במשנה מנחות (סג:) מבואר דנחלקו ר' חנינא סגן הכהנים וחכמים בדין קצירת העומר בשבת דר"ח סבר דנקצר בכהן אחד ובמגל אחד ובקופה אחת וחכמים סוברים דנקצר בשלושה כהנים שלושה מגלים ושלוש קופות כביום חול לפרסם הדבר מפני הבייתוסים.
והוקשה לי דאם כי קצירת העומר דוחה שבת אך מנ"ל דפרסום קצירת העומר דוחה שבת. ומוכח שחכמים סוברים ששבת הותרה אצל קצירת העומר ושמא בזה נחלק ר"ח דהוא סבור דדחויה היא.
והנה אין לדחות ולומר שסברי רבנן שאין נפק"מ בין ריבוי מלאכות לריבוי פועלים [וכמו שדן ע"ז בשאגת אריה סי' נ"ט גבי מילה בשני מוהלים בשבת] דסו"ס אם נעשית קצירת העומר ע"י ג' יש מלאכה נוספת. דאע"ג שהקצירה עצמה שנעשית ע"י א' או ע"י שלושה היא אותה קצירה (ג' סאין) ואז שייך לדון האם משנה ע"י כמה נעשית המלאכה, אך הלא לרבנן יש הוצאה נוספת של המגלים שאם היתה הקצירה נעשית ע"י כהן א' לא היו מוציאים ג' מגלים וג' קופות וזה כבר ריבוי בעצם המלאכות ולא רק בעושים.
וא"כ מוכח דסברי דשבת אצל העומר הותרה ולא דחויה.
אם למי מהחברים יש השגות או דרך אחרת לבאר מדוע פרסום קצירת העומר דוחה שבת אנא יאיר את עיני ושכמ"ה