פורום אוצר החכמה

מובא בכמה ספרים בשם "זיכרונות חסידי מגנצה" על מה שקרה ביום ג' סיון כשהצלבנים פרצו למגנצה:
וכך מתואר שם על קריאה שיצאה:
"כל מי שיש לו מאכלת יבדוק אותה שלא תהא פגומה ויבוא וישחוט אותנו על קידוש יחיד חי עולמים, ואחר כך ישחוט את עצמו...".
שאלה לי לחו"ר הפורום: האם באמת יש עניין שהשוחט עצמו או אחרים על קידוש ה' יהיה זה בסכין שאינה פגומה? או שמא, מליצה היא ותו לא!

מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי
חַזֵּק וְעֵת יְֵקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲֶפְרִי
וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
על פי
המדרש (תנחומא וירא, סימן כג): "כשבא לשחוט, אמר לו: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע וייפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום".

מענה איש כתב:מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי
חַזֵּק וְעֵת יְֵקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲֶפְרִי
וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
על פי
המדרש (תנחומא וירא, סימן כג): "כשבא לשחוט, אמר לו: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע וייפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום".

טוב, ברור, אצל יצחק זה היה קרבן עם כל הדינים. אבל שאדם שוחט את עצמו או את חביריו על קידוש השם, מנא לן?

מפורש במעשה הגזירות שנהגו בזה דיני קרבן ממש

בברכה המשולשת כתב:מפורש במעשה הגזירות שנהגו בזה דיני קרבן ממש

אשמח למקור!

היכלי שן כתב:

בברכה המשולשת כתב:מפורש במעשה הגזירות שנהגו בזה דיני קרבן ממש

אשמח למקור!

יעויין נא במאמרו של הרב פרופ' יוסף (ג'פרי) וולף, "בית הכנסת באשכנז: בין דימוי להלכה", כנישתא 2 (תשס"ג), עמ' ט-ל, לקראת סוף המאמר (הפניית מע"כ ידידי הרב מתניה יוסף הכהן בן גדליה, בספרו על חכמי שפירא, עמ' 65, הערה 65. הספר מצוי באוצר)