פורום אוצר החכמה

אמרו על אחד מן החסידים שהיה מתענה בערב שבועות, ושאלו ממנו חכמי הדור על מה היה מתענה ומרבה בתפלות ותחינות ביום ההוא, והיה טעמו מפני שאמרו בגמרא פרק מפנין (שבת קכט:) דהקזה במעלי יומא דעצרתא סכנתא, וגזרו רבנן אכולהו יומא טבא משום יומא דעצרתא דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח, דאי לא קבילו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.

וטעם הדבר אמרו חכמי האמת, כי חודש זה הוא תאומים רמז על יעקב ועשו, שיעקב ועשו חלקו ולקח יעקב חדש ניסן ואייר ועשו לקח כנגדן תמוז ואב, ונמצא חודש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות, ולכן מזלו תאומים, ומי שיקבל התורה נוטל אותו חודש לגורלו, ואם ישראל יקבלו את התורה וישמרו אותה - הרי החודש הזה לישראל, ואם לאו הרי הוא של עשו. ועל כן נפיק ביה טבוח, והוא כח שר של עשו שמזלו מאדים, ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל.
וזהו הטעם שבעונות הרבים מן היום דלא אכשור דרי לשמור את התורה כדת וכשורה סמוך לחג השבועות קראנוהו צרות רבות ורעות, ה' יאמר לצרותינו די.

איתא במדרש, הובא בילקוט, וז"ל, בחודש השלישי, למה בחודש השלישי, שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימים אותה, אמר להם הקב"ה, ראו באיזה חודש ניתנה, במזל תאומים, שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יכול ללמוד תורה. ע"כ. הרי דחודש זה מזלו תאומים לרמז על יעקב ועשו.
ולפע"ד הענין על פי מה שאיתא בזהר, דיעקב ועשו חלקו, ולקח יעקב חודש ניסן ואייר, ועשו לקח כנגדן חודש תמוז ואב. ע"כ.
ונמצא לפי זה, חודש סיון שהוא באמצע נשאר בשותפות, ולכך מזלו תאומים. ומי שקיבל התורה נוטל אותו חודש לגורלו, ואם ישראל יקבלו התורה הרי החודש הזה לישראל, ואם לאו הרי הוא של עשו.
וזהו לפע"ד מה שאמרו רבותינו ז"ל דבערב שבועות יוצא מלאך טבוח, שאם לא יקבלו התורה הוא טובח אותם. והיינו לדעתי כח שרי עשו שמזלו מאדים ובא בכח חרב שבידו לטבוח שונאי ישראל.
ויצא לנו טעם בזה למה בעוה"ר סמוך לחג שבועות קראונו רעות רבות, המקום יאמר לצרותינו די.

בית יוסף אורח חיים סימן תקעט
כתב הרוקח בסימן רי"ב וזה לשונו בוורמי"ש מתענין [על] גזירה [שהיה] בראש חודש סיון

לכן המבין ושומע את זאת יבכה וידאג סמוך לימי החג... לבכות הרבה בכה על גלות השכינה ועל דמינו אשר שפך בכל עת וביותר סמוך לחג השבועות מצאנו צרות רבות ....העתים ההם המה עת לאהוב שהיו אוהבים וברורים מכל אום ולשון ובבל שנה ושנה המה ימי אהובים ועת רצון ואם אינן משימים על לבם ואין עושין תשובה בימים ההם אז נהפך האויב לאויב ונהפך העת לאהוב לעת לשנוא : ובכל עת סמוך לחג השבועות שיש לנו להקריב מנחה, חדשה לחדש את מעשינו בתשובה שלימה. ובאין מבין באים עלינו צרות רבות.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מענין למה רק השנה נזכרו כל ה"נביאים" בחמדת ימים הזה.

טברייני כתב:במחשבה שלישית ורביעית, אם נחפש קצת, נמצא בכל חודש רעות רבות וצרות, לדאבון.