, והרי אין מחנכים אותם בעינוי דהיינו רביתייהו וכ"ש שינה שנצרך להם מאוד.

חזן הכנסת כתב:זה ברור שלצורך מצוה מותר דיבור בשבת אפילו בדברים שאסור לעשותן בשבת, וכ"ש זה שמותר לעשותו בשבת ואין בו אלא משום הכנה בעלמא דמותר הדיבור לצורך מצוה.
ואיני מבין מה החומרא בזה.
ואולי הוא מדת חסידות בעלמא (שהרי המקור הוא בספר חסידים)
אבל איני מבין למה ילדים יהיו ערים בליל שבועות, והרי אין מחנכים אותם בעינוי דהיינו רביתייהו וכ"ש שינה שנצרך להם מאוד.

הבטחת האר"י שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, גם היא "רביתיה".
בלי להביע דעה לעצם העניין אם יש תועלת לילד מליל זה.

ידידיה כתב:

חזן הכנסת כתב:זה ברור שלצורך מצוה מותר דיבור בשבת אפילו בדברים שאסור לעשותן בשבת, וכ"ש זה שמותר לעשותו בשבת ואין בו אלא משום הכנה בעלמא דמותר הדיבור לצורך מצוה.
ואיני מבין מה החומרא בזה.
ואולי הוא מדת חסידות בעלמא (שהרי המקור הוא בספר חסידים)
אבל איני מבין למה ילדים יהיו ערים בליל שבועות, והרי אין מחנכים אותם בעינוי דהיינו רביתייהו וכ"ש שינה שנצרך להם מאוד.

הבטחת האר"י שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, גם היא "רביתיה".
בלי להביע דעה לעצם העניין אם יש תועלת לילד מליל זה.

ממש נכון
לצום יום כיפור בעצם אין בו שום תועלת לפיכך אין לענות את הילדים, רק בלהיות נעור בליל שבועות...

חזן הכנסת כתב:

ידידיה כתב:

חזן הכנסת כתב:זה ברור שלצורך מצוה מותר דיבור בשבת אפילו בדברים שאסור לעשותן בשבת, וכ"ש זה שמותר לעשותו בשבת ואין בו אלא משום הכנה בעלמא דמותר הדיבור לצורך מצוה.
ואיני מבין מה החומרא בזה.
ואולי הוא מדת חסידות בעלמא (שהרי המקור הוא בספר חסידים)
אבל איני מבין למה ילדים יהיו ערים בליל שבועות, והרי אין מחנכים אותם בעינוי דהיינו רביתייהו וכ"ש שינה שנצרך להם מאוד.

הבטחת האר"י שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, גם היא "רביתיה".
בלי להביע דעה לעצם העניין אם יש תועלת לילד מליל זה.

ממש נכון
לצום יום כיפור בעצם אין בו שום תועלת לפיכך אין לענות את הילדים, רק בלהיות נעור בליל שבועות...

לא הבנתי כוונת מר. מי שלא חייב, מה יועיל לו הצום? והנדון שם הוא מדין חינוך.

אם בצום כיפור הוא לא חייב מפני דהיינו רביתיה
א"כ מהיכי תיתי שבלהיות נעור כל הלילה חייב
והרי אין הסגולה מועלת אלא למי שהוא חייב
כדרך שאין הצום מועיל אלא למי שהוא חייב

חזן הכנסת כתב:אם בצום כיפור הוא לא חייב מפני דהיינו רביתיה
א"כ מהיכי תיתי שבלהיות נעור כל הלילה חייב
והרי אין הסגולה מועלת אלא למי שהוא חייב
כדרך שאין הצום מועיל אלא למי שהוא חייב

קשה לי באמת להבין את מר, איזה עניין חיוב שייך במה שמר עצמו מכנה סגולה.



מ"מ על יסוד צדקת עמדתך אין ויכוח , והמצווה להשאיר ילד ער אינה כ"כ גדולה.
אמנם בדרך כלל השאלה בפועל היא עד כמה מצווים אנו למנוע ממנו זאת, וכנראה שגם לצד זה יש להסכים שהעבירה אינה כ"כ גדולה
.

הויכוח אינו במקומו. השאלה כאן אינה האם יש ענין להשאיר ילד ער (וכמה), אלא שבמציאות יש מהילדים שרוצים להיות ערים וללכת עם אביהם לבית המדרש.

מכיון שהאב יודע את נפש בנו, וגם ככה בכל ליל שבת הוא מגיע לקידוש עייף וסחוט (בימי הקיץ הארוכים), הרי שהוא רוצה שהילד ילך לישון בצהריים כדי שיתנהג נורמלי בלילה ויהיה ער עד שעה מסויימת (לא כל הלילה, למי שמודאג...).

וזו השאלה, האם מותר לכתחילה לומר לילד 'לך לישון עכשיו, כדי שבלילה אוכל לקחת אותך לבית המדרש', או שהדבר אינו ראוי לכתחילה.

הויכוח באמת אינו שייך לאשכול זה, זה היה רק מאמר המוסגר, שאין מקום לילדים להיות ערים, ולא עליהם דיבר האריז"ל, ואם הם מתעקשים זה תלוי בדעת המחנך. ואולי ראוי שיהיו נעורים חלק מהלילה כמו שאמרו לגבי תענית.
ולענין לומר לישון לצורך מוצ"ש כבר כתבתי שע"פ הדין הפשוט הנפסק בשו"ע אין מקום לאסור, ואדרבה אמרו במשנה שלכתחלה מתעסקין בחפצי מצוה בשבת אפילו לתכנן דברים האסורים לעשות בשבת. ודברי הס"ח צריכים עיון, ובוודאי אינם מעיקר הדין.
כמו"כ השנה שת"ב חל במוצ"ש מותר לומר שיאכלו הרבה כדי שיוכלו לצום.
אלא שראוי לדון מעוד פן, האם יש מקום לישון ביום (יותר מן הרגיל) כדי שיוכלו להיות נעורים בליל שבועות, שהרי שינה ביום אינו דבר שלכתחלה כמבואר בשו"ע סי' א', ומי שאינו עוסק בתורה ביום אלא יושב בטל בוודאי שמוטב לו לישון ביום, אבל מי שדרכו לעסוק בתורה בזמן הפנוי ובמקום זה הוא ישן כדי להיות נעור בלילה איני יודע אם זה נכון (בוודאי שהוא מותר, אלא השאלה אם גם בכה"ג דיבר האריז"ל, דהאריז"ל וכיו"ב בוודאי לא הרבו לישון ביום במקום השינה בלילה, דהלימוד בלילה היא תוספת ללימוד ביום ולא להפוך את הקערה על פיה) לפיכך נהגו כמה קהילות שכל אחד נעור כפי היכולת שלו ואין דוחקין את עצמן יותר מן היכולת כדי שלא יהיה בחשבון לימוד היום או תפלה בכוונה או תפלה בזמנה וכיו"ב.

אם אתה מדבר על האריז"ל, הוא היה ישן בשבת ביום (בלי קשר לליל שבועות) וכידוע

כידוע האריז"ל היה ישן בכל שבת ביום כשתים ושלש שעות ואין מקום לומר שלפי האריז"ל צריך דווקא לא לישון ביום

בשביל זה כתבתי בסוגריים "יותר מן הרגיל", וכוונתי שכמה שאדם ישן לצורך עונג שבת הוא דבר טוב, אבל לישון במיוחד בשביל הלילה בזה אפשר לומר שאין מקום לזה דאפוכי מטרתא למה לי. ולפיכך כשאומר למישהו לישון בשביל הלילה הרי הוא כנראה יותר ממה שהוא רגיל תמיד, וכן הוא נוגע באופן שאין שבועות חל במוצ"ש.