ביום הזה באו מדבר סיני - ר"ח סיון כחלק ממעמד הר סיני

[מיללער]

בחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני.

רש"י הק' מביא דרשת חז"ל (מכילתא, וכ"ה בשבת פה:) דדריש ביום הזה בגז"ש מהחדש הזה לכם שביום ראש חודש סיון באו בני ישראל להר סיני. ובאותו רש"י מביא מדרש אחר על 'ביום הזה' דדריש על ד"ת שבכל יום יהי' בעיניך כחדשים. ונתקשה המזרחי דלכאורה הם מדרשות חלוקות על 'ביום הזה' והיאך הביא רש"י שניהם במאמר אחד ובחדא מחתא מחתינהו.

והנה בגמרא שבת שם אמרו דביום ראשון שבאו מדבר סיני לא אמר להם ולא מידי משום חולשה דאורחא, והכתוב השני של ומשה עלה זה היה ביום שני בסיון, ולכאורה משמע מזה שבעצם יום ביאתם להר סיני ראש חודש סיון אינו חלק ממעמד הר סיני, שהכל התחיל ביום שני, ואם כן צריכים להבין למה זה חשוב כל כך לייחד קרא וללמוד גז"ש באיזה יום באו להר סיני אם התחלת ההכנה למעמד הנבחר וקבלת התורה לא היתה עד יום שלאחריו יום ב' בסיון.

ובעצם ידוע מפי ספרים וסופרים לפרש דברי בעל ההגדה ש"פ אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, דלכאורה ביאת הר סיני בלי קבלת התורה מאי נפק"מ לן מינה, ותירצו עפ"י הגמ' מס' שבת (קמו.) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וכו' ועל זה גופא די לנו להודות לה' אף בלי קבלת התורה. ואם כן היינו יכולים לפרש דלכן חשוב אצלינו יום ביאתנו להר סיני משום שע"י זה פסקה לנו הזוהמה, אולם אין זה ברור שהענין של פסקה זוהמתן אכן כבר היתה מיום ביאתם להר סיני, דאפשר שרק לאחר שהתקדשו והטהרו בשלשת ימי הגבלה זכו לזה (ויש במשמע כן מל' רש"י שם ד"ה מזלייהו הוו דפסיקת הזוהמה היתה ע"י שנתקדשו ונטהרו, ולא ע"י עצם ביאתם להר סיני) וא"כ הדרא קושיא לדוכתא בביאור הענין של יום ביאתנו להר סיני כחלק ממעמד קבלת התורה.

וחשבתי לומר עפ"י דבריו הק' של השפת אמת שחוזר עליו בכמה אנפין הן במאמרי שבת החודש והן בפרשת בא, ובמיוחד מאריך בזה בשנת תרנ"ח עה"כ החודש הזה לכם, לבאר ענין בני ישראל מונין ללבנה ודייק מקרא החודש הזה 'לכם' שזה מיוחד לבני ישראל עם קרובו שנתן לנו הקב"ה ענין של התחדשות בכל ראש חודש, טרם שימלא שלשים יום שהוא זמן התיישנות כמו שמצינו לגבי ברכת שהחיינו וברכת הראיה של הים הגדול וכדו' שמברך אחת לל' יום, שאע"פ שכבר אמר החכם מכל אדם אין כל חדש תחת השמש, אבל ישראל שהם למעלה מן הטבע ובני עולם הבא יש לנו ענין של חידוש והתחדשות, ולזה אומרים בברכת קידוש לבנה, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להחתדש כמותה, עיי"ש בדבריו.

ונמצינו למדים שמיום ראש חודש יש לנו ללמוד לקח ולקבל מוסר על ענין ההתחדשות, ולכן ביום הזה דוקא באו מדבר סיני, ואף שעד יום השני לא אמר ולא ולא מידי משום חולשא דאורחא, אבל מעמד הנבחר התחיל מראש חודש להתבונן בה על אופן קבלת התורה שבכל יום יהי' בעיניך כחדשים. ונמצא לפי"ז ששני הפירושים בדברי רש"י אחד הם, שדרשו חז"ל תיבת ביום 'הזה' לגז"ש מהחדש 'הזה' לכם, שבאו ביום ראש חודש ויותר מזה להביא לכאן ענין הרמוז בדברי הכתוב החדש הזה לכם שראש חודש מורה לנו ענין ההתחדשות, ומזה גופא נקח לעבוד את ה' ולכן מסיים רש"י בדרש השני על דברי תורה שבכל יום יהי' בעיניך כחדשים, שזה מה שרמז לנו הקב"ה בביאתנו דייקא ביום ראש חודש, להחשיב ענין ההתחדשות לבל יתיישנו לנו דברי תורתינו לנצח.

אח"כ מצאתי בפרי צדיק להרה"ק רבי צדוק הכהן זצ"ל (ראש חודש סיון ב׳:א׳) שהלך לדרכו לבאר ולצרף ענין של בכל יום יהי' בעניך כחדשים להדרש של החדש הזה לכם וסיים בדבריו: ואף עתה אף אחר שנתנו התורה מ"מ בכל שנה כשבא יום זה צריך להרגיש בלב החשק המחודש לקבלת ד"ת ועל ידי זה יהיה ד"ת נבלעים בלב וירגישו הטעמי תורה: יה"ר שנזכה לבא להרגשה הזה.

[עזריאל ברגר]

יש על זה אריכות דברים במאמרי חסידות.
לדוגמא - במאמר ד"ה "בחודש השלישי" משנת תשכ"ט: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3140153
(וראה במקורות שנסמנו בהערות, ותן לחכם ויחכם עוד)