פורום אוצר החכמה

כתב בשו"ת אבני נזר (חלק אורח חיים סימן כה) קיימא לן סוכה (דף נ"ה ע"א) יום שיש בו ב' מוספין או ג' אומרים שיר אחד ותקיעות פעם אחת לכל המוספין. ומפיק לי' מקרא. לאביי מדכתיב ובראשי חדשיכם הוקשו כל החדשים זה לזה. ולר' אשי מדכתיב ובראשי איזה חודש שיש לו שני ראשים זה תשרי ואמר רחמנא חדשכם חד:

ב) ונסתפקתי בעצרת שמלבד המוסף מקריבין פר ושני אלים ושבעה כבשים ושני כבשים שלמים לחובת היום עם הלחם. אם צריכין תקיעות בפני עצמן. דמקרא לא מפיק אלא בזה וזה מוסף. אבל אלו שהם קרבנות משונים. אלו למוסף ואלו לחובת היום. יש לומר שאין שייכים זה עם זה. ותוקעין ומשוררין לאלו בפני עצמם ולאלו בפני עצמן. עי"ש שהאריך.

והשמיעני ת"ח אחד, דלכאורה יש מקום לשפוט ספיקו מפסוק מפורש בתורה, וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם.
והנה זבחי שלמי ציבור אינם באים אלא בעצרת על שתי הלחם, ומדהזכירה התורה באופן מפורש שצריכים שיר להשלמים, הרי לנו שיש חיוב שיר בפ"ע על שתי הלחם.

ראיתי בדף על הדף עמ"ס סוכה שמציינים לס' חקרי לב או"ח סי' ל"ב שדן על ראיה זו