פורום אוצר החכמה

ישנה קושיא ותירוץ של בעל המאור ז"ל מ"ט אין סופרים שני מניינים בספיה"ע בחו"ל, דהא לא ידעי ממחרת השבת אימת הוי. ותירץ כפי שתירץ. ומקצת אחרונים ז"ל תירצו דאי"ז מקרי ספירה כלל, דספירה צ"ל במניין הברור, והובאו דבריהם כאן https://shaalvim.co.il/torah/view.asp?id=1363
וא"מ לי, חדא, דהספירה מצ"ע היא דבר ברור וידוע, דהא בי"ד וכל בני ארץ ישראל יודעים בה בבירור, ורק בני חו"ל אין יודעים, וא"כ יספרו בתנאי, אם קידשו בי"ד את החודש ביום פלוני, אז היום שני ימים לעומר, ואם קידשו בי"ד את החודש למחרתו, אז היום יום אחד לעומר ולא יברכו על ספירת היום הראשון והיום האחרון, מחמת הספק, או שמא יברכו עכ"פ על הראשון. ועוד, דא"כ היכי מצלינן האידנא וביום השלישי פרים עשתי עשר וגו' וביום הרביעי פרים עשרה וגו', דגם במניין פרים נאמר דצריך להיות מניין הברור, והיה צריך לומר בסוכות כמנהג ספרד ושם נעשה לפניך וכו' מפי כבודך כאמור. או"א מלך רחמן וכו'.

זו בדיוק כוונת התירוץ, שאי אפשר לספור בתנאי. אם אינך יודע את המניין בבירור, מה שאמרת אינו "ספירה" אלא סיפור דברים בעלמא.

ושוב לק"מ מפסוקי המוספין, ששם אכן אין אנו מבקשים לספור את הפרים, אלא להזכיר את פסוקי קרבנות היום.

אבל זוהי בדיוק התמיהה שלי. דהספירה בתנאי היא ספירה מבוררת. דמה ראוי להיקרא ספירה שאינה מבוררת, כגון המהלך בדרך יחידי, ושכח באמצע ימי הספירה את המניין, ורוצה לספור בתנאי. בזה שייך לומר שאי"ז ספירה, כיוון דה"ל לדעת מתי התחילה ספה"ע וכמה ימים עברו, ואם אינו יודע, ל"ה מניין מבורר. אבל בספיה"ע של גלויות, יש כאן שני מניינים מבוררים, כיוון שיודע בבירור מתי היו שני י"ט של פסח, וגם יודע כמה ימים עברו מכ"א מהם, וממילא, כל מניין מבורר היטב, דיודע בבירור שהיום עברו שני ימים ממחרת השבת הראשון, ויום אחד ממחרת השבת השני, רק א"י אימת קידשו בי"ד את החודש, ואיזה משני הימים היה השבת, וצריך להועיל תנאו, בפרט שכאן מתנה לא על דעתו הוא, אלא ע"ד בי"ד של א"י, והרי הספירה מצ"ע מבוררת להם ולכל בני א"י. ולפי תירוץ האחרונים ז"ל, כל ספה"ע בחו"ל, בזמן שמקדשים ע"פ הראייה, הייתה רק מדרבנן, משום זכר לדאורייתא, דכיוון דל"מ תנאי מטעם שאינו מבורר, ואינם יודעים את היום בבירור, לא יוכלו לספור מה"ת רק כדי שלא תשתכח מהם תורת ספירה.

HaimL כתב:אבל זוהי בדיוק התמיהה שלי. דהספירה בתנאי היא ספירה מבוררת. דמה ראוי להיקרא ספירה שאינה מבוררת, כגון המהלך בדרך יחידי, ושכח באמצע ימי הספירה את המניין, ורוצה לספור בתנאי. בזה שייך לומר שאי"ז ספירה, כיוון דה"ל לדעת מתי התחילה ספה"ע וכמה ימים עברו, ואם אינו יודע, ל"ה מניין מבורר. אבל בספיה"ע של גלויות, יש כאן שני מניינים מבוררים, כיוון שיודע בבירור מתי היו שני י"ט של פסח, וגם יודע כמה ימים עברו מכ"א מהם, וממילא, כל מניין מבורר היטב, דיודע בבירור שהיום עברו שני ימים ממחרת השבת הראשון, ויום אחד ממחרת השבת השני, רק א"י אימת קידשו בי"ד את החודש, ואיזה משני הימים היה השבת, וצריך להועיל תנאו, בפרט שכאן מתנה לא על דעתו הוא, אלא ע"ד בי"ד של א"י, והרי הספירה מצ"ע מבוררת להם ולכל בני א"י. ולפי תירוץ האחרונים ז"ל, כל ספה"ע בחו"ל, בזמן שמקדשים ע"פ הראייה, הייתה רק מדרבנן, משום זכר לדאורייתא, דכיוון דל"מ תנאי מטעם שאינו מבורר, ואינם יודעים את היום בבירור, לא יוכלו לספור מה"ת רק כדי שלא תשתכח מהם תורת ספירה.

זה משחק מלים. אם היא מבוררת על תנאי, אז היא לא מבוררת. מבוררת פירושו שהאדם הסופר יודע כמה ימים עברו ממחרת השבת ולכן הוא סופר.

בן ראובן כתב:זה משחק מלים. אם היא מבוררת על תנאי, אז היא לא מבוררת. מבוררת פירושו שהאדם הסופר יודע כמה ימים עברו ממחרת השבת ולכן הוא סופר.

אינני נוהג לשחק במילים, ותמיהתי בעינה עומדת, למרות דברי כבודו